כלכלת סין צמחה ב-7.8% ברבעון השלישי. זהו קצב הצמיחה הגבוה ביותר שלה מאז 2012. עבור רוב מנהיגי העולם, מדובר בחדשות מצוינות, אך כאשר נשיא סין שי ג'ינפינג, מתכונן לכינוס נאמני המפלגה הקומוניסטית בסין, מצב הרוח יותר מתון.
הוויכוח הוא על כמה שי יכול וצריך לארגן מחדש את כלכלת סין. מנבאי השחורות טוענים כי ימי הצמיחה המהירה של סין כבר מאחוריה והיא צריכה לחשוב כיצד לייצב את כלכלתה מחדש אם היא רוצה להתחמק "ממלכודת הכנסת הביניים". דבר דומה נעשה ברפורמה של דנג שיאופינג ב-1978, מה ששם את סין על המסלול בו היא מתנהלת כיום.
אך האם התחזיות באמת כל כך עגומות? ג'סטין לין ייפו, כלכלן ראשי של הבנק העולמי לשעבר ויועץ לא רשמי של הממשלה פחות פסימי. הוא מסכים שסין צריכה רפורמות כלכליות נוספות כמו מימון מקומי רב יותר לחברות פרטיות וליברליזציה של רמות הריבית. יחד עם זאת, הוא אומר כי הנסיקה של סין היא חלק מתבנית שפועלת במדינות נוספות במזרח אסיה שתועשו כמדיניות של השלטון (יפן ודרום קוריאה) ורתמו את כלכלותיהן לשוק התחרותי העולמי. סין רחוקה מכניסה אל תקופה של התרחבות בקצב איטי. "יש לסין פוטנציאל לצמוח בקצב של 8% ב-20 השנים הקרובות", אומר לין לפורבס ממשרדו באוניברסיטת פקין.
ההכנסה לנפש בסין היא רק חמישית מזו שבארה"ב, מה שמציב אותה ברמה בה עמדה יפן ב-1951, טאיוואן ב-1975 ודרום קוריאה ב-1977. מנקודת פתיחה זו טאיוואן וקוריאה חוו שני עשורים של צמיחה בקצב שנתי של 8%. סין עקבה אחריהן ועברה מאופי של תעשייה חקלאית, לייצור מלאכה אינטנסיבי, לפני שהכניסה לכלכלתה תעשיית רכב ומכונאות.
צמיחה של 8% בשנה. סין
גישה דואלית מאפשרת את המשך פעילות תעשיות המדינה, לצד פעילות של יוזמות עצמאיות דינאמיות יותר. עם עליית המחירים בסין, הולכים ונעלמים חלק מקווי הייצור. המרוויחות הגדולות לדברי לין יהיו כלכלות אפריקה הנכנסות אל השוק העולמי, מאחר שמדינות מזרח אסיה לא יעמדו בזרימה גדולה של משרות מתוך סין.
לין, הוא האקדמאי הראשון ממדינה מתפתחת ששימש ככלכלן ראשי של הבנק העולמי. בספרו "בניגוד לקונצנזוס" הוא מאשים בנקים מערביים ומתווי מדיניות במערב במיתון של 2008-2009 וטוען כי אין זה הוגן לגעור בסין ובמדינות תורמות אחרות על כך שיצרו את בועת הדיור בארצות הברית. לדעתו, הדרך לצאת ממשבר עולמי היא באמצעות השקעה מאסיבית של מדינות עשירות בתשתיות של מדינות מתפתחות. כך תינתן זריקת מרץ למסחר והכלכלה העולמית תזכה לפריחה חדשה (סין עושה את זה באפריקה, אבל זה פשוט לא מספיק).
באופן כללי יותר, לין טוען שמדינות מתפתחות שהתעלמו מהמתכון של המערב לצמיחה כלכלית, דווקא בחרו בדרך נכונה יותר מאלה שעברו במהירות לכלכלת שוק חופשי.
חלק מרעיונותיו של לין משתקפים בספרו של ג'ו סטאדוול "איך אסיה עובדת", לאחר ששהה בסין כעיתונאי במהלך שנות ה-90. סטאדוול מסכם את הצמיחה המהירה של יפן, טאיוון ודרום קוריאה ברפורמות חקלאיות, מדיניות תיעוש שקולה, ושמירה ההון על ידי המדינה. לעומת זאת, הצמיחה הכלכלית בדרום אסיה נראית כפחות יציבה, בין השאר בשל פתיחת ההון שלהן מוקדם מדי. בעיה נוספת היא העדר רפורמת קרקעות (בתאילנד והפיליפינים למשל), שתעודד ייזמות חקלאית. "הפער בין מדינות מצליחות וכושלות הוא הגדול ביותר באסיה, ביחס לאזורים מתפתחים אחרים", אומר סטאדוול.
ומה עם מסלול הצמיחה של סין? לדעת סטאדוול סין עושה נכון כאשר היא שומרת על שליטה על המטבע שלה ונמנעת מהתפרצות מהירה של מימון פרטי. הוא גם מתנגד לטענה שיוזמות ממשלתיות מורידות את רמת ההשקעה של ההון הפרטי. אבל זה לא אומר שסין יכולה לנוח. מערכת שלטונית נקייה חסרה עדיין בסין. זה לא משהו שנדרש בשלבים הראשונים של ההתפתחות, אך זה נעשה עניין חשוב, כאשר כלכלות וחברות הופכות למתוחכמות יותר.
|