Search
Close this search box.
Forbes Israel Logo

עוד חזון: האם הרכבת העתידנית של אלון מוסק תשנה את העולם?

כשאדם שכבר הרוויח מיליארדים, שיגר טיל לחלל וייצר מכונית חשמלית רווחית מעלה רעיון חדש, גם אם משוגע לחלוטין, הוא זוכה לתשומת לב. אתמול בלילה, חשף מנכ"ל טסלה מוטורס אלון מוסק את תוכנית ה"הייפרלופ" שלו – מערכת תחבורה שתאפשר להעביר נוסעים במהירות של עד 1,000 קמ"ש באמצעות הנעה מגנטית, לטענת מוסק בעלות שמהווה 10% מעלות בניית מערכת הרכבות המתוכננת בקליפורניה.

מוסק אמנם הודה כי הוא לא יהיה האדם שיבנה אותה – הוא עסוק מדי עם טסלה ועם מיזם החלל Space X – אך נראה שה-White Paper (המסמך הטכני שפרסם) הולך להצית דיון סוער בקליפורניה ובמקומות אחרים לגבי היתכנות הפרויקט. קליפורניה צפויה להתחיל לבנות את פרויקט הרכבת שלה בתקופה הקרובה בעלות של עשרות מיליארדי דולרים, אך מחלוקות פוליטיות סביב המיזם, כמו גם עלותו הגבוהה, מעלות ספקות לגבי השלמתו כמתוכנן. האם הייפרלופ מציבה אלטרנטיבה אמיתית?

כמו רבים, מוסק סקפטי לגבי תוכנית הרכבות בקליפורניה. "המוטיב השלט במערכת ההסעה ההמונית של קליפורניה הוא טוב. זה נהדר שתהיה אלטרנטיבה לטיסה או לנהיגה, אך רק אם היא טובה יותר מהאופציות הללו", הוא כתב בפוסט שתיאר את הקונספט החדש. הרשויות מציעות להוציא קרוב ל-70 מיליארד דולר ב-16 השנים הבאות כדי לספק נסיעה שתעלה 200 דולר לנוסע (הלוך ושוב) ואורכת שעתיים ו-40 דקות לכיוון. מוסק רוצה לחתוך את עלויות הבנייה ב-90% ואת זמן הנסיעה ל-30 דקות לכיוון.

ההייפרלופ, הוא אומר, תעשה בדיוק את זה. באמצעות שימוש בזוג צינורות מתכת ארוכים בעלי לוחות סולאריים, ההייפרלופ תשגר כל 2 דקות תאים שיהיו משוגלים לשאת אנשים או אפילו כלי רכב. הוא מדמיין שאנשים יגיעו בזרם רצוף, בניגוד למצב בשדות תעופה, יעברו בדיקות אבטחה ויעלו לתאים, אשר יישאו על ידי כריות אוויר אל הצינורות. לאחר מכן, התאים יטוסו באוויר הדליל של הצינורות אל עבר היעד. למרות שהתכנון לא דורש ואקום מוחלט בצינורות – מוסק טוען כי כאלה יהיו יקרים מאוד לבנייה ולתחזוקה – האוויר יהיה שם דליל במיוחד, בערך שישית מריכוז האוויר במאדים. התנגדות האוויר עולה עם המהירות, ומאחר שהייפרלופ צפויה להגיע למהירות של כ-1,000 קמ"ש, יהיה חשוב מאוד לשמור על התנגדות מינימלית.


יצליח במקום שבו נכשלו רבים? מוסק

נתיב פשוט, עלות נמוכה

כדי לשמור על עלויות נמוכות, מציע מוסק לבנות את ההייפרלופ על עמודים גבוהים מעל אוטוסטרדות, ולמקמן במרחק של כ-30 מטרים זו מזו ובגובה של כ-6 מטרים מעל הקרקע. המבנה הזה צפוי להפחית בצורך לרכוש קרקעות יקרות ולחתוך גם בטביעת הרגל הסביבתית של המערכת.

בשל המהירות הגבוהה, ההייפרלופ לא תהיה טובה מאוד בביצוע פניות חדות. כדי להימנע מפניות, מוסק וצוותו תכננו סטיות קלות מהכבישים במקומות בהם הדבר נדרש. הנקודות הללו צפויות להגדיל את העלות, אך היא עדיין צפויה להיות נמוכה בהרבה מזו של תוכנית הרכבת הקיימת.

ומה לגבי רעידות אדמה, הפוקדות את האזור בתכיפות גבוהה? מוסק וצוותו חשבו גם על זה. העמודים – כמו מבנים רבים בקליפורניה – מתוכננים להתאקלם לשינויים בקרקע שמתחתם, ובמערכת משולבים גם בלמי חירום ונקודות עצירה מיוחדות, שמאפשרים לה לעצור במקרה חירום. מוסק מאמין כי העיצוב הבסיסי יכול לאפשר למערכת אורך חיים של 100 שנים, למרות שהיא תדרוש תחזוקה שוטפת של העמודים והצינורות כדי להבטיח פעילות תקינה.

מוסק מאמין גם כי המערכת תוכל להסיע אנשים בעלות של 20 דולר לאדם לכיוון, פחות מעלות הדלק שנדרשת לנסיעה ברכב, וזול בהרבה מטיסה, שעולה בסביבות 200 דולר לכיוון. הוא צופה הרחבות עתידיות גם לסקרמנטו, סן דייגו ולאס וגאס ומאמין כי זו תהיה צורה התחבורה הקוסט-אפקטיבית ביותר בין כל שתי ערים שהמרחק ביניהן נמוך מ-1,500 ק"מ. 

דרך ארוכה עד למציאות?

כמובן, הדרך מהנייר עד למערכת תחבורה ציבורית היא ארוכה מאוד. מוסק מפנה במסמכים לעיצובים דומים מצד חברות כמו ראנד או ET3, אשר קיימים כבר עשורים אך מעולם לא הגיעו לשלב של בניית אבטיפוס. העיצוב שלו שונה מהם, משום שהוא לא מסתמך עלתעלות רבות או על שאיבה בוואקום כמו האחרים, ונראה גם שאינו זקוק לפריצת דרך טכנולוגית כדי להפוך למציאות. מרטין סימון, פרופ' לפיסיקה ב-UCLA, אמר לביזנסוויק כי "נראה שהכל מבוצע באמצעות טכנולוגיה קיימת. זה לא שמוסק ממתין למשהו חדש שאמור להיות מומצא".

אך מוסק כן בונה על אנשים אחרים שימשיכו את הדרך שהוא מנסה להתוות באמצעות התוכניות הללו. האם יהיו כאלה שמוכנים לקחת את הסיכון? זו כבר שאלה אחרת. רשות הרכבות של קליפורניה תוכל תיאורטית לבנות את ההייפרלופ בחיסכון גדול מאוד ביחס לתוכניות, אך משמעות מהלך כזה היא נטישה של מרבית תחנות העצירה המתוכננות בדרך. משמעות נוספת תהיה עצירת תוכניות קיימות, שכבר אושרו השנה אחרי דיון ציבורי לא פשוט. הפוליטיקה שמאחורי שינוי כזה עשויה להיות מורכבת יותר מאשר המשימה לגייס עשרות מיליארדי דולרים כדי להשלים את בניית התוכניות הקיימות.

בשבועות הקרובים סביר להניח שהתוכנית של מוסק תפורק על ידי מומחי טכנולוגיה, כמו גם על ידי פוליטיקאים. אם היא בכל זאת תעבור אותם, היא יכולה להיות מהלך שישנה את כללי המשחק לחלוטין. או שהיא תצטרף למכונית המעופפת במחלקת המדע הבדיוני.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן