Search
Close this search box.
Forbes Israel Logo

עופר והאינטרסים: מה מנסה בעליה של כיל להשיג מהמדינה?

1. לקראת פיצוץ

מבלי להרגיש, השביתה במפעל תרכובות ברום מקבוצת כיל נכנסת ליומה ה-75, ומערכת יחסי העבודה הולכת מדחי אל דחי. לפני יומיים הודיעה הנהלת כיל לבית הדין על ביטול ההסכמות המשפטיות מה-11 במרץ, שמשמעותו כניסתה לתוקף מיידי של תוכנית הפיטורים.

האם מישהו מוטרד מהמשמעות העסקית של השבתת מפעלי ים המלח ועצירת אספקת האשלג למפעלים בישראל? כל אדם שפוי בסביבת כיל אמור היה להשתגע מהנזק העצום לחברה. כל יום שביתה שורף הכנסות של 5 מיליון שקל. אחרי 75 יום כבר התנדפו להם 375 מיליון שקל (כ-100 מיליון דולר), וזה לא סוף פסוק. בהנהלת כיל מודים באובדן עשרות מיליוני דולרים, כשההיקף המדויק ידווח לבורסה עם סיום הסכסוך.

ביקשתי לשמוע מאבנר בן סניור, יו"ר ועד עובדי תרכובות ברום, את תובנותיו בעניין: "עידן עופר מוכן להשקיע אפילו 200 מיליון דולר בפרויקט ששמו שבירת העבודה המאורגנת בכיל. אנחנו מוכנים להתייעל ומעוניינים ללכת לקראת ההנהלה, אבל מדוע לפטר? זה עדיין לא מצב שכיל הולכת ממחר בבוקר לפשוט רגל".

על השאלה כיצד שורדים חודשיים וחצי ללא משכורות, השיב: "חלקנו עושים חלטורות. סידרנו בבנקים הלוואות גישור לחצי שנה. ביקשנו לדחות את פירעון המשכנתאות. אני מקווה שתוך חצי שנה ייפתר המשבר".

אמיר אדר, אנליסט בית ההשקעות מיטב דש, מתקשה להתעלם מהמצב. השבוע פרסם חוות דעת הכוללת ביטול המלצת הקניה למניות הקונצרן. אדר: "הימשכות המצב שבו החברה לא מסיימת את 'תקופת הרעשים' שלה יוצרת גיבנת תמידית מול מתחרותיה. מספיק שנביט על אירועי השנה האחרונה כדי להבין מדוע הורדנו את המלצת הקניה".

האנליסט אינו לבד. שום גורם מתחום יחסי העבודה אינו מבין מדוע ההנהלה לא הופכת שולחנות כדי להחזיר את העובדים לעבודה. הרי זה דבר בסיסי שכל מעסיק נורמלי היה שואף אליו.

להנהלה הייתה הזדמנות פעולה לפני חודש בעקבות התערבות בית הדין לעבודה. היא הסכימה לצמצם את מספר העובדים המפוטרים, אבל לא אצה לה הדרך לקרוא לעובדים לשוב הביתה. השבוע כאמור היא התחרטה וביטלה את ההסכמות.

ניר גלעד, יו"ר כיל, שליחו למזרח התיכון של עופר המנווט את הסכסוך מלונדון, מתנהג בצורה מחשידה. הוא מתעקש ויוצר את הרושם שבעניין המשבר החליט ללכת עד הסוף. ההתנהגות החריגה גורמת להרמת גבה אפילו אצל התעשיינים עצמם. לנשיאם שרגא ברוש הבהיר גלעד שאינו מתכוון להתגמש. וכך נאלץ ברוש האומלל לממן באמצעות קרן הסיוע של התעשיינים את נזקי השביתה של המיליארדר עידן עופר.


עידן עופר. לא מתכוון להתגמש | צילום: סיוון פרג'

גם אבי ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות, מודה שמעולם לא נתקל במצב שבו המעסיק מתעקש שלא לחזור לעבודה. זה נראה כמו סיפור המטוס הגרמני שבו מישהו החליט להתאבד (עסקית) ולקחת אתו בדרך את כולם.

בהנהלת כיל מסבירים שבחוסר הוודאות הנוכחית אין סיבה לחזור לעבודה, כל עוד הוועד עלול להשבית את המפעלים מחדש בכל רגע נתון. בהנהלה מתעקשים על פתרון שורש, הכולל הסכם שיעניק להנהלה חופש פעולה מוחלט בפיטורי עובדים שסרחו או כאלה עם תרומה אפסית.

אבל יתכן שיש סיבה נוספת. אולי עופר החליט להשתגע כדי ללחוץ על הממשלה לבטל חלק מהגזירות שהוטלו על כיל? הראשונה הייתה העלאת המיסוי על משאבי טבע בוועדת ששינסקי. השנייה קשורה לחוק עידוד השקעות הון, שמנע מכיל מס חברות מופחת של 6% (במקום 25%), ומס מופחת של 15% על הדיווידנד במקום 25%.

באוצר הסבירו שכריית מחצבים אינה פעולה יצרנית עם ערך מוסף, ולכן אין עילה להעניק הטבות מס נוספות. כשהעליתי את ההשערה הזאת בפני נציגי ההנהלה הם דחו אותה על הסף וטענו שמדובר בספקולציה פרועה.

ובינתיים גם הפוליטיקאים נהנים לבחוש בקדירה. יאיר לפיד דרש השבוע כינוס דחוף של ועדת הכספים. יו"ר הוועדה ניסן סלומינסקי תומך, אבל מתנה באישור ועדת הסכמות. קשה להאמין שבליכוד יאפשרו ללפיד לקטוף דיווידנד מהמשבר. ראש הממשלה כבר יחצן את המשבר כחלק ממסע הבחירות. הוא התחייב לנצל את מניית הזהב של המדינה בכיל כחלק מדיל פוליטי שרקח עם הוועדים בשיתוף סילבן שלום. ההתערבות במשבר, ימים אחדים לפני הבחירות, עשתה לליכוד ולראש הממשלה שירות מצוין.

ביבי הפעיל את היועץ המשפטי באוצר יואל בריס ואת החשבת הכללית. להתערבות התנגד בחריפות הממונה על התקציבים אמיר לוי, שסבור שמניית הזהב לא נועדה לשימוש ביחסי עבודה. גם מנהל רשות החברות ממשלתיות אורי יוגב מתנגד להתערבות. הוא טוען שעמדתו עניינית ונקבעה ללא קשר לעובדה שניר גלעד, יו"ר כיל, השקיע 800 אלף שקל בחברת וויטווטר הכושלת שנוהלה על ידו.

2. קשרים או כישורים

מלאכת הרכבת הממשלה תיכנס השבוע לישורת האחרונה. אם העבודה לא תושלם עד יום רביעי הבא יוקצו לנתניהו שבועיים נוספים להשלים את הפאזל.

על פי ההדלפות מחדרי המו"מ, הקשר בין המועמדים לשרים לכישוריהם או זיקתם המקצועית נראה מקרי כמו החורף שקפץ עלינו באמצע אפריל. התופעה בולטת במיוחד בתיקים הכלכליים. שתי עובדות ניתן לקבוע בוודאות: ביבי יהיה ראש ממשלה, וכחלון יהיה שר האוצר בכל ממשלה שלא תוקם. כל השאר ספקולציות.

כחלון סימן עוד לפני הבחירות את משבר הדיור והרפורמות כיעדים מרכזיים, והדיור יהיה הסיפור הכלכלי החם של הממשלה הבאה. ההתגוששות יוצאת הדופן של הפקידות הבכירה באוצר נגד ראשי משרד השיכון על האחריות לבעיה והפתרונות, מראה באיזה מהירות הופנמו תוכניות העבודה של כחלון עוד לפני שכף רגלו דרכה בבניין האוצר בירושלים.

כחלון הוא הפוליטיקאי הראשון המגלה עניין בתיק להגנת הסביבה, ולא בגלל זיהום האוויר בחיפה ותחלואת הסרטן המוגברת. המשרד יהפוך אצלו לתיק להתקפת הסביבה, ולא במקרה: שר האוצר המיועד מעוניין לעקוף את ההתנגדויות ארגוני הסביבה, שחסמו בעבר תוכניות בנייה מקומיות וארציות.

קשה להאמין שמאבקים כמו מניעת כריית פוספטים בשדה בריר שליד ערד יעמדו בראש סדר העדיפויות של כחלון, למרות שהיו שרים כמו גלעד ארדן שעשו מזה קריירה. יחד עם מינהל התכנון הנמצא בשלב זה במשרד הפנים ותיק השיכון, יקבל כחלון ארגז כלים אידיאלי לפתרון משבר הנדל"ן. קצת מזל בדמות העלאה מוקדמת מהצפוי של הריבית לא יזיק.

