עזב בזמן: מה עושה היום יו”ר טבע לשעבר?

בעיר הלוהטת הזו, עם תרבות הצריכה מנקרת העיניים, שבה כל אחד נוהג עם חלונות פתוחים ורדיו בפול ווליום, פרוסט, עם האובססיה הבוטנית שלו והתיאבון הבלתי נגמר ללמידה, הוא טיפוס חריג. הוא איש עסקים ומשקיע, אבל הוא גם מלומד, ממציא ופטרון המדעים והאמנויות של העיר. כל מי שמבלה זמן במחיצת האדם הצנוע הזה, שנמצא כבר בשנות ה־80 לחייו וזכור לקהל הישראלי בעיקר מתפקידו כיו"ר טבע בין 2010 ל־2014, יעיד שתשומת הלב המדוקדקת שלו לפרטים שנדמים כלא חשובים – כמו סוגי עצי הדקל – היא המפתח ליכולת המופלאה שלו לנצל הזדמנויות ולהרוויח מהן.

פרוסט הוא רופא עור מוסמך ויזם חסר מנוח, המכהן כיושב ראש וכמנכ"ל אופקו, חברת התרופות והאבחון הרפואי הנסחרת בבורסה בתל אביב ומפתחת תרופות מבטיחות במגוון תחומים, כולל מחלות כליה כרוניות וגילוי סרטן הערמונית. על אף שלחברה יש הכנסות של 1.2 מיליארד דולר, והיא צפויה להפסיד 50 מיליון דולר ב־2016, הוא מתעקש שאופקו תהיה חשובה לרפואה יותר מכל מיזם אחר שלו, כולל Ivax וטבע. זוהי הצהרה נועזת מאדם שכבר יש לו תפקיד מרכזי מאוד בעסקי הרפואה הגנרית, ובהתחשב בכך שמניית אופקו ירדה ב־39% בשנה וחצי האחרונות.

"אנו בונים חברה שתהיה בעלת שישה מוצרים, כל אחד מהם בעל יכולת להניב מיליארדים במכירות", אומר פרוסט, כשהוא מצביע על תרשים המציג את השווקים המרכזיים של אופקו: אורולוגיה, נפרולוגיה, גנטיקה ביופידבק והזדקנות/ סינדרום מטבולי. "במקרה של הורמון הגדילה האנושי, שם אנחנו עובדים בשותפות עם פייזר, מדובר על שוק של 3.5 מיליארד דולר".

שלא כמו מרבית חבריו לעסקי הפארמה, פרוסט מתנהל כמשקיע ממולח, שיש לו גם הבנה מעמיקה בביולוגיה מולקולרית וחוש טבעי לסגירת עסקאות. השולחן שלו עמוס בהצעות, ועומדים עליו שני מסכים, שמציגים עשרות מניות המהבהבות באדום ובירוק בשירות של בלומברג. "לפיל יש חוש מדהים לדעת היכן למצב את עצמו בתחום שירותי הרפואה", אומר לארי פיינברג, מאורקל פרטנרס, מנהל ותיק של קרנות גידור המחזיק מניות בחברות של פרוסט מאז שנות ה־90. "הוא רואה באופקו את חברת ההחזקות שלו. זו הברקשייר האת'וויי שלו בתחום הבריאות".

דרך אופקו וישויות אחרות, פרוסט התרחק כברת דרך מתחום הבריאות. יש לו מניות בעשרות חברות ציבוריות ופרטיות, מנדל"ן ועד לטבק ולאלכוהול. הוא השקיע בשורה של סטארט־אפים מבטיחים, כמו BioCardia, שאותו ייסד שותפו לספסל הלימודים בבית הספר לרפואה של סטנפורד, מנתח הלב הנודע סיימון שטרצר, העוסק בחקר תאי גזע לשיקום לבבי לאחר התקף לב.

בגיל 80, וללא סימני עייפות, פרוסט צועד לעבר המיליארד החמישי שלו, אך הוא תורם אותו כמעט באותה המהירות שבה הרוויח אותו. לזוג פרוסט אין ילדים, אך הוא ואשתו פטרישיה, דרך מעורבותם בצדקה ומאות המיליונים שמאחוריהם, נמצאים בעיצומה של משימה: להפוך את מיאמי מעיר של חופים ומסלולי גולף ל"מכה של המדעים והאמנויות".

פיליפ פרוסט. הגיע ממדעי הרוח לפסגת תעשיית הפארמה | צילום: אלי דסה, מעריב

תמיד במקום הנכון

בסיפורו של פרוסט ישנה מנה הגונה של צירופי מקרים ומזל. הוא נולד ב־1936, באמצע השפל הכלכלי הגדול, בנו של בעל חנות נעליים מדרום פילדלפיה. כסטודנט הוא מיד התבלט והבריק, התקבל לתיכון היוקרתי Central High School ובהמשך למד ספרות צרפתית בסורבון בפריז. לאחר שנת לימודיו הראשונה, הזדמן לו לפגוש בקפיטריה של האוניברסיטה חבר מימי התיכון, שהסב את תשומת לבו למלגה ללימודי רפואה במוסד חדש בניו־יורק, המוצעת לבוגרי התיכון. פרוסט נרשם וזכה במלגה. המוסד, בית הספר אלברט איינשטיין, זכה במהרה למוניטין כאחד מבתי הספר לרפואה הטובים במדינה.

גם בהחלטתו להתמקד ברפואת עור היה אלמנט של מזל. כסטודנט הוא סבל מיבלת במרפק, שהביאה אותו לשוחח עם אחד מהמרצים באוניברסיטת פנסילבניה, שהיה אז באמצע מחקר על הזבוב הספרדי (Cantharidin), שמטרתו היתה לייצר חומר מסיר יבלות.

"התעניינתי בהתמחות שתאפשר לי זמן לחשוב ולבצע עבודה נוספת. ידעתי שכירורגיה לא תאפשר לי לעשות זאת, כי אבלה בחדרי הניתוח כל הזמן. הייתי צריך חופש לעשות דברים". למרבה המזל, הפרופסור שריפא את היבלת שלו הציע לו סטאז' בדרמטולוגיה באוניברסיטת פנסילבניה.

לאחר הסטאז', ועוד שנתיים כמפקד בשירותי הרפואה של צבא ארה"ב במכון הלאומי לבריאות, פרוסט החל לעבוד ב־1966 במחלקת רפואת העור של אוניברסיטת מיאמי. קבלת חולים והוראה בבית הספר לרפואה לא סיפקו את הסקרנות חסרת המעצורים שלו, ובלילות הוא המציא כלי חד־פעמי ללקיחת דגימות עור לביופסיה (שנמצא עדיין בשימוש). במהלך המשא ומתן למכירת הפטנט ל־Miles Laboratories ב־1969, פרוסט פגש בעורך דין צעיר וחלק לשון בשם מייקל ג'אהריס.

חברותו של פרוסט עם ג'אהריס התפתחה לשותפות עסקית. עורך הדין החליט להתפטר מעבודתו ולעזור לפרוסט לבנות עסק סביב מכשיר אולטרסאונד חדשני לניקוי שיניים שרכש. הקריירה של פרוסט כרופא שגשגה, ועד 1972 הוא הפך ליושב ראש מחלקת רפואת העור במרכז הרפואי הר סיני במיאמי.

באותה השנה התרחשה עוד פגישה מקרית ומוצלחת: בשדה התעופה של מיאמי, בזמן שחיכה לעלות על מטוס לניו־יורק, פרוסט נתקל בחבר אחר מהתיכון, שהיה אז כבר מנהל בכיר בחברת Key Pharmaceuticals, שהתמחתה בתרופות לצינון. "עד שהגענו לניו־יורק, הסכמנו לאחד את שתי החברות שלנו. לנו היה קצת כסף והמצאות", אומר פרוסט, "ול־Key, שהיתה חברה ציבורית, היתה טכנולוגיה נהדרת, אך לא היו להם האנשים שיזהו מה יש להם ביד. הם היו הראשונים שיצאו עם טכנולוגיית שחרור מבוקר של תרופות".

חברת Key היתה הכרטיס של פרוסט וג'אהריס לעושר רציני. לאחר ששינו את הפורמולה של תרופת האסטמה שלהם, שבתחילה שילבה חומר נוגד שיעול, כך שתהיה תרופת האסטמה היחידה בעלת שחרור מבוקר, הפכה התרופה (Theo-Dur) לרב־מכר בארצות הברית. קי המשיכה עם שחרור תרופת ניטרוגליצרין בשחרור נשלט למחלות לב (Nitro־Dur) שהיתה גם היא ללהיט. ב־1986 נרכשה קי על ידי Schering-Plough תמורת 836 מיליון דולר. פרוסט וג'אהריס כבר היו ברשימת 400 העשירים של פורבס. בגיל 50 פרוסט היה שווה 150 מיליון דולר (330 מיליון בערכים של היום) והיה בעל המניות הבודד הגדול ביותר ב־Schering.

אך במקום לפרוש ולחיות מדיווידנדים, פרוסט פרץ דרך בתחום החדש של תרופות גנריות דרך חברה נוספת שייסד, Ivax. בתחילת שנות ה־90, כאשר תחום התרופות הגנריות בעל שולי הרווח הנמוכים זכה לפרסום שלילי עקב מוצרים מפוקפקים, פרוסט רכש חברות והתרחב באופן גלובלי. שוב, הוא השתמש בקשריו כדי להשיג יתרון. ב־1994, למשל, הוא קנה את אחת מחברות התרופות הגדולות בצ'כיה, Galena.

"שמעתי שחברת תרופות חשובה עומדת בפני הפרטה בצ'כיה", מספר פרוסט. "לאחד מחבריי מקולומביה (המדינה) היתה דירה במיאמי, והיה לו חבר צ'כי בטורנטו". פרוסט עשה כמה טלפונים וגילה שנוברטיס ועוד כמה חברות אירופאיות מעוניינות לקנות את החברה. קשריו אפשרו לו לארגן פגישה של הרגע האחרון עם ואצלב האבל, נשיא צ'כיה דאז.

"אמרתי לו, ‘ראה, אם תעבוד איתנו, אבטיח לך שנשאיר לפחות 900 מתוך 1,200 העובדים'", נזכר פרוסט כיצד הבחין אז בחדות בכך שמטרתו העיקרית של האבל היתה להבטיח את המשרות, ולא לקבל את המחיר הטוב ביותר. העסקה הצ'כית, שעלתה ל־Ivax רק 50 מיליון דולר, כללה נדל"ן משובח, חברות משנה בכל ברית המועצות לשעבר ו־20 מיליון דולר בבנק.

"פיל הפך את Ivax מחברת תרופות מקומית לחברת תרופות גנריות עולמית", אומר פיינברג. "היא לא היתה מוגבלת רק לשוק האמריקאי. היה לה מעמד חזק באמת בתחום התרופות הגנריות ובתחום הקניינות ברחבי העולם. החברה הפכה לנכס בעל ערך רב". ב־2005 טבע שילמה 7.6 מיליארד דולר עבור Ivax והפכה את פרוסט, לראשונה, למיליארדר.

שולף מהר

מטה האימפריה של פרוסט הוא בניין זכוכית ופלדה בגובה 15 קומות במרכז מיאמי. בקומה האחרונה, שם נמצאת סוויטת המנהלים, מעטרים את הקירות צילומים של מיאמי בתקופת האר־דקו. פרוסט הציל את הצילומים מספרייה עירונית שנועדה להריסה בשנות ה־80. בחצר הפנימית, המחופה זכוכית, יושב משרדו של פרוסט, ובו הוא סועד בכל יום עם מנהלים בכירים. ביניהם גם ד"ר ג'יין סייאו, כימאית מבריקה שבעלה המנוח צ'רלס ייסד את Ivax יחד עם פרוסט. סייאו היא סגנית יושבת הראש באופקו ומדורגת במקום ה־46 ברשימת הנשים החזקות של פורבס, עם שווי של 320 מיליון דולר.

"פיל הוא טיפוס של שיחה פנים אל פנים", אומר סטיב רובין, איש העסקאות של פרוסט וחבר במרבית הדירקטוריונים של החברות שלו. "הוא לא מנהל פגישות בטלפון. הוא פשוט יאמר ‘קראתי שיש לך רעיון, למה שלא תגיע ביום שישי לפגוש אותי?'. אני מאמין שזה צעד מחושב כדי לקבל תחושת בטן לגבי אנשים".

ד"ר צ'רלס בישופ, דמות נוספת שמבלה זמן רב עם פרוסט, אחראי על Rayaldee, תרופה חדשה שנועדה לטפל במחלות כליה. זהו שוק של 12 מיליארד דולר, שאליו אופקו מכוונת ישירות. פרוסט רכש את הסטארט־אפ של בישופ ב־2013, לאחר ששמע על התרופה המבטיחה בשיחה אגבית עם מנהל בטורונטו. כמה שעות לאחר מכן בישופ קיבל הודעה קולית מפרוסט.

"מיד חזרתי אליו", הוא נזכר. "הוא אמר, באופן קלאסי לפיל: ‘תוכל להגיע למיאמי בתוך שלוש שעות?'. שכנענו אותו להמתין, מכיוון שחג ההודיה היה בפתח. הכנו מצגת מלאה, ולאחר ארבע שקופיות פיל קטע אותי ואמר: ‘די עם המצגת. אפשר להגיע לעסקה?'".

חוסר הסבלנות הזה הוא מאפיין הדגל בכל הנוגע לסגירת העסקאות של פרוסט. הוא הכין את שיעורי הבית שלו והגיע למסקנה שמחלות כליה יהיו עסק רציני עבור אופקו. מחלות כליה פוגעות ב־25 מיליון אנשים בארצות הברית, כולל תשעה מיליון שנמצאים בשלבי מחלה מתקדמים. ל־Rayaldee, שעל פי אנליסטים תעבור את רף חצי מיליארד הדולר במכירות בארצות הברית לבדה, יש אישור ראשוני מה־FDA כקפסולה לנטילה יומית לטיפול באי ספיגת ויטמין D.

אבל לא כל העסקאות של פרוסט התקבלו בוול סטריט בחמימות. ב־2015 הוא הכריז שישלם 1.47 מיליארד דולר עבור Bio Reference Labs, אחת ממעבדות השירות הקליניות הגדולות בארה"ב, הידועה בהתמחותה בגנטיקה. המניה של אופקו צנחה ב־50% בתוך ארבעה חודשים מההכרזה, ורק עתה, עם השקת Rayaldee, היא מתחילה להתאושש בשיעור של כ־20%.

גם בדיקה חדשה שמפתחת אופקו תוכל למנף את הרשת ואת השיווק של 4Kscore – Bio Reference היא בדיקת דם המסוגלת לנבא במדויק את הסיכויים לחלות בסרטן הערמונית לגברים בעלי ערכי אנטיגן PSA מוגבר. "אם יש לך שיעורי PSA גבוהים, הנטייה תהיה לקחת ממך ביופסיה", אומר פרוסט, "הליך כואב וארוך הכרוך בדימום וזיהום. מתוך בדיקות הביופסיה, 60% נוטות להחזיר תוצאות שליליות". עוד הוא מציין כי בארצות הברית מתקיימות כ־30 מיליון בדיקות PSA בכל שנה, מתוכן 25% הראו ערכים מוגברים. מחיר הבדיקה של אופקו עומד על 1,900 דולר.

"לא הייתי נלהב מרכישת Bio Reference", מודה מנהל הכספים פיינברג. "אך אנשים תמיד מפקפקים בפיל, מכיוון שהם לא מבינים את מה שהוא עושה. הם מקצצים את כנפיו, והוא בסוף גורם לדברים לעבוד. הוא לא מוותר. יש לו העיקשות וההון".

מוזיאון פטרישיה ופיליפ פרוסט למדעים במיאמי. השראה לדור הבא | צילום: אתר המוזיאון

דיוויד גיבס מילר, בן 23, מעולם לא פגש את פיליפ או את פטרישיה פרוסט, אך הזוג המבוגר פתח עבורו דלתות שהוא כלל לא היה יכול לדמיין עד לפני כמה שנים. מילר, יליד טאלהאסי, פלורידה, היה תלמיד מצטיין בתיכון, אך משפחתו לא יכלה להרשות לעצמה לממן את לימודיו באוניברסיטה פרטית יוקרתית מבלי לשקוע בחובות רציניים. מילר קיבל מלגה באוניברסיטת פלורידה סטייט, שם ניגש ללימודי קדם רפואה. הוא הצטיין בלימודיו וסיים בהצטיינות ב־2015. במהלך שנתו האחרונה הוא ארגן ואירח כנס בנושא ביו־אתיקה לסטודנטים לתואר ראשון באוניברסיטה.

עם סיום לימודיו, זכה מילר לגרסה של פרוסט למלגת רודס. התוכנית, הנקראת Frost Scholars, שולחת 10 סטודנטים מאוניברסיטאות ציבוריות בפלורידה ועוד ארבעה סטודנטים מישראל לשנה באוקספורד, שם הם עוסקים במחקר ועושים תואר שני ב־STEM: מדעים, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה.

באוקספורד מילר למד אנתרופולוגיה רפואית, בדגש על אפידמיולוגיה ובריאות הציבור, וכתב תזה בנושא. "המלגה שמה אותי במסלול המאפשר לי לכוון הרבה יותר גבוה", אומר מילר, כיום פרה־דוקטורנט ועמית במכון הלאומי האמריקאי לבריאות (NIH), שבקרוב יתחיל לימודי רפואה במוסד יוקרתי.

בסופו של דבר, מילר מתכוון לשוב לפלורידה, ודבר לא ישמח יותר את הזוג פרוסט. "אנו מקווים שכל מי שיסיים את לימודיו יחזור לפלורידה", אומרת פטרישיה פרוסט, מורה לשעבר וכיום דירקטורית באוניברסיטת פלורידה סטייט.

"אנחנו רוצים להפוך את מיאמי למרכז טכנולוגי ומדעי. כשהגענו לכאן, אנשים חשבו על מיאמי כל דבר חוץ מזה", אומר פרוסט, ומציין שמכאן נבע המענק בן 100 מיליון הדולר שהוא תרם לאוניברסיטת מיאמי. "אנחנו מרגישים שהדבר חייב להתחיל בחינוך. עלינו להתחיל מהפסגה עם האוניברסיטאות והסטודנטים. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא למשוך סגל של מדענים מהשורה הראשונה, בתחילה בכימיה ובביולוגיה מולקולרית".

חלק ניכר מהמענק יוקדש להקמת מרכז לכימיה ולמדעים נלווים. "יוקם בניין חדש, ויגיעו מרצים חדשים", הוא אומר. "אנחנו מקווים שכל זה יעודד סטארט־אפים חדשים".

הזוג פרוסט החתים את וורן באפט וביל גייטס על התחייבות לתרומה, אך הם עצמם נמצאים בדיוק בקוטב השני בהשוואה ל־"פילנתרופים של פנקסי צ'קים" כמו אלו. למעשה, המעורבות האישית שלהם כה רבה, עד שהם סירבו לשכור יועצים. פטרישיה אפילו שוכרת בעצמה אדריכלים לשיפוצים במוזיאון פטרישיה ופיליפ פרוסט למדעים, פרויקט חדש במיאמי, שלו תרם הזוג 45 מיליון דולר. "אנחנו רוצים שצעירים יגיעו למוזיאון ויתפעלו. הדבר יגרום להם לבלות שם יותר זמן ויעניק להם השראה".