Search
Close this search box.
Forbes Israel Logo

עופר ישלם: האם ששינסקי אכן גיבש עמדה על כיל עוד לפני דיוני הוועדה?

הונו העצום של עידן עופר התמעט השבוע ב-850 מיליון שקל נוספים, בעקבות צלילת מניות החברה לישראל בבורסה. הסיבה הפעם הייתה החלטת שר האוצר יאיר לפיד להוציא לדרך את "ועדת ששינסקי 2", הצפויה להגדיל את חלקה של המדינה ברווחי העתק שמפיקה כיל, החברה הבת של החברה לישראל, מאוצרות הטבע בים המלח.

משימתה של הוועדה, בראשות פרופ' איתן ששינסקי, היא רק "לבחון" את חלקה של המדינה בהכנסות מאוצרות הטבע, והיא אינה מחויבת להגדיל את חלקה של המדינה על חשבון המפיקים. תאורטית היא עשויה לגלות שהמדינה מכבידה את עולה על היזמים האומללים, ולכן יש להקל עליהם או לפחות לא לגזול את כבשת הרש. במציאות, תפקידה לספק את התשתית המשפטית והכלכלית להגדלת חלקה של המדינה בהכנסות מבלי לגרום לקריסת המפיקים.

חדש: אפליקציית האייפון של פורבס ישראל – להורדה לחצו כאן

היוזמה להקמת "ששינסקי 2" החלה מיד לאחר ההצלחה הכבירה של הוועדה הקודמת בראשות ששינסקי, שהכפילה את ההכנסות הצפויות למדינה מהפקת הגז שהתגלה בים. אנשי האוצר לא היו מקימים ועדה אם לא היו מצפים לתמורה הולמת לקופת המדינה. ששינסקי, שהוכיח עמידה בלחצים ויכולת לאתר את האיזונים הנדרשים לתמחור המשאבים, התבקש לשחזר את הצלחתו גם בתחום המשאבים האחרים.

ששינסקי | צילום: רויטרס

מנהלי כימיקלים ישראל, שהבינו שהמלחמה החלה והם עומדים להפוך ליעד העיקרי, יצאו למתקפה עוד לפני ששינסקי הספיק לקרוא את כתב המינוי. הודעת החברה הציגה את ששינסקי כמי שכבר קבע את עמדתו, וטענה כי הוועדה לא נועדה אלא להצדיק את ההחלטה לקצץ בתמלוגיה. "אנו מצטערים כי פרופ' ששינסקי הביע כבר את דעתו בנדון אף לאחר פנייתו של שר האוצר אליו, באופן שפוגע במראית העין של הבדיקה העניינית והמקצועית של הדברים, וכל זאת תוך הצגת עובדות ונתונים לא נכונים ולא בדוקים".

בדיקה של הציטוטים מגלה שהחברה לא דייקה. בראיונות שקדמו למינוי התייחס ששינסקי לשיטת הבחינה הכלכלית של חלקה של המדינה ברווחים, ולא לתוצאות הבדיקה. בחלק מהפרסומים הוא אפילו נראה כמי שמתנגד להקמת הוועדה.

לפני כשנה וחצי צוטט ששינסקי בעיתון "גלובס" כמי שאינו רואה צורך בהקמת ועדה חדשה לבחינת התמלוגים של כיל: הוא התייחס לשינויים שערך משרד האוצר בהסכמים עם החברה, שיבח את שר האוצר יובל שטייניץ, והסביר שלעת עתה אין מקום להקמת "ועדת ששינסקי 2".

ככל שקרב מועד הקמת הוועדה נראה ששינסקי שינה את דעתו והחל לסבור שיש מקום "לבדוק" את תקבולי המדינה מהפקת האשלג בים המלח. הוא אמנם לא קבע שיש צורך להגדיל את תקבולי המדינה מהחברה, אם כי אפשר להבין מדבריו שמקנן בלבו חשד עמוק שיש מקום לבחון הגדלה כזו. בראיון רדיו בחודש מרץ האחרון, טען שכיל נהנית מרווחים יתרים שנובעים מעליית מחיר האשלג, ולמרות הסכם התמלוגים בין החברה למדינה יש אפשרות להטיל מסים על הרווחים היתרים האלה.

