עידן הבדלנות הסתיים, העתיד שייך לחברות שיצליחו לחבר ולשתף

כאשר הנרי פורד הקים את החברה שלו ב-1903, הוא עשה הרבה יותר מאשר רק ליצור מכונית או פס ייצור (שאת שניהם, לא הוא המציא). מה שהוא עשה זה יצירה של סוג חדש לחלוטין של ארגון, שהגיעה לשיאו עם סיום בנייתו של מפעל River Rouge, ב-1928.

עד אמצע המאה, כמעט כל פן בחיים עבר מהפכה. חל מעבר אל הפרוורים, נבנו תחנות דלק וקניונים. שירותים וסחורות יוצרו בייצור המוני ושווקו בסיטונאות בשווקים, ונבנו בירוקרטיות נרחבות על מנת לשלוט בכל זה ולאפשר ניהול אפקטיבי.

היום לעומת זאת, הכלכלה הדיגיטלית שונה מאוד. במקום נכסים שמנוהלים על ידי ארגונים ריכוזיים, יש לנו "אקוסיסטמס" או מערכות סגורות שמקיימות שורה של יחסי גומלין בתוך עצמן ומנוהלות על ידי פלטפורמות. יכולות לא נקבעות עוד לפי מה שנמצא בידך או שיש לך שליטה עליו, אלא לפי הדברים אליהם יש לך גישה. לכן, אנחנו צריכים לחשוב פחות על איך בונים אפקטיביות ויותר על איך בונים חיבורים וקשרים.

איך אל גור יצר את האינטרנט

יצירתו של ה-ARPANET (שהקדים את האינטרנט) היא כבר סיפור ידוע. יזמים מבריקים כמו פול ברן, וינט סרף ובוב קאהן, יצרו טכנולוגיות חדשות על מנת ליצור יחד רשת מחשבים שחיברה מוסדות מדעיים וחינוכיים גדולים. התוצאה היתה שוק חופשי של רעיונות בין אקדמאים.

יחד עם זאת, ה-ARPANET לא היה אינטרנט. זו היתה רשת סגורה שגישה אליה התאפשרה רק לאליטה האינטלקטואלית. מעט מאוד אנשים אפילו ידעו על קיומה, ועוד פחות עשו בה שימוש. זו היתה למעשה טכנולוגיה מהפכנית שחיכתה למהפכה.

האינטרנט היה ברובו יצירה של אל גור. אביו היה מעורב בבניית מערכת האוטוסטרדות בארה"ב, וגור האמין שניתן יהיה להשתמש ברשתות מחשבים תחת שליטה ממשלתית, על מנת ליצור "אוטוסטרדת מידע". חוק גור מ-1990 וחקיקה נוספת, אפשרו את זה.

אל גור. הביא את האינטרנט אל ההמונים | צילום: thinkstock

בראיה לאחור, זה היה חזון מאוד לא סביר. המחשבה שהרשתות המעורפלות בהן השתמשו מדענים על מנת לתקשר אחד עם השני, יוכלו להפוך לנגישות לכלל הציבור, היא ממש לא טריוויאלית. העובדה שמהלך כזה יצר כזה שטף של חידושים ופעילות כלכלית, היא לא פחות מפלא. יחד עם זאת, ברור שמה שעשה את ההבדל היא לא