עולה לנו בבריאות: חברת החשמל מתקדמת למונים חכמים עתירי קרינה

מדינת ישראל ניצבת בפני הכרעה של מיליארדים. בשקט בשקט, הרבה מתחת לרדאר הציבורי והתקשורתי, בחברת החשמל בוחנים את סוגיית ה"מונים החכמים" (smart meters): מדובר במונים דיגיטליים שיחליפו את מערכת קריאת החשמל הפרימיטיבית שבה משתמשים אצלנו כבר עשורים. פעם בחודשיים מגיע קורא מטעם חברת החשמל ורושם את קריאת המונה. בעולם שמבצע התקדמות טכנולוגית בקפיצות ענק, מדובר בשיטה שנתקעה אי שם בימי הביניים. רק חסר שהקורא יגיע עם סוס ועגלה.

מערכת חשמל חכמה (smart grid) אמורה להקפיץ לדור הבא את הדיווח על צריכת החשמל שלנו, ולמעשה את כל מערכת היחסים שלנו עם החשמל, במובן הביתי וגם הלאומי. צרכן שמחובר למונה חכם יכול לדעת בכל רגע נתון כמה חשמל הוא צורך, כמה זה עולה לו, אילו מכשירים פועלים בבית ומה צריכת האנרגיה של כל אחד מהם. לצרכן שחשוף לנתונים באופן שוטף יש כלים להיות נבון וחסכוני יותר. קשה לעשות דיאטת חשמל כשמקבלים את החשבון פעם בחודשיים, כשם שקשה להוריד במשקל אם לא נשקלים מדי בוקר.

בקיץ האחרון הודיעה חברת החשמל על השקת פיילוט באזור גבעת עדה-בנימינה, שבמסגרתו הותקנו מונים דיגיטליים ב-4,600 משקי בית. אם הפיילוט יוכתר בהצלחה, ההתלבטות ברמה הלאומית תעלה מדרגה: רכישת מונים דיגיטליים עבור כל צרכני החשמל במשק צפויה לעלות כ-3 מיליארד שקל. גורמים במשק האנרגיה רואים בהוצאה הזו השקעה כדאית מהסוג שמחזיר את עצמו, אבל יש גם תקדימים בעולם שהטילו ספק בכדאיות הכלכלית והסביבתית של הפרויקט.

וכאילו הדילמה לא מורכבת דיה, אני מציע להוסיף עוד רכיב לדיון: השפעות הקרינה. רוב סוגי המונים הדיגיטליים מבוססים על תשדורת נתונים שמועברת באמצעות תקשורת סלולרית. זה אומר שהמדינה תכניס לבתים ולרחובות עוד מערכת שמייצרת קרינה באופן קבוע. מדובר בקרינה שנכפית על הציבור, שרובו כלל אינו מודע לכך.

ומה עם הקרינה מהמונים? | צילום: מתוך קמפיין חברת החשמל, יוטיוב

החשש מפני הגברת עוצמות הקרינה שמקיפות אותנו הוא, בשלב זה, נחלתו של מיעוט מודאג ובקיא בישראל. השיח הציבורי והתקשורתי בסוגיה הזו לוקה אצלנו בפיגור גדול. הידע המדעי על ההשלכות הבריאותיות של הקרינה הסלולרית מתעדכן כל הזמן, רבים מהחוקרים הבכירים בעולם מוטרדים מאוד וסבורים שהאנושות הופכת את סביבתה הטכנולוגית לאזור אסון. רק חלק מים המידע שהולך ונאסף מחלחל אל התקשורת הפופולרית והציבור הרחב, אם בשל לחצים ואינטרסים, אם בשל הקושי להתמודד עם החומר המורכב ואם משום שאנחנו פשוט לא רוצים לדעת.

רק קצה הקרחון

עולם טכנולוגי שלם מתדפק על סף דלתנו, והוא עתיד להביא איתו כמויות אדירות של קרינה לא מייננת: מוני מים חכמים, דור רביעי בסלולר, רשתות Wi-Fi בכל מקום, רכבות חשמליות. במדינות שמעט מקדימות אותנו כבר מתחוללות סערות סביב חלק מהטכנולוגיות הללו. בקנדה לוותה התקנת מערכות של מוני מים דיגיטליים בהפגנות נחושות ובוויכוח ציבורי לוהט.

לפני כשנה וחצי, בשיאה של המחלוקת בקנדה, פרסמו 40 חוקרים בעלי שם גילוי דעת תחת הכותרת "לתקן את ההטעיה הגסה". המדענים, בראשות פרופ' דיוויד קרפנטר, העומד בראש המכון לבריאות וסביבה באוניברסיטת אלבני שבניו יורק, קבעו כי בניגוד לפרסומים מרגיעים בעיתונות הקנדית, שורה ארוכה של מחקרים "הוכיחו בבירור עלייה משמעותית במספר מקרי הסרטן בקרב אנשים שחוו חשיפה ממושכת לקרינה ברמות נמוכות".
השפעות החשיפה לקרינה ברמה נמוכה היא לב המחלוקת כאן – משום שזו הקרינה שמייצרים בדרך כלל מונים דיגיטליים, רשתות Wi-Fi ושאר מחוללי קרינה שהולכים ומשתלטים על המרחב הציבורי. הקרינה שהם פולטים לא חורגת מהתקנים שהרשויות עובדות על פיהם, אבל חלק מהמדענים, כאמור, סבורים שההשפעה שלה מצטברת, כרונית והרת נזק.

אז מה עושים?

האנושות נדרשת כאן לגבש מדיניות של ניהול סיכונים בתנאים של ערפל כבד. אם אזהרות המדענים יתאמתו, אנחנו דוהרים בעיניים פקוחות לתוך קטסטרופה בריאותית. ב"מכתב ה-40" נטען שעוד לפני סוף העשור, כמחצית מתושבי המערב ישלמו מחיר בריאותי כבד בגין החשיפה לקרינה. מצד שני, קשה לדמיין מצב שבו ההתקדמות הטכנולוגית נעצרת בגלל החששות הבריאותיים.

חייבים לבצע הערכה וניהול של הסיכונים | צילום: Shutterstock

בין שני הקטבים האלה, יש אפשרות הגיונית ואחראית: לעצור ולבדוק. להקים ועדת מומחים בין תחומית, בין משרדית ובלתי תלויה, שתבחן לעומק את מערכת היחסים שלנו עם הטכנולוגיות המתקדמות בראי ההשלכות הבריאותיות, ותציע מה לעשות. אם תרצו, ועדת ששינסקי של הטכנולוגיה והקרינה.

ניהול נכון של הקונפליקט יכול לחסוך הרבה מבוכה ונזקים בשלבים מאוחרים יותר. דוגמה טובה (כלומר, רעה) לכך ניתנת בימים אלה בכל הנוגע להתקנת מערכות Wi-Fi בבתי הספר: בשנים האחרונות דהרו משרד החינוך והרשויות המקומיות לעבר התקנת רשתות תקשורת אלחוטית בכיתות. מי לא רוצה "טאבלט לכל ילד"?

אלא שבעוד בשטח ההתקנות מתרחשות במרץ, ועדת מומחים בין משרדית קבעה במפורש שבשל החשיפה לקרינה והחשש לבריאות הילדים יש להעדיף חיבור של המחשבים ברשתות קוויות. כמה גורמים אף הגישו עתירה לבג"ץ ודרשו ממשרד החינוך ליישם את המלצות המומחים.

התוצאה: כבר חודשים ארוכים המדינה מתפתלת בפני שופטי בית המשפט העליון ומנסה להסביר איך היא מתכוונת ליישב בין העובדות שכבר נקבעו בשטח לבין הנחיות המומחים. מהפרשייה המביכה הזו אפשר לגזור מסקנות מועילות באשר לאתגרים הטכנולוגיים שבדרך: קודם לבדוק ולגבש מדיניות, ורק אז לבצע. נשמע ונעשה, ולא להיפך.

אני רק שאלה

כמה מתושבי שדרות ימשיכו לנסוע ברכבת על בסיס קבוע אחרי שיסתיימו שלושת חודשי החינם שקיבלו כצ'ופר מישראל כץ?