Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

סטנלי פישר – לא מה שחשבתם: כך מנפח גרינספן הישראלי את הבועה

אם סטנלי פישר הוא המבוגר האחראי של המשק הישראלי, אלן גרינספן, לשעבר יו״ר הבנק הפדרלי, היה משהו קצת מעבר לזה. אולי התואר "סגנו של אלוהים לענייני כלכלה״ מיטיב לתאר ...
ניר ברזילי

אם סטנלי פישר הוא המבוגר האחראי של המשק הישראלי, אלן גרינספן, לשעבר יו״ר הבנק הפדרלי, היה משהו קצת מעבר לזה. אולי התואר “סגנו של אלוהים לענייני כלכלה״ מיטיב לתאר את היחס אליו, בארה״ב ובעולם, במשך כמעט שני עשורים.

כאשר הוריד את הריבית לשפל היסטורי לאחר התפוצצות בועת הדוט.קום בתחילת שנות האלפיים, הוא הצליח – בזכות האשראי הזול – להוציא את הכלכלה האמריקאית ממיתון. במשך כמעט חמש שנים שמר על ריבית אפסית שהניעה את גלגלי הכלכלה. אלה היו שנים נפלאות: הבורסה קפצה, האשראי הזול חגג, הנדל״ן פרח והסגידה לגרינספן שברה שיאים. 

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק

במשך כל שנות החגיגה, למרות אזהרות חוזרות ונשנות, התעלם גרינספן מהמציאות שיצרה המדיניות שלו: בועת נדל״ן אימתנית, אשר נופחה באמצעות הלוואות זולות למעוטי יכולת שהתקשו לעמוד בתשלומים. גרינספן התעלם מהסאבפריים ומההתרופפות עד ניתוק מוחלט של הקשר בין הכלכלה הריאלית למכשירים הפיננסיים, על אף שהוא עצמו דיבר בהזדמנויות שונות על הסכנות במכשירים הפיננסיים המחוכמים מדי. זה לא גרם לו לשנות את המדיניות.

צילום: רויטרס 

החשבון על המדיניות חסרת האחריות הזאת הוגש לציבור האמריקאי בשלהי 2008, עם התפוצצות בועת הנדל״ן וקריסת השווקים. ארבע שנים אחרי – התשלום עוד רחוק מלהסתיים. היום אפילו גרינספן מודה בטעותו ומכה על חטא. כך גם הסוגדים לו.

חגיגת האשראי הזול

ביום שלישי השבוע, יום אחרי עוד הורדת ריבית מפתיעה, הגיע נגיד בנק ישראל, פרופ’ סטנלי פישר, לוועדת הכספים של הכנסת. בהתייחסו למחירי הנדל”ן המאמירים, העיר פישר כי “יש להגדיל את ההיצע כדי להוריד את המחירים״. הערה קצת טריוויאלית, הרי לא צריכים להיות נגיד הבנק המרכזי כדי לדעת שהגדלת ההיצע אמורה להוריד מחירים. אז למה היה חשוב לפישר להעיר את ההערה הזאת? התשובה אולי נמצאת בהמשכו של המשפט: “וזה באחריות הממשלה״. עכשיו העניין מתחיל להתבהר. 

יום לאחר שהוריד את הריבית ב־0.25% נוספים, יש לפישר סיבות טובות לגלגל את האחריות על בועת הנדל״ן לפתחה של הממשלה. אחרי שהזריק עוד מנת אשראי זול לוורידי המשק, בתקווה להימנע מקריז המיתון, מצליח הנגיד לדחות בינתיים את המיתון המאיים עלינו רק במחיר ניפוח נוסף של בועת האשראי ובועת הנדל״ן. 

כבר הצבענו בעבר על הבעייתיות בטענה לפיה התנפחות מחירי הנדל״ן נובעת ממחסור בדירות לזוגות צעירים. מחסור כזה אכן קיים, אבל הוא לבדו לא יכול להסביר את העלייה התלולה במחירי הדירות מאז הרבעון השלישי של 2008. לזינוק במחירים אחראים המשבר העולמי, נפילת הבורסות וקריסת שוק האג״ח, בשילוב הריבית האפסית. 

כשיש הרבה מאוד כסף זול וזמין צריך לשים אותו איפשהו – וכשהשווקים רועדים, הנדל״ן הופך לאופציה המתבקשת. לא ביקוש מצד זוגות צעירים מנפח את הבועה, כי אם ביקוש מצד משקיעים המצוידים באשראי זול בחסות בנק ישראל. פישר כנראה יודע זאת. עובדה: את הקשחת תנאי המשכנתה הוא ממקד בדיוק באותם משקיעים, ולא בזוגות הצעירים. 

מחירי הדירות זינקו בקצב מסחרר מאז החל פישר בהורדות הריבית האגרסיביות בסוף 2008, והמשיכו לטפס מאז ועד היום – בדיוק ארבע שנים. למעשה, הייתה רק הפוגה אחת בעליית מחירי הדירות: באוגוסט 2011 נבלמה עליית המחירים ובשלושת החודשים הבאים נרשמה ירידת מחירים מצטברת של 1.6%. בינואר המחירים כבר חזרו לעלות. הזיגזג הזה הולם במדויק את זיגזוג הריבית של פישר: החל מאפריל 2011 ועד לספטמבר אותה השנה העלה הנגיד את הריבית מ־2.5% ל־3.25% (שזו עדיין ריבית נמוכה במונחים היסטוריים). לשוק הנדל״ן לקח שלושה חודשים להגיב – והירידות החלו. באוקטובר חזר פישר להורדות הריבית – ותוך שלושה חודשים התחדשו גם עליות המחירים בשוק הנדל״ן. 

היה פעם “סגנו של אלוהים לענייני כלכלה”. גרינספן | צילום: רויטרס

הורדות הריבית המתמשכות בולמות – או לכל הפחות מסתירות – בשלב זה את ההאטה הכלכלית המאיימת על המשק. הכסף הזול יוצר מראית עין של צמיחה – הלוואות זולות מממנות את חגיגת הנדל״ן; המכוניות החדשות שממלאות את כבישי הארץ ממומנות בהלוואות ללא ריבית שמציעים היבואנים וחברות הליסינג; אפילו הקניות בסופר ממומנות לעתים קרובות מדי באמצעות אוברדראפט, שבתורו ממומן באמצעות הלוואות ריבית אפס לסגירת המינוס. החוב של משקי הבית בישראל מתקרב ל־400 מיליארד שקל – שיא שנשבר כל חודש מחדש, המגלם חוב ממוצע של כ־170 אלף שקל לכל משק בית. האשראי הזול מאפשר גם לחברות להמשיך להתגלגל באמצעות מיחזורי חוב, וגם הממשלה מתמכרת כמובן לאשראי הזול למימון פעילותה. עוד לא הגענו לרמות האשראי, המינופים והמשחקים הפיננסיים של ארה״ב לפני המשבר – אבל אנחנו בדרך לשם.

משחק על זמן

הכסף הזול שזורם לשוק מנפח לא רק את בועת הנדל״ן. כאשר יש מספיק ממנו לאורך מספיק זמן, הכסף הזה מופנה גם לשוק ההון. בימים אלה הציבור לא נלהב מהשקעות בבורסה – זיכרון הקריסה האחרונה עדיין טרי, וגם הדיווחים על הסתבכויות הטייקונים והסדרי החוב באיגרות החוב אינם תומכים בכניסה מחודשת לשוק. גם השינויים הרגולטוריים והעלאת המיסוי פוגעים באטרקטיביות של ההשקעה בשוק ההון. ובכל זאת, כאשר יש כל כך הרבה כסף זול, הוא מופנה גם לבורסה. השבוע הזהיר יו״ר רשות ניירות ערך, שמואל האוזר, מהיווצרותה של בועה גם בשוק המניות – הכל בחסות הריבית הנמוכה של בנק ישראל. 

בינתיים, הכל בסדר. המשק הישראלי מצליח ליצור מראית עין של צמיחה, לחמוק מהמשבר העולמי. חגיגת הצריכה נמשכת. האטה מסוימת כבר כאן, אבל היא עוד לא ממש מורגשת. העיתונים מהללים את פישר. כל עוד ימשיך הכסף הזול לזרום, החגיגה תימשך. 

הבעיה היחידה בסיפור הזה היא שיום אחד גם החגיגה הזאת תיגמר. ואז המיתון שממנו כל כך חושש הנגיד יכה בעוצמה רבה יותר, שכן ככל שהבועה גדולה, כך גדל גם רעש התפוצצותה. פישר כמובן מכיר היטב את כל המספרים שלהלן ואת כל העובדות – הוא פשוט משחק על זמן: הוא דוחה את המיתון במחיר של ניפוח בועת הנדל״ן, בתקווה שהכלכלה העולמית תתאושש לפני פיצוץ הבועה, מה שיאפשר לו לרדת מעץ הריבית הנמוכה לאט ובזהירות. ואם לא? אלוהים גדול. עד אז הוא כבר יסיים את הקדנציה, עטור תהילה. 

טורים קודמים של הכותב

הסבב הבא יתחיל שעתיים אחרי תחילת הפסקת האש

מבצע “עמוד ענן”: הבעיה עם עובדות

לאן באמת נעלם השמאל הישראלי?