בוועידה שכינס העיתון "דה מרקר" בסוף מאי השנה אמר ששינסקי שיש "לבדוק כמה מרוויחה החברה ממשאבים שקיבלה מהמדינה בזול או בחינם". בהמשך דבריו הסביר את המונח הכלכלי "רנטה", שמשמעו: ערך השוק העודף שיש לנכס שרכש בעל הון מהמדינה לעומת מחיר הרכישה.

בהמשך דבריו הסביר ששינסקי שבעת הפרטת כיל, מחיר האשלג עמד על כ-80 דולר לטון, לעומת כ-1,600 דולר היום. כשאנשי כיל טענו לטעויות עובדתיות בדבריו, הם התכוונו שהמחיר הנכון למחיר השוק של האשלג היום הוא 400 דולר לטון. בצמרת כיל כבר הבינו שהמתקפה האישית על ששינסקי הייתה טעות אסטרטגית, ומתחייבים שלא לחזור עליה.


עופר | צילום: רויטרס

המאבק על קופת המדינה

מקור ההכנסה והרווח העיקרי של כיל הוא הפקת האשלג, המשמש לדישון שדות. התנאים המיוחדים של ים המלח מאפשרים הפקת אשלג ביעילות שאין לה כמעט תחרות בעולם. הרווח הגולמי על הייצוא עולה על 50%. עד לתגליות הגז, המינרלים המופקים מים המלח היו אוצרות הטבע הכמעט יחידים בישראל, ושווים גדול יותר מאוצרות הגז הידועים והמשוערים.

עד 1992 לא הייתה למדינה סיבה מיוחדת לבחון את הגדלת התמלוגים: המחירים העולמיים היו נמוכים, החברה היטלטלה בין רווח להפסד בהתאם לתנודות השווקים, המדינה הייתה בעלת המניות העיקרית ובעלת השליטה, וממילא נהנה כלל הציבור מהרווחים, כשהיו כאלה. כשהוחלט להפריט את החברה, התקשתה המדינה מאוד למצוא רוכשים. כשנעתר איש העסקים שאול נחמיה אייזנברג לרכוש את השליטה, נמנעו אנשי רשות החברות לשנות את הסכמי התמלוגים, מחשש שייסוג מהעסקה.

אייזנברג, איש עסקים בינלאומי שעשה את הונו בעיקר מסחר בנשק ישראלי במזרח הרחוק, היה טייקון בקנה מידה שאינו קיים כבר בישראל. היו לו קשרים ענפים ועלומים בצמרת הפוליטית, הכלכלית והביטחונית. שרים, קצינים וראשי שירותים חשאיים באו ויצאו באישון לילה מביתו הענק שבסביון, הכנסת חוקקה חוקי מס במיוחד עבורו, עורכי עיתונים קיבלו ממנו ידיעות ופרסמו אותן כלשונן. ב-1997 מת אייזנברג. יורשיו המסוכסכים מכרו את חברת ההחזקות שהקים, החברה לישראל, למשפחת עופר. החוק שפטר את אייזנברג ממס, "חוק החברה לישראל", פקע ב-1999.

משפחת עופר אינה זוכה להנחות מהמדינה, בוודאי לא מהציבור בישראל. כיל המופרטת הפכה להיות אחת החברות הרווחיות במשק, והיא מייצרת מדי שנה רווח של יותר ממיליארד דולר. בשנים האחרונות החלו אנשי האוצר לקצץ בהטבות לתרנגולת הזהב. בתום מו"מ סבוך חויבה החברה לממן ב-4 מיליארד שקל את "קציר המלח" – פעולות להנמכת מפלס מי ים המלח שגאו כתוצאה מפעילות ההפקה של כיל, ואיימו להציף את רצועת המלונות שלחוף הים. התמלוגים שמשלמת החברה על הפקת האשלג הועלו, והופסקו הטבות המס לחברה במסגרת עידוד השקעות הון לאזורי פיתוח. השינוי נעשה בהדרגה: בשלב ראשון הועלה מס החברות מ-6% ל-15% ובהמשך ל-24%.

דשנים | צילום: רויטרס

אנשי כיל יטענו בפני ששינסקי כי חלקה הכולל של המדינה, בתמלוגים ומסים, מסתכם היום ב-41% מהרווחים, לעומת כ-26% שבמשלמת החברה למדינה על הפקת אשלג באנגליה ו-48% בספרד. חלקה הצפוי של המדינה על רווחי הגז, למשל, צפוי להסתכם בכ-50% לאחר כיסוי ההשקעות. אפשר להניח שוועדת ששינסקי תמליץ בסופו של דבר על העלאת המסים על כיל, באופן שיגדיל את חלקה של המדינה ל-50% מהרווחים.

קשה להעריך מה תהיה משמעות ההחלטה במונחים כספיים, מפני שהוועדה צריכה לבחון מחדש את הגדרות הרווחיות של הפקת המינרלים השונים, שחלקם נמכרים לחברות אחרות בתשלובת ולא ללקוח חיצוני. עוד בטרם הוקמה הוועדה החלה המדינה בהליכי בוררות עם כיל על תחשיבי ההכנסות לצורך חישוב תמלוגים. על פי חלק מההערכות, עשויה הוועדה להגדיל את הכנסות המדינה ממסים על כיל ב-200 מיליון שקל בשנה.

אומת האינטל

באינטל לא רצו לדבר השבוע על מיקרון – חברת הייטק שהתפצלה בעבר מאינטל, נקלעה לקשיים ומנהלת היום מגעים לרכישה חוזרת על ידי אינטל. ענקית השבבים הבינלאומית יכולה להציל את מיקרון ואת אלף עובדיה, אבל המו"מ מתעכב, בין היתר בגלל גישושים שעורכים אנשי אינטל בשאלת הסיוע הממשלתי שתקבל בתמורה להשקעה.

אינטל היא חברת ענק אמריקאית המרבה להקים מפעלים מחוץ לארה"ב, שניים מהםבישראל. חברות אמריקאיות מעבירות ייצור מחו"ל בעיקר מטעמי עלות של כוח אדם, אולם האסטרטגיה של אינטל שונה: עלות הקמתו של מפעל נעה בין 1.7 מיליארד דולר, עד 2.7 מיליארד דולר למפעל שבבים בטכנולוגיה המתקדמת ביותר. זוהי השקעת הון עצומה ועתירת סיכון: שוק השבבים תנודתי מאוד, והמוצרים, מתקדמים ככל שיהיו בעת הקמת המפעל, מתיישנים במהירות. 

אחת הדרכים להפחית את הסיכון היא לשתף את הממשלות בהשקעה, וההצעה של אינטל לממשלה פשוטה: אתם תשלמו, ובתמורה תקבלו תעשיה מתקדמת, פריון גבוה לעובד, אלפי מקומות עבודה במפעל ובמפעלים ושירותים שיוקמו סביבו. אתם רשאים כמובן לסרב לתוכנית המענקים שאנחנו מציעים, ולא להעניק הטבות מס מפליגות. אנחנו כבר נמצא מדינה אחרת שתהיה מוכנה לשלם יותר תמורת התרומה שאנחנו יכולים להציע.

באמצע שנות ה-90 גברה ישראל על אירלנד בתחרות על הקמת המפעל בקריית גת: ישראל שילמה במענקים של 600 מיליון דולר והטבות מס מפליגות (5% מס חברות בלבד), וקיבלה בתמורה כ-4,000 משרות בהעסקה ישירה ובפריון ממוצע של 469 דולר שעה (הממוצע בתעשייה הישראלית הוא 35 דולר), ועשרות אלפי מועסקים בתעשייה ובשירותים הסובבים את המפעל בקריית גת, המהווה חלק נכבד מהיצוא האזרחי של תעשיית ההייטק.

אבל ההצלחה הגדולה של אינטל ישראל, על מרכזיה המוצלחים בחיפה, ירושלים וקריית גת, אינה צריכה לסנוור אותנו. אינטל היא אחת משתי חברות הענק המובילות את התעשייה העולמית בתחום ייצור השבבים, אולם בתחום התכנון והפיתוח של השבבים המתדמים – אלה המשובצים במאות מיליוני מכשירי הטאבלט והסמארטפונים – איבדה אינטל את ההובלה העולמית לחברות כמו קוולקום האמריקאית ו-ARM הבריטית.

אינטל נראית עדיין רחוקה מקריסה, ולפני כחודש אף זכתה במכרז מעודד על השבב שישובץ במחשבי הטאבלט החדשים של סמסונג, אבל היא נחשבת היום רגישה ופגיעה מבעבר. ראינו בעבר חברות ענק בינלאומיות שחיסלו וסגרו את עסקיהן בישראל בתוך זמן קצר, וללא סנטימנטים. החלטה על השקעה נוספת באינטל חייבת להביא בחשבון את הסיכון הכרוך בהיותנו "מדינת שבבים".

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן