סוחרים ובוכים: כך פוגעת הטכנולוגיה במשקיעים

כמו רוב הדברים שמסוכנים לבריאותנו, זו לא הטכנולוגיה עצמה שמאיימת – זה שימוש היתר בה שגורם לבעיות. בחזית ההשקעות, הטכנולוגיה יצרה שפע של הזדמנויות, אבל זה גם עולה לנו. כולנו בעד משקיעים קמעונאיים שמרוויחים בבורסה. הבעיה היא שהרבה מחוקי הבטיחות נכתבו בתקופה שלפני הטכנולוגיה המודרנית, כשאפשר היה לטעון שכולם מתחילים באותה נקודה. הטכנולוגיה שינתה את הדרך שבה מוסדות ויחידים משקיעים, ועכשיו יש לנו מערכת שמעודדת בחירות השקעה גרועות ומתירה למשקיעים מוסדיים להרוויח על חשבונם של אנשים רגילים בדרך.

הטכנולוגיה מעמיקה את בריכת ההשקעה, יוצרת טקטיקות חדשות בתעשייה, כמו למשל ברוקרים שמסמסים ללקוחות ודוחקים בהם להשקיע, וחברות המספקות כלי מסחר חדשים ונוצצים, כמו אפליקציות שמאפשרות סריקת ברקודים למציאת הטיקר של מוצר וביצוע מסחר על המקום. כל אלה נועדו לגרום לנו להתנהג "פחות כמו משקיעים מסורתיים ויותר כמו מקצוענים בטוחים".

הטכנולוגיה הזוילה עלויות בכל העולם לאורך כל פלטפורמות ההשקעה – עלות הקרנות המדדיות נמוכה יותר, קרנות נזילות מסייעות למזער את תפוצתן של מניות, ועלויות סחר ועמלות צנחו אף הן במידה ניכרת. 

נגישות, קלות, בטיחון והנמכת עלויות נשמעים נהדר, אבל במציאות זה שילוב מסוכן שרק הופך את המסחר התדיר והתכוף למפתה יותר, ולקיחת החלטות שגויות – לסבירה יותר. עם צניחת המחירים, גורם ה"ביג דיל" פחת: יותר לקבל לקבל החלטה לסחור, וזה רק פוגם בביצועים בטווח הארוך. עלויות מסחר גבוהות יותר נוגסות בהחזרים, בעוד פעילות תכופה גורמת למשקיעים לבצע טעויות – מחקרים עדכניים טוענים כי המשקיע הממוצע מפסיד חצי מכספו על הקרן בה השקיע. 

אז אם מסחר תדיר הוא רע לעסקים, למה שברוקר יעודד אותך לסחור? בקיצור: זו אחת הדרכים הבודדות בעזרתן הם עדיין יכולים להרוויח כסף. הם מרוויחים כשאתם מפסידים. הריביות לא מכווננות, וזו בעיה אדירה. הגישה הטובה ביותר להשקעה עבור יחיד היא הפקדה בקרן מדדית נמוכת עלות שעוקבת אחרי הביצועים של ה-S&P500 לאורך הזמן. רוב הברוקרים והאתרים שמרוויחים ממסחר לא ילמליצו על האסטרטגיה הזאת, כי הם לא יקבלו עליה תשלום. 

הטכנולוגיה לא רק הביאה שפע של הזדמנויות לאדם הממוצע. בנקים גדולים וקרנות גידור משתמשים באלגוריתמים מסובכים כדי להוציא לפועל מסחר בתדירות גבוהה – ומצפים לעניין מצד משקיעים קמעונאיים במניות ספציפיות, קנייתן, ואז מכירתן של אותן מניות חזרה אליך במחיר מנופח לפני שאפילו הייתה לך הזדמנות לבצע את הסחר בעצמך.

אפילו אם תרגילים זדוניים כאלה היו מוצאים אל מחוץ לחוק (כמו שהם צריכים להיות), זה פשוט לא מציאותי לצפות מבודדים להשקיע כמו מוסדות. יש להם הרבה פחות מידע מפורט, הם לא נוכחים בישיבות הנהלה בהן מתקבלות החלטות חשובות. הרבה מוסדות מגייסים מידע מ'שתולים' ומשתמשים בו לביצוע החלטות מנהליות.

אפילו בדוגמה שבה המידע לכאורה נגיש לכל, השולחן ערוך כנגד "האזרח הקטן". אנחנו שומעים על "נתונים גדולים" כל הזמן, ואיך כל המידע הזה חופשי ונגיש לציבור, אבל לרובנו את הזמן והמשאבים להפיק מהם את הידע. התוצאה: רוב המשקיעים הקמעונאיים מבצעים בחירות לא מושכלות כשהם קונים מניות בודדות של חברות.

טכנולוגיית שירותים פיננסית אמורה לעזור לך להשיג את המטרות שלך בחיים – בית, חיסכון פנסיוני, לימודים, ילדים. אבל מוצרים רבים עושים בדיוק את ההיפך, וזה פוגע במשקיע הממוצע. 

הכל טמון באיזון; גם אם אנחנו תומכים נלהבים בקדמה הטכנולוגית של שירותים הפיננסיים, חברות צריכות להביא מוצרים שמתמקדים בלעזור לאנשים לבצע בחירות פננסיות חכמות יותר.