בחודש אוגוסט הפך אתגר דלי הקרח לתופעה האינטרנטית הגדולה ביותר של הקיץ האחרון. אינספור אנשים שפכו על עצמם דלי של מי קרח על הראש ותיעדו את האקט במטרה לעורר מודעות למחלה חשוכת המרפא ALS. כל ידוען באשר הוא (אופרה ווינפרי, ויקטוריה בקהאם, ג'סטין ביבר, צ'רלי שין, אנה וינטור וג'ורג' וו. בוש) צילם את עצמו צורח, כשהמים הקפואים נוחתים על ראשו.
גם הפיזיקאי האנגלי סטיבן הוקינג רצה כמובן להשתתף, הרי הוא חולה ה-ALS המפורסם בעולם, אבל היות והחלים לא מזמן מדלקת ריאות, הרופאים ייעצו לו לא לעשות את זה. במקום זאת, הוא העביר את האתגר לשלושת ילדיו, לוסי, טימותי ורוברט, כשהוא מביט עליהם, יושב בכסא הגלגלים שלו, מכוסה בשמיכת צמר, ומסביר למצלמה, בקולו המסונתז, את חשיבות האקט.
הפעם אפשר להגיד שסטיבן הוקינג נהג כסלב בשביל לקדם את המודעות למחלה קשה, שהוא עצמו סובל ממנה, אבל הוקינג נוהג כסלב גם בימים כתיקונם. הוא אמנם מדען גדול, חשוב ומוערך, אבל ההתנהלות הציבורית שלו איננה שונה באופן מהותי מזו של כל כוכב הוליוודי או כוכבנית פופ. זה קצת מוזר, אבל סטיבן הוקינג ופריס הילטון הם למעשה שני הצדדים של אותו מטבע: כמו שאנשים לא מבינים למה הילטון כל כך מפורסמת, על אף שמעולם לא עשתה דבר, אנשים לא מבינים איך הוקינג כל כך מפורסם, על אף שעשה כל כך הרבה. מדענים, בדרך כלל, אינם יושבים על משבצת הסלב.
דמותו של אלברט איינשטיין הודפסה לראשונה על טי שירט הרבה אחרי מותו, אבל הוקינג אוהב להיות סלב. אחרת קירות משרדו לא היו מקושטים בצילומים שלו עם ברק אובמה, נלסון מנדלה, סטיבן שפילברג ומלכת אנגליה. אחרת הוא גם לא היה מנצל כל הזדמנות הנקרית בדרכו, כדי להשתכשך באור הזרקורים. בין אם מדובר בראיונות טלוויזיוניים, נסיעה בכסא הגלגלים שלו על השטיח האדום או הופעות אורח בסיטקומים. הוא אפילו השתתף בכמה פרסומות, ולאחרונה התארח בהופעות האיחוד של חבורת מונטי פייתון.
בתפקיד עצמו
ביום חמישי יעלה אצלנו הסרט "התיאוריה של הכל", שבודאי יזכה להתייחסות בטקס האוסקר. הסרט מבוסס על ספרה האוטוביוגרפי של אישתו הראשונה של הוקינג, ג'יין ויילד, "מסע אל האינסוף: חיי עם סטיבן". הבמאי הבריטי זוכה האוסקר ג'יימס מארש עומד מאחורי הדרמה הרומנטית הזאת, המבוססת על חייו של הוקינג הצעיר, אותו מגלם השחקן הבריטי אדי רדמיין ("עלובי החיים"), ומספרת את סיפור האהבה שלו עם סטודנטית לספרות בשם ג'יין, אותה הכיר בזמן שלמד באוניברסיטת קיימברידג'.
הסרט מתאר כיצד התאהבו, זמן קצר לפני שנודע לו, בגיל 21, כי חלה במחלה הנדירה, המביאה לשיתוק גופני מוחלט, וכיצד היא תמכה בו, עמדה לצדו, התחתנה איתו וילדה לו שלושה ילדים. במשך שנים התמודדה ג'יין עם המחלה של בעלה, ועם השעות הארוכות שהקדיש למדע. מה ששבר אותה, על פי עדותה, זה הפיכתו לסלב.
ג'יין ויילד העידה, שכשבעלה נהיה "ילד הפלא של הציבור", הזוגיות שלהם "טבעה ונסחפה על ידי גל גדול של תהילה וכסף". לטענתה, "זה נהיה יותר מדי בשבילי להתמודד איתו". הסרט אמנם מציג את הפרידה שלהם כעצובה ומכובדת, אך במציאות ג'יין התאהבה בחבר המשפחה, המוזיקאי ג'ונתן ג'ונס, ואיתו התחתנה מאוחר יותר. בסופו של דבר, הוקינג הוא זה שפירק את המשפחה, כשהודיע לאישתו שהוא עוזב אותה בשביל אחת האחיות שטיפלה בו, איליין מייסון. הוקינג התגרש מוויילד בשנת 95' ונשא את מייסון. בתחילת שנות האלפיים החלו שמועות כי מייסון מתעללת בו, והמשטרה חקרה את העניין. הוקינג עצמו הכחיש, אך הודה שמערכת היחסים שלהם הייתה "סוערת". ב-2006, הוקינג ומייסון התגרשו, ומאז השתפרו יחסיו עם אישתו הראשונה, שלושת ילדיהם ונכדיהם.
הוקינג וקאסט "המפץ הגדול"
סטיבן הוקינג, בן ה-72, הוא נס רפואי וסמל לנצחון הרוח האנושית. כשאובחנה מחלתו, נתנו לו הרופאים שנתיים לחיות – זה היה לפני 51 שנה – וסיפור חייו הדרמטי הוא מסוג הסיפורים שעושים מהם סרטים, גם כשהגיבור הוא לא המדען המפורסם ביותר בעולם. לכן לא ברור מה לקח כל כך הרבה זמן עד שסיפורו זכה לעיבוד הוליוודי מן המניין. לא חסרים סרטים דוקומנטרים על הוקינג (בשנה שעברה יצא אחד חדש בשם "הוקינג", בו הוא מספר בגוף ראשון על חייו), אבל לא יצאו עליו הרבה סרטים עלילתיים. למעשה, זהו הסרט השני שהופק על חייו, כאשר הראשון היה סרט טלוויזיה של ה-BBC, שיצא לפני עשור בדיוק, ובו גילם את המדען השחקן הבריטי בנדיקט קמברבאץ', שנים לפני שהתפקיד הראשי בסדרה "שרלוק" הפך אותו לסופרסטאר.
ואם רוצים לשתול את דמותו של הוקינג באיזו סדרה, בדרך כלל לא צריך להביא שחקן שיעשה זאת. הוקינג תמיד שמח להתארח בתפקיד עצמו.
בכסא הקפטן
עם כל הכבוד לביל גייטס, סטיב ג'ובס ומארק צוקרברג, כבר שנים שהוקינג הוא מלך הגיק-שיק – אותו אוקסימורון לכאורה, ורק לכאורה, שבו האנטי-קול הופך לקול, ובו חנוניות מודעת לעצמה הופכת להצהרה אופנתית. גיקים הם חנונים בעלי מודעות עצמית, כאלה שחנוניותם מלווה בסממנים תרבותיים מובהקים, בהומור עצמי ובגאוות יחידה, ובמשך השנים קיבל הגיק האמריקאי מקום של כבוד בתרבות הפופולרית. זה התחיל בבדיחה הקולנועית האייטיזית "נקמת היורמים", בה הפכו החנונים מלא-מקובלים, שחוטפים מכות בבית הספר לגיבורים, ומשם התופעה תפחה למימדי ענק.
הגיק, כפי שאנו מכירים אותו היום, הוא בעל אישיות קומפולסיבית-טכנופילית. הוא צרכן נלהב וחבר מועיל בחברה הקפיטליסטית. הוא אוהב התפתחויות טכנולוגיות ושוקע באופן אובססיבי בתחום עניין מסוים (מחשבים, משחקי מחשב, מדע בדיוני ועוד), עליו הוא מוציא הרבה זמן וכסף. עליית קרנו של הגיק נובעת, כמובן, מהשתלטות האינטרנט והטכנולוגיה על חיינו. אם פעם היעדר כישורים חברתיים דנה את החנון לעבודה בספריית וידאו ומגורים בבית הוריו, היום גיקים עושים הון בהייטק ובסטארט-אפים. היום גיקים הם שיא המיינסטרים, וכך גם הגיבור שלהם, סטיבן הוקינג.
ב-91' יצא סרט תיעודי על חייו של הוקינג בשם "קיצור תולדות הזמן", שנקרא על שם ספר המדע הפופולרי שפרסם אותו בכל העולם. הספר, המתאר את התפתחות היקום למן המפץ הגדול, מכר יותר מעשרה מיליון עותקים בעשרים שנה, וקנה למחברו שם מחוץ לקהילה המדעית כשיצא לראשונה ב-1988. במסיבת ההשקה לכבוד מהדורת הוידיאו של הסרט, פגש הוקינג את השחקן לאונרד נימוי, מי שגילם את ספוק ב"מסע בין כוכבים" המקורי.
בתור טרקי (חובב "סטאר טרק") נלהב, כמו כל הגיקים, סיפר הוקינג לנימוי, שהוא מאוד היה רוצה להתארח בסדרה. נימוי עשה כמה טלפונים, וכך מצא את עצמו הוקינג, ביוני 1993, חוצה באופן רשמי את הקווים בין התרבות הגבוהה לתרבות הפופולרית, ועושה היסטוריה גיקית, כשהופיע בתפקיד עצמו בפרק של "מסע בין כוכבים: הדור הבא".
בפרק המדובר מייצר לוטננט קומנדר דאטה שחזורים הולוגרפיים של שלושת המדענים האהובים עליו – אלברט איינשטיין, אייזק ניוטון וסטיבן הוקינג, כדי לשוחח עימם ולשחק איתם פוקר. במהלך משחק הפוקר, מתגלה ניוטון כנאד נפוח. מלא בחשיבות עצמית, מכריז ניוטון, שהרגע שבו נפל עליו התפוח, שנתן לו השראה לנסח את תאוריית הכבידה, הוא הרגע הגדול ביותר בהיסטוריה של המדע. בתגובה זורק לו הוקינג: "רק לא שוב את סיפור התפוח!".
הוקינג, צריך לזכור, נוהג להשתכשך בביצת השואו-ביז הרבה יותר מהמקובל בעולם המדע (סביר שלא תראו את עדה יונת ב"אח הגדול VIP"). למעשה, הוא האדם היחיד שאי פעם גילם את עצמו בפרק של "מסע בין כוכבים: הדור הבא". בתום הצילומים לקחו אותו לסיור בסט הצילומים של הסדרה. הוקינג ביקש שיוציאו אותו מכסא הגלגלים ויתנו לו לשבת בכסאו של הקפטן ז'אן לוק פיקארד. וכשעבר ליד מנוע העיוות (המנוע שמאפשר לחלליות לנוע מהר יותר ממהירות האור, באופן היפותטי כמובן), אמר: "אני עובד על זה".
הוקינג, סטיבן הוקינג
אחרי שנים ארוכות בהן דיבר לא ברור בגלל המחלה, איבד הוקינג את יכולת הדיבור סופית באמצע שנות השמונים, בעקבות ניתוח. מבחינתו, זה אחד הדברים הכי טובים שקרו לו. "אני מסוגל לדבר בזכות סינתיסייזר, אף על פי שהוא נתן לי מבטא אמריקאי. אבל השארתי את הקול הזה, כי עכשיו זה סימן ההיכר שלי", אמר בראיון ל"Wired" (וכך גם הסביר למלכת אנגליה אחרי ביקור אצלה, בו היא שאלה אותו בבדיחות הדעת, "אתה עדיין מדבר כמו אמריקאי?").
"לפני שאיבדתי את הקול שלי, בלעתי מילים, אז רק הקרובים אלי יכלו להבין אותי, אבל עם הקול הממוחשב גיליתי שאני יכול לתת הרצאות פופולריות. זה חשוב שהציבור יבין מדע בסיסי, אם הוא לא רוצה להשאיר החלטות חיוניות בידי אחרים". ולהוקינג אין בעיה לנסח רעיונות מסובכים בצורה פשוטה. כדי להדגים את טענתו, שמסע בזמן איננו אפשרי, לדוגמא, הוא ארגן מסיבה עבור נוסעים בזמן, אבל שלח את ההזמנות אחרי שהמסיבה כבר קרתה. הוא חיכה וחיכה, באולם מקושט בבלונים, ליד שולחן עמוס בקבוקי שמפניה וכיבוד קל, אבל אף אחד לא בא. הסרטון כמובן הועלה ליוטיוב.
הוקינג יודע היטב כיצד לתקשר עם הציבור הרחב, ואיך לחזק את תדמיתו. יש לו עמוד פייסבוק פופולרי, בו הוא מתקשר עם מעריציו, ובתור גיבור של גיקים, הוא מקפיד להתארח בכל הסדרות האהובות ביותר על קהל היעד שלו. במשך השנים הוא הנחה או תרם את קולו ללא מעט סדרות טלוויזיה תיעודיות על נושאים רלוונטיים, כמו מסע בזמן, חוצנים, מדע ומד"ב. הוא השתתף בספיישל על סדרת המד"ב הבריטית הקומית "ננס אדום", ולפני שנתיים התארח בפרק של הסיטקום האמריקאית הסופר-פופולרית "המפץ הגדול", בו הוא פוגש את שלדון קופר, המעריץ מספר אחת שלו, ומתקן אותו על טעות מתמטית, שעשה בעבודה שכתב בנושא פיזיקת החלקיקים.
בתגובה, שלדון מתעלף. וזה עוד כלום. הופעת האורח הקיצונית ביותר של הוקינג התרחשה בתחילת העשור הקודם, כשהשתתף במערכון של ג'ים קארי בתוכניתו של קונאן אובריאן. קארי סיפר למנחה שהוא מתעניין במדע, וניסה להסביר לו תיאוריה מדעית חדשה ומסובכת שהוקינג הגה. ואז פתאום, צלצל הנייד שלו, ובצד השני היה לא אחר מאשר הוקינג. בשיחת טלפון ששודרה במסך מפוצל, בירך הוקינג את קארי על התעניינותו בתיאוריה, וייעץ לו לא לנסות להסביר אותה לכל 'בעלי מוח-האפונה שם בחוץ', כי הם במילא לא יבינו. אז הוא אמר שהוא צריך לסיים את השיחה, כי הוא בדיוק צופה ב"טיפשים בלי הפסקה". המערכון הסתיים בחנופה הדדית בין קארי להוקינג, בה הם אומרים אחד לשני: "אתה גאון", "לא, אתה גאון", "לא, אתה", "לא אתה".
כשנגמרו הצחוקים, לא יכל אובריאן שלא לברר איך בדיוק הצליח קארי לשתף את סטיבן הוקינג במערכון שלו. קארי ענה לו שזה היה פשוט: "צלצלתי אליו לאוניברסיטת קיימברידג', סיפרתי לו על הרעיון שלי והוא אמר: 'זה נשמע כיף', ומיד הסכים להשתתף".
גם למאט גריינינג השיב הוקינג בחיוב, בכל פעם שהוצע לו לתרום את קולו לייצוג מצויר של עצמו באחת הסדרות האהובות במיוחד על אומת הגיקים. הוקינג התארח בכמה פרקים של "משפחת סימפסון" ו"פיוצ'רמה", שתי סדרות האנימציה, שתרמו לא מעט לפופולריזציה של תרבות הגיקס וכניסתה למיינסטרים.
באחד הפרקים של "משפחת סימפסון", הוא אפילו איים על הומר, שיגנוב לו את התיאוריה, על פיה כדור הארץ הוא בצורה של דונאט. אם יש משהו שאי אפשר להגיד על הפרופסור, זה שאין לו חוש הומור. בעיקר הומור עצמי. עד כדי כך, שלאחרונה הצהיר שהוא רוצה לשחק רשע בסרט ג'יימס בונד. "אני חושב שכסא הגלגלים והקול הממוחשב יתאימו לתפקיד", אמר. אי אפשר שלא להסכים איתו.
לכתבה במעריב השבוע
|
|