סטארט אפ ההמצאות שהפך את שני החברים מאוהיו למיליארדרים – ושינה את החברות הגדולות בעולם

ג'ון נוטינגהם וגו'ן ספירק הם הממציאים הכי מצליחים שלא יצא לכם לשמוע עליהם. מבסיסם בכנסיה נטושה, הם ו-70 האסיסטנטים ואנשי הצוות שלהם המציאו קרוב לאלף פטנטים. אמנם, אף אחד מהם הוא לא המצאה שתשנה את פני ההיסטוריה, אך הם בהחלט שינו את חייהם של השניים שהעסק שלהם הפך לפרה חולבת של מזומנים.

"אנחנו ככל הנראה אחראים ליותר פטנטים מאשר כל חברה אחרת בגודל שלנו", אומר נוטינגהם בן ה-67. בשנת 1972 הוא התמקם עם חברו מהקולג' ספירק, בגראז' ומשם הגו ביחד מודל חדשני ומפתיע: במקום להמציא מוצרים ואז לנסות למצוא דרכים איך לשווק אותם, מרכז החידושים שלהם מזמין חברות ענק כמו פרוקטר & גאמבל לבוא ולהציג בפניהם את הבעיות והלבטים שיש להם עם המוצרים שלהם – ונוטינגהם וספירק ממציאים את הפתרונות. החברות מצידן יכולות לבחור כיצד לשלום – במזומן (עד 120 אלף דולר בחודש), או כתמלוגים של עד 5% על מכירות המוצר.

"התעסקתי עם מיליון מעצבים תעשייתיים והמון סוכנויות, אבל הם הראשונים שבאמת הצליחו לספק לנו מודל", אומר אדם קפה, שעומד בראש הצוות של חברת הצבעים Sherwin-Williams העוסק בניסיון לפתח פחית צבע עם פיה נוחה. עם מוצרים כמו פחית הצבע, פוטנציאל הרווח הוא עצום: נוטינגהם וספירק טוענים כי מ-1972 מוצרים שהם פיתחו ייצרו רווחים של יותר מ-45 מיליארד דולר במכירות.

נוטינגהם וספירק. המציאו שיטה להמצאה | צילום: מתוך אתר החברה

השניים גם חייבים לא מעט למזל עם כמה הימורים מוצלחים. הגדול ביותר הוא מברשת שיניים חשמלית המבוססת על עיצוב של סוכריה על מקל שפיתחו עבור חברת הממתקים Dr. John's אשר מכרה אותה ב-5 דולר, כשהמכיר בשוק עמד על כ-50 דולר. נשמע כמו עסקה גרועה, רק שב-2001 פרוקטר & גמבל קנתה את הפטנט ב-475 מיליון דולר וניטנגהם וספירק יצאו עם רווח של 41 מיליון כל אחד.

כשהיה סטאז'ר היה נוהג נוטינגהם לאכול את ארוחת הצהריים שלו בבריכה שמחוץ למרכז המחקר והפיתוח של ג'נרל מוטורס. הוא העריץ את המקום, את האווירה, וחלם להיות חלק ממנה. יום אחד, אחד מהמעצבים הבכירים של החברה פגש אותו וסיפר לו כמה זה מפליא שכל הרעיונות הגדולים מגיעים דווקא מחוץ לחברה, מתוך חברות קטנות., ובאותו רגע מספר נוטיגהם הוא הבין שאם הוא רוצה להיות אפקטיבי, זה לא הולך להיות מתוך ג'נרל מוטורס, אלא מבחוץ.

לאחר שחזר לשנת הלימודים האחרונה במכון קליבלנד לאומנות, הוא סיפר לחברו ספירק על הרעיון לשנות את החברות הגדולות בעולם מבחוץ, במקום להצטרף אליהן, וכך אכן עשו לאחר שסיימו את לימודיהם ודחו את הצעות העבודה שקיבלו, על מנת להקים את הסדנה שלהם.

הפריצה הראשונה שלהם הגיעה כאשר פגשו יצרן קטן מאוהיו שהתמחה בייצור סירי לילה מחומר פלסטי זול. נוטינגהם וספירק עזרו לחברה להתחיל ולייצר מאותו החומר גם צעצועי ילדים. החברה פתחה ענף חדש Little Tikes שמכוניות ה"בימבה" האדומות צהובות שלו הפכו לנוף מוכר בכל חצר בית עם ילדים באמריקה.

לאחר שהעסק התפתח עברו שני הממציאים מהגרז' הביתי אל שני מבנים: האחד הוא בית לבנים ישן, בו הם הוגו את הרעיונות , והשני הוא מפעל בו הם ייצרו את המוצרים. בסופו של דבר נטשו גם את אלה וב-2005 מצאו את המיקום האולטימטיבי – כנסיית המדע הנוצרית, הממוקמת בסמוך לבית הספר לאומנות בו למדו. המבנה הייחודי הוא בעל הכיפה המרכזית המרשימה כולל בין השאר עוגב ענק ונמצא ברשימת האתרים ההיסטוריים הלאומית, אך מה שהצית את דמיונם של השניים הוא לא היופי של המקום, אלא העובדה שניתן להסב את המרתף למפעל, ובכך לאחד את שני האתרים להם הם זקוקים תחת גג אחת.

המרכז החדש של החברה בכנסיה באוהיו | צילום: מתוך אתר החברה

התהליך מתחיל במעבדת המחקר במרתף, בה מצטופפים מהנדסים בצד אחד של החדר, בעוד בצידו השני, מבעד לזכוכית, יושבים לקוחות ומנסים להשתמש במוצרים שונים. המהנדסים רושמים לעצמם הערות לגבי בעיות המתעוררות במהלך השימוש וניגשים לעבודה בסדנה המשוכללת הסמוכה הכוללת מסורים תעשייתיים, חדרי צביעה ומדפסות תלת ממד. הלקוחות עוזבים עם פטנט ואב טיפוס ביד, אותו הם יכולים לשלוח מיד לייצרן תעשייתי.

כעת עובדים ניטנגהם וספירק על הפרויקט הבא שלהם, שעשוי להיות הגדול מכולם ומהווה לדבריהם פוטנציאל של "מיליארד דולר פלוס פלוס". לפעמים, כפי שמוכיחים שני הממציאים האלה, חשוב יותר להמציא את השיטה מאשר את המוצר.