השבוע התעורר ויכוח ציבורי האם יואב גלנט (מספר 2 בכולנו) ראוי לתפקיד שר השיכון, לאחר ההקלות והתחמונים שבוצעו בעבודות ההרחבה של ביתו (חשיפת עמיתי קלמן ליבסקינד). בכולנו טוענים שאם דרעי, שהורשע בשוחד, יהיה כנראה שר הפנים, איך סיבה שגלנט שלא הורשע מעולם (אך איבד את תפקיד הרמטכ"ל) לא יהיה שר השיכון. האם מלבד ניסיונו בהשבחת נכס הנדל"ן הפרטי שלו, יש לו הכשרה מתאימה למשרד?


כחלון. ארגז כלים אידאלי | צילום: ליאת מנדל

גלנט מקושר לא רע למגזר העסקי. לפני הפוליטיקה היו לו פה ושם ניסיונות להשתלב בעסקי נדל"ן. הוא נפגש עם אנשי עסקים כמו עדי קייזמן המשקיע בנדל"ן בגרמניה. תקופה מסוימת הוא ניהל את חברת הנפט נמקס אויל שבבעלות המיליארד בני שטיינמץ, ולבסוף התפטר.
במסגרת משחקי השבץ נא הועלתה האפשרות שנפתלי בנט יחזור למשרד כלכלה משודרג. מדובר באחד הסיוטים של התעשיינים, המייחלים ליום שבו יגיע שר חדש שיחזיר עטרה ליושנה ובדרך גם את שמו המקורי של המשרד (התמ"ת). מישהו כמו ישראל כץ יכול לגאול אותם מייסוריהם, אבל רק לא בנט. השאלה אם לביבי (או לבנט) אכפת באמת מה התעשיינים חושבים.

3. האיום על שריג

השבוע נחשף ב"גלובס" כמה יקבל פרופ' עודד שריג, לשעבר המפקח על הביטוח באוצר, עבור שירותי הייעוץ לשלמה אליהו, בעל הבית של מגדל. הסכום מופיע בסעיף "דמי ייעוץ" בדוחות הכספיים של החברה הפרטית אליהו ביטוח. מדובר ב-1.46 מיליון שקל עבור ארבעת החודשים האחרונים ב-2014. כמה זה יוצא לחודש? אם נקזז את מענק החתימה בגובה של שלוש משכורות (כ-600 אלף שקל), עלות השכר החודשית נאמדת במשהו כמו 200 אלף שקל.

הכסף שולם בדיוק כמו הסכם העבודה שקיבלה ענת לוין, קודמתו של שריג שפרשה ממגדל לכלל ביטוח. האם הסכום "סביר"? למרות שבעולם החברות הבורסאיות מסתובבים גם משכורות של חצי מיליון ואפילו מיליון שקל לחודש, מדובר בשכר גבוה מהממוצע. לרמות כאלה מתקרבים רק מנהלי הבנקים הגדולים במשרה מלאה, שאינם מוגדרים "יועצים". למען ההגינות, אציין שלפני שנכנס לאוצר לפני חמש שנים נהנה פרופ' שריג מהכנסה הגבוהה מ-200 אלף שקל לחודש.

תנאי העסקתו היו ההזדמנות הנחתה מצוינת לזהבה גלאון, שמזמן לא חבטה באיזה איש עסקים בסביבה. לטענתה "שריג הרוויח את שכרו באמצעות מעילה בתפקידו הציבורי שהופקד בידיו כדי להבטיח לעצמו ג'וב עתידי". לפי גלאון, שכרו המפנק נקבע בזכות ההיתר שנתן לאליהו לרכוש את השליטה במגדל. עוד לפני חשיפת השכר הפך פרופ' שריג במוקד לשק החבטות של התקשורת בהתקפה ציבורית מתוזמנת, לאחר שהתעקש להיענות להצעת אליהו להצטרף למגדל.

כפי שכבר למדנו, גם למילים וגם לדיבורים יש השפעה. לפני מספר שבועות שוגרו לשריג איומים לפגוע בו אישית אם לא ייסוג מתוכניותיו להצטרף למגדל. שריג לא זלזל ודיווח על האיומים לבעל הבית אליהו. הוא לא הסתפק בכך ואף הגיש תלונה רשמית במשטרה, שפתחה בחקירה. המאיים עדיין לא אותר. שריג בחר שלא להגיב לפנייתי.

4. הקרב להגנת הצומח

עוד לפני שנכנסה הפגישה למוד העסקי, צייד אותי צבי אלון, מנכ"ל מועצת הצמחים, בערמת מסמכים. "תעשה מאוחר יותר שיעורי בית ואז תדע באמת מה מצב החקלאות בישראל", אומר מי שבבעלותו משק חקלאי קטן בכפר בילו.

