מסוק ה-CH-53K King Stallion, המפותח על ידי לוקהיד מרטין-סיקורסקי עבור כוחות המארינס של ארה"ב התגבר על האתגרים הראשוניים שנבעו מתוכנית הפיתוח ועומד כעת בכל יעדי הביצועים שהוגדרו לו. התוכנית כולה עומדת בזמנים להשלמת הניסויים והבדיקות וצפויה להתחיל בפריסות מבצעיות בשנת 2023.
אף שירות צבאי אמריקאי לא הצליח לפתח כלי טיס עם כנף סובבת בעל יכולות נשיאת המשקל וביצועים כמו שמציג מסוק ה-CH-53K. כוחות המארינס אפיינו ופירטו סדרה של דרישות ביצועים למסוק ה-CH-53K, כשהחשובה ביותר בהן הייתה היכולת לשאת משקל של 27 אלף ליברות למרחק של 110 מיילים ימיים ב-90 מעלות פרנהייט ולחזור לנקודת המוצא בצורה בטוחה.
במהלך מבצעים צבאיים, נקודת ההתחלה עבור המארינס היא לרוב ספינה או נושאת מטוסים, והמרחק שהוגדר לרוב נובע מהצורך לשמור על הספינה מחוץ לטווח האיום מכוחות אויב או מטילים המסוגלים לפגוע בה. המשקל שהוגדר נובע ממשקלו המוערך של הרכב המשוריין JLTV – יורשו של ההאמר המשוריין והמחליף העתידי שלו בכוחות המארינס – כמו גם ציוד כבד נוסף הנדרש לביצוע המשימה.
במבט חיצוני שטחי, מסוק ה-CH-53K נראה כמו המסוקים האחרים ממשפחת ה-CH-53 הוותיקה והאמינה, אך הוא שונה מהם בצורה מהותית מבחינה טכנולוגית. זה מה שהופך אותו לטוב בהרבה ממה שהיה קיים עד כה. לדוגמה, מסוק ה-CH-53E הנמצא כיום בשירות המארינס מסוגל לשאת את ה-JLTV עם ה-"B Kit" שלו למרחק של 70 מיילים ימיים בלבד וללא משקל נוסף הנדרש לביצוע המשימה. ה-CH-53K יוכל לשאת את אותו רכב משוריין כבד, כולל 4,400 ליברות של משקל נוסף למרחק הגדול ב-50% לפני שיחזור לנקודת היציאה.
לוקהיד מרטין-סיקורסקי כבר הוכיחה והדגימה שהמסוק מסוגל לעשות את כל זה ועוד הרבה יותר, כשביצעה ניסוי הרמת משקל של 36 אלף ליברות, הארכת טווח טיסה באמצעות תדלוק אווירי והטסת Fly-By-wire המאפשרת לנחות בצורה בטוחה יותר גם בתנאי ראות מינימלית, כמו סופות אבק.
הצבא האמריקאי לא מפעיל כיום שום כלי טיס בעל כנף סובבת המוטס באמצעות טכנולוגיית Fly-by-wire שנמצאת בשימוש על ידי מפעילים מסחריים במשך שנים רבות. השימוש במינוח "אוטוריטה מלאה" בהקשר למסוק הוא שהמסוק מסוגל לנחות בתנאי מזג אוויר קשים גם בצורה אוטומטית, אחרי שהגיע לריחוף מעל אזור הנחיתה בצורה עצמאית וללא הטסה ידנית של הטייסים כפי שהיה קיים עד היום. המערכת המתקדמת של המסוק, שפועלת בארבעה צירים, מאפשרת למערכות ההטסה האוטומטית לשמור כיוון וגובה גם בתנאי מזג האוויר הקשים ביותר, למעט אם יבחרו הטייסים להתערב ולנחות בעצמם.
בתור יועץ לחברה, התורמת גם לקבוצת החשיבה שלי, התאפשר לי לקבל תדרוכים על ידי מנהל התוכנית בלוקהיד מרטין-סיקורסקי, טייס הניסוי ועוד שחקנים רבים השותפים בתוכנית. נקודה משמעותית שלמדתי היא שלמרות שהמסוק מהווה קפיצת דור במסוקי התובלה הכבדה לעומת המסוקים הקיימים כיום, מערכת הכשרה דיגיטלית מאפשרת לטייסים מעבר "חלק" מטיסה ואימון ראשוני על סימולטור המסוק לטיסה האמיתית ולהפעלתו באוויר. האפשרות הזו כבר הודגמה על ידי טייסי CH-53 מישראל ומגרמניה, שתי מדינות שנמצאות בהליכי מכרז בהן נבחן המסוק כמחליף אפשרי למסוקי ה-CH-53 המופעלים על ידן. מערכת האימון המתקדמת היא רק חלק אחד בגישת ההנדסה הדיגיטלית שנבנתה והוטמעה בכל ההיבטים של פיתוח המסוק והמערכות התומכות בו.
סיקורסקי זנחה את כל דפי ההדרכות והשימוש במסמכים מודפסים לטובת מודלים דיגיטליים אליהם יכולים העובדים לגשת מהטאבלטים – מפתחים, מהנדסים, מרכיבי המסוק על פס הייצור, אנשי תחזוקה והדרכה וכמובן – הטייסים. השימוש בהנדסה דיגיטלית כבר הגדיל בצורה משמעותית את הדיוק בתהליכי הייצור, הקטין עלויות וסייע במעקב אחר נקודות הבדיקה בתהליכי הפיתוח והייצור עבור המפקחים מטעם הממשל והחברה, המוודאים כי כל התנאים הנדרשים מולאו בצורה מקיפה. כל פיסת מידע רלוונטית בתהליכים הרבים יכולה להיות משותפת בצורה קלה על ידי הצוות הרלוונטי ובכך לקצר תהליכים ולחסוך בעלויות מחזור החיים של המסוק שנהיה יעיל יותר תפעולית גם כיום וגם כשיופעל מבצעית.
לוקהיד מרטין-סיקורסקי הציבה לעצמה מטרה להקטין את עלויות התחזוקה פר שעת טיסה ב-40% במסוק ה-CH-53K לעומת הקיים כיום במסוקי ה-CH-53E, זאת, למרות שהוא מציע טווח טיסה ויכולת נשיאת משקל גדולים בהרבה. הפרקטיקה הנפוצה של "לשלם עוד עבור יכולות משופרות" נשברה: כוחות המארינס ישלמו פחות ויקבלו הרבה יותר. זו ההבטחה שההנדסה הדיגיטלית עתידה לספק, ומנהלי לוקהיד מרטין-סיקורסקי אף מציינים כי הגישה הזו משנה את הדרך בה הם יבנו את מסוקי העתיד.
עם 14 מסוקים בייצור תחת החוזים שנחתמו עד כה וההזמנה הרביעית (LOT 4) שצפויה בהמשך השנה, המיקוד של מנהלי התוכנית הוא לעבור משלב התכנון והפיתוח להוזלת עלויות וביצוע תחזוקה יעילה לאורך מחזור החיים של המסוק. זהו הנתיב הנורמלי כשהסיכונים הגדולים הסתיימו בשלב התכנון. כוחות המארינס כבר ביקשו התאמות תכנון נוספות שיוטמעו בייצור הסדרתי של המסוק. נראה, כי ה"הימור" של לוקהיד מרטין ברכישת חברת סיקורסקי לפני מספר שנים – השתלם. אותו הימור הסתמך בעיקרו על פיתוח מסוק ה-CH-53K.
כוחות המארינס – הלקוח הראשון למסוק – מביעים בו אמון דומה לאמון שהביעו ב-F-35B וב-MV-22 אוספריי. כל אחת מהפלטפורמות הנ"ל נדרשת לביצוע האסטרטגיה לביטחון לאומי שהתווה הנשיא דונלד טראמפ עבור ארה"ב. מעניין לציין, שהגישה של המארינס שונה מהגישה של צבא ארה"ב, אם נבחן את מסוק ה-CH-47 "צ'ינוק": הצבא האמריקאי תיכנן לבצע שדרוגים במסוק הצ'ינוק, שיאפשרו לו לשאת את ה-JLTV ותותחי הוביצר למרחקים משמעותיים. למרות זאת, בשנה שעברה הם שינו כיוון ונלחמים בקונגרס במטרה לשנות את העברת הכספים ולהסיטם לפרויקטים אחרים, למרות שנראה שמסוקי הצ'ינוק יישארו בשירות מבצעי עד אמצע המאה הנוכחית.
כוחות המארינס החליטו שהצורך שלהם הוא בנשיאת משאות כבדים יותר למרחקים ארוכים יותר, כמו לדוגמה באיים קטנים באזור האוקיינוס הפסיפי המערבי (בסמוך לסין). אחרת, לא תהיה לו הבטוחה שיוכל לפרוס את הציוד הנדרש ולפעול בצורה מיטבית כפי שהוא מעוניין. לא משנה מה תהיה התוכנית של הצבא, כוחות המארינס הגדירו את מסוק ה-CH-53K כ-Must have עבורם בעולם בו האיומים משתנים ומתפתחים מיום ליום.
