Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

סוף להארכות: מתחילת 2015 – חרם חלב אירופי על ישראל

1. פרשת החרם שמתכוון האיחוד האירופי להטיל על חלב ומוצריו שמקורם מעבר לקו הירוק מגיעה לסיום צפוי וקודר: אחרי הארכה אחת שנתן האיחוד לבקשת ישראל, התקבלה כעת החלטה סופית: ...
בן כספית, מעריב השבוע
1. פרשת החרם שמתכוון האיחוד האירופי להטיל על חלב ומוצריו שמקורם מעבר לקו הירוק מגיעה לסיום צפוי וקודר: אחרי הארכה אחת שנתן האיחוד לבקשת ישראל, התקבלה כעת החלטה סופית: לא יהיו יותר הארכות.

החל מסוף השנה, ב-31 בדצמבר 2014 , זה יקרה. אי אפשר יהיה לייצא לאירופה חלב, מוצריו או רכיבים כאלה ואחרים שיוצרו מעבר לקו הירוק, או שמשהו מחומרי הגלם שלהם מקורו מעבר לקו הירוק (כולל רמת הגולן וירושלים).

משרד החקלאות העביר אתמול את העדכון הסופי והאחרון ל-12 המחלבות ישראליות בעלות רשיון היצוא. בתחום מוצרי העוף החרם כבר בתוקף מקיץ 2014. הרכבת יצאה מהתחנה.

2. זירת המטענים אתמול בגזרת הר דב מחזקת את הרושם שחיזבאללה מתחיל להיחלץ מהמאורה. ההתגרויות בישראל הפכו כמעט יומיומיות. למרות שהארגון מתוח בגזרת סוריה וצפון לבנון מול אויבים רבי עוצמה (ההערכה היא כי שליש מסד”כ לוחמיו מושקע שם), למרות שהמצב הפנימי בלבנון בעייתי, נסראללה מתחיל לחרוץ לשון. הפרשנים הצבאיים התחילו לדבר אתמול על “מלחמת לבנון השלישית”. זהו האקדח שהונח על השולחן, ואנחנו במערכה הראשונה.

איך תיראה מלחמת לבנון השלישית? אותו הדבר, רק הרבה יותר. הרקטות יגיעו בצרורות, הן יהיו יותר כבדות, יותר מדויקות ויותר קטלניות. כיפת ברזל לא תהווה תשובה הולמת. חיזבאללה ינסה לבצע מחטף קרקעי בגליל. יהיו הרבה מאוד הרוגים. גם בעורף, גם בחזית. צוק איתן ייראה כטיול אחר צהריים רגוע בהשוואה למה שיקרה, אם וכאשר. תוך שבוע-שבועיים נפנה בבהלה לאמריקאים בתחינה לקבל אישור לפתוח את מחסני החירום שהם מחזיקים כאן, ובמקביל לשיגור ספינות תחמושת ורכבת אווירית דחופה.

האם האמריקאים ייענו? מי שבטוח מתבקש לקום.

צילום: shutterstock

3. קשה להאמין שהם ייענו בקצב בו עשו את זה בעבר. אחרי שהתקוטט איתם בוושינגטון בשבוע שעבר, אחרי שהקפיד לסעוד עם שלדון אדלסון יום לפני שהוא נפגש עם ברק אובמה (למי ששכח: אדלסון השקיע 100 מיליון דולר במאמץ להדיח את אובמה), אחרי שתקע להם אצבע בכל עין אפשרית, פתח בנימין נתניהו גם את השבוע הזה בנזיפה קולנית לעבר הממשל האמריקאי ונשיאו.

נתניהו טען שהגינוי האמריקאי לבנייה בגבעת המטוס מנוגד ל”ערכים האמריקאיים”. לו הייתה בו רגישות הוא היה מבין שבטענה הזו יש עלבון כפול ומכופל לאובמה: זהו בדיוק המינוח בו השתמש בזמנו הסנטור מקראתי בציד המכשפות שלו, וזוהי הטענה של הרפובליקנים הקיצוניים כלפי אובמה עצמו: הוא בכלל לא אמריקאי. הוא בכלל שחור שנולד באפריקה (לטענתם).

4. הממשל הגיב בתוקפנות נדירה, כינה את דבריו של נתניהו “מוזרים”, פירט את רשימת
הערכים האמריקאים שבזכותם אמריקה היא בעלת הברית החזקה, העקבית והנאמנה ביותר של ישראל, ובין היתר מממנת את כיפת ברזל על מנת להגן על אזרחיה.

אבל נתניהו בשלו. הם קטנים עליו, האמריקאים. חברים, אני לא יודע מה אתכם. זה לא קשור לעמדה פוליטית או תוכנית מדינית. או שראש הממשלה שלנו תמהוני שמחבל בכוונה בנכס האסטרטגי הכי חשוב של מדינת ישראל, או שהוא יודע משהו מהותי שאנחנו לא. נקווה שהאפשרות השנייה נכונה (הסיכוי אפסי).

5. ברלין. שם תוקם המדינה הציונית החדשה. מישהו שלח לי אתמול תמונה של בחור צעיר עם סבא שלו (לכאורה). שניהם חושפים את הזרוע. על זרועו של הצעיר קעקוע לא ברור. גם על זרועו של הסבא קעקוע לא ברור (מספר, בצבע כחול). הכתובת: בישראל קעקוע כזה עולה 250 שקל. בברלין: חינם.

לא, זה לא מצחיק. המאמר שכתבתי כאן שלשום, והפוסט שהעליתי בעקבותיו בפייסבוק אתמול גררו גל גדול של תגובות, שיתופים, טוקבקים. הייתה עליי התנפלות קטנה. איך אני מעז “לא להבין” את הצעירים האלה, שלא יכולים לעמוד יותר בנטל ובעומס, שיוקר המחיה וחוסר התקווה הורג אותם, ומחליטים לעזוב.

קראתי את התגובות ונעצבתי אל לבי. גם בגלל שהדור הצעיר הזה כנראה לא יודע לקרוא, ובטח לא יודע להקשיב. וגם בגלל הערכים הלקויים שהם ספגו כאן, כנראה מאיתנו.חברים, נגיד זאת שוב: הטענות צודקות ונכונות מאין כמותן. ישראל היא גן עדן של קפיטליזם חזירי. מישהו (אני באמת לא יודע מי) עושה עלינו קופה. או היצרנים, או הרשתות, או המתווכים בדרך, או הממשלה, או כולם ביחד. יוקר המחיה בישראל בלתי נסבל. מחירי הדיור שערורייה לאומית ששווה ועדת חקירה. המדינה באמת עושה הכל כדי להבריח את הדור הצעיר שלה מכאן.

הייתי בין הצועדים, הכותבים והצועקים של מחאת הקיץ ב-2011. הבנתי שנתניהו מורח את הציבור עם ועדת טרכטנברג ואח”כ מנטרל את העוקץ כולו דרך שחרור גלעד שליט. אני מכלה את הקריירה שלי כבר שנים במאמץ לחשוף את השחיתויות ואת החוליים של השלטון כאן, כולל הנהנתנות החזירית של חלק מראשיו, שמשוכנעים שנולדו למלכות ונמשחו לחזירות.

מה כל זה קשור לברלין? מה כל זה קשור לטרנד המתועב של דרבון הישראלים לרדת, כולם, לברלין עד שהמדינה תתרוקן, תתייבש ותיעלם לה, כפאטה מורגנה שלא הייתה באמת, בין החולות. רבותיי, צריך להפריד: יש מדינה, היא שלנו, היא בבת עינינו. חלמנו, נרצחנו, נהרגנו ונלחמנו בעבורה אלפי שנים (לא, זה מספר אמיתי).

זו הפעם הראשונה מאז בית שני שיש מקום בעולם שבו יהודים יכולים להסתובב אצלם בבית. בלי להיות אורחים של מישהו אחר, שבמוקדם או במאוחר יתחיל לדבר עליהם מאחורי הגב (במקרה
הטוב), או לשחוט אותם עד צוואר (במקרה הפחות טוב).

את המדינה אנחנו אוהבים. היא נס גדול שקרה לנו, ולא תהיה לנו הזדמנות נוספת. את זה צריכים לדעת ולזכור, דרך הוורידים והחושים והלב והנשמה, גם אנשים צעירים. כמה חבל שהתמונה שמצטיירת שונה. וליד המדינה יש שלטון. אותו צריך להפיל. או לפחות לגרום לו להבין שאם לא ישנה את המציאות, ייפול.

את המלחמה על הבית צריך לעשות בבית. אנשים לא מבינים מה השם של ברלין מסמל? יש עוד ניצולי שואה שחיים כאן בינינו. מדובר בשורשי הרוע האפל ביותר שידע המין האנושי משחר ימיו. כן, זה כולל את דאעש. הנאצים אוכלים את דאעש לארוחת בוקר. כדי להגיע למספרי השחיטה הנאצית, דאעש צריך לעבוד בקצב הנוכחי עוד אלפי שנים. איך עם שיש לו מינימום של כבוד עצמי ויצר קיום עצמאי מסוגל לזחול בחזרה למאורות האפלות מהן קמו משמידיו?

האמריקאים קטנים עליו? נתניהו | צילום: רויטרס

לא, אני לא מנותק. אני חי כאן ומכיר, בעל פה, את כל הקשיים, החוליים והמחדלים. אני כותב עליהם עשרות שנים. נדמה לי שלא תמצאו הרבה עיתונאים שמעזים להחציף יותר את עצמם מול השלטון ממה שמכונה “כותב שורות אלה”. יש כאן השתלטות זוחלת על הדמוקרטיה, התבהמות פאשיסטית כללית, רדיפת שמאלנים, ביזת שלמונים ומה שתרצו. אבל זה שלנו.

אגב, שחיתות יש גם בגרמניה. גזענות יש גם בארה”ב. כאן, זה שלנו. זה ישראלי, ציוני, כחול-לבן. כאן, הילדים שלנו לא יצטרכו לדבר איתנו בגרמנית ולהצביע לקנצלר גרמני. איך יכול להיות שחלקים בדור הצעיר שגידלנו כאן לא מבינים את זה? למה הם כל כך שונאים את המדינה הזו, שהקימו סבא וסבתא שלהם, אבא ואמא שלהם, במחירים כל כך גבוהים (אפילו יותר ממילקי) וכנגד כל הסיכויים?

אתמול בצהריים, אחרי שקראתי את שטף הטוקבקים הארסיים והמגיבים המתלהמים, קיבלתי מייל קצר מהמערכת. התקשרה רחל גוסלר, כך במייל, ניצולת שואה קשישה, שעברה את ברגן בלזן, נותרה בחיים וזכתה לראות בתקומת העם היהודי בארצו. היא ביקשה, במילים נרגשות, ממזכירת המערכת להגיד תודה.

אז רחל, עשית לי את היום. זה אני שאומר לך תודה. ואל תתרגשי מהאידיוטים האלה. שיירדו לברלין. הם יחזרו על ארבע. ישראל היא המדינה היחידה שלנו ונמשיך להילחם עליה. לעולם לא עוד.

6. אני מוכרח משהו אחרון לסיום: אתמול ראיתי אייטם על סרט חדש שיוצא סביב מהומת
“ג’נין ג’נין”, סרטו של השרלטן מוחמד בכרי. דווקא מעניין. עושה רושם שהסרט אמין ומציג את הפרשה באור הנכון. כל אחד והאמת שלו, נאמר בראיון הטלוויזיוני שבו צפיתי. אז זהו, שכאן הם איבדו אותי. באשר לג’נין, יש רק אמת אחת ויחידה. האמת היא שלא היה טבח בג’נין, וגם לא שום דבר שדומה לטבח. היה שם צבא שלא קיבל אישור להוריד מהאוויר מתחם של מחבלים מתאבדים ונאלץ לעשות את זה על הקרקע.

נהרגו שם 13 חיילים ישראלים. אחר כך קם אחד בשם מוחמד בכרי, שהשמאל הקיצוני והפוסט־ציוני בארץ סוגד לכל נביחה שהוא מוציא מפיו, וצילם סרט שכולו הזיה אחת גדולה.

מילא הדמיון הפרוע והשקר הבוטה, הוא גם הוציא את דיבתם של חיילי צה”ל שקברו את מיטב חבריהם, ועוד הפך את זה למנוף תהילה. אז האמת היחידה היא שמוחמד בכרי שקרן, השקר הזה צריך לרדוף אותו כל שארית חייו, עד הקבר. אסור לו לקבל כאן עבודה, אסור לו לקבל כאן מחיאת כף אחת, הוא צריך להיות פרסונה נון גראטה גם באירועי השמאל, קיצוני ככל שיהיה.

אין כאן פוליטיקה, יש כאן יצר קיום פשוט. שיעבור לסוריה, בכרי. שם יראה טבח מהו. אני ממליץ שינסה להסריט משהו על דאעש.


לכתבה באתר מעריב השבוע