קראתי ולמדתי שהתמיכה בחקלאות בישראל מגיעה ל-0.4% מהתוצר, בעוד שחקלאי מדינות ה-OECD נהנים מתמיכה כפולה, המגיעה ל-0.8% מהתוצר. טבלת האקסל של המוצרים המיובאים מוכיחה שגם במוצרים ללא הגנת מכס כמו תה, קפה, אורז, גבינת שמנת, סרדינים ופסטה, המחיר בישראל כפול ואפילו משולש לעומת חו"ל. "אז שבאיגוד לשכות המסחר לא יטענו שהמכסים הגבוהים הם הגורם ליוקר המחייה", כועס אלון.

ממסמך אחר אני למד שתקציב מועצת הצמחים מסתכם ב-90 מיליון שקל. חלקו הארי (32 מיליון שקל) מיועד לפעולות הדברת מזיקים. שאר תקציב המועצה מיועד לביטוחים, מחקר ופיתוח וקידום מכירות. אלון זימן את הפגישה לאחר שהעזתי לכתוב שאין סיבה לפטור ממע"מ על פירות וירקות, ושאת ה-3 מיליארד שקל ניתן לנצל ביתר יעילות לצרכים אחרים.
החקלאים טורחים להזכיר כל פעם מחדש (בפעם האחרונה בהפגנה ערב הפסח) עד כמה המצב גרוע ושאין דור המשך. השבוע אושרה תמיכה של 100 מיליון לחקלאים בעקבות הנזקים לייצוא, בעיקר בענף הפלפלים.

עוד לפני השמעת טיעוני, שולף אלון טבלה מנצחת המפרטת את פערי התיווך בין מה שהחקלאי מקבל לבין המחיר לצרכן. "אני יכול להבטיח לכם שאם הפטור ממע"מ יבוטל, מרבית העלות תגולגל על המגדלים שממילא נמצאים בקשיים, ובסוף תגיע גם לצרכן. אם המדינה מעוניינת לסייע לחקלאות, ואני מקווה שבעניין זה אין ויכוח, אסור לה לבטל את הפטור", הוא אומר.


אלון. טבלה מנצחת | צילום: יח"צ


-אז תסביר לי אתה מדוע צריך לסבסד את החקלאות, ולא לפתוח את השוק לייבוא חופשי ולאפשר לצרכנים ליהנות ממחירים נמוכים.
"אנחנו לא היחידים. שום מדינה בעולם אינה מרשה לעצמה ייבוא חופשי של תוצרת חקלאית. במדינות כמו שוויץ, נורבגיה, יפן וקוריאה הסבסוד לחקלאים גבוה מהרמה שלנו. שוויץ מנעה חתימת הסכם סחר עם ארה"ב כדי שלא לבטל את הסבסוד לחקלאות. 70% מהכנסות חקלאי שוויץ מקורם בסבסוד. המשך החקלאות הוא עניין לאומי שנפשנו. החקלאים כובשים את הקרקע ובאופן לא מקרי מרביתם נטועים באזורי הספר. מרבית הסבסוד מתבטא בהגנת המכסים. סבסוד המים ומענקי השקעות הם זניחים. לשמחתי המדינה עדיין רואה בהגנה על החקלאות ענין אסטרטגי עבורה".

-מדוע שלא תפתחו את השוק לתחרות פנימית? מדוע צריך את מועצות הייצור?
"בניגוד לענפי הבקר, החלב והעופות, אצלנו אין מועצות ייצור. זאת אגדה. אף אחד לא מגביל שום חקלאי בכמויות, וניתן לגדל כל כמות של מה שרוצים. אין אצלנו התערבות במחירים או במכסות. אנחנו מטפלים רק במקומות שהחקלאים לא מסוגלים להיות שם, כמו פיתוח שווקים בחו"ל או בהחלטה האם להתרחב להודו או לאנגליה. אנחנו גם משקיעים במחקר ובפיתוח של זנים חדשים".

-איך תפקד שר החקלאות הנוכחי יאיר שמיר בקידום האינטרסים שלכם?
"בעבר עבדתי עם אביו יצחק שמיר כשהיה ראש הממשלה. אוכל לומר לך שלמרות שלא קיבלתי את דעותיו המדיניות, אביו סיפק בהחלט את הסחורה ופעל תמיד לקידום מטרות החקלאות. לגבי בנו יאיר, יותר טוב שלא תשאל אותי".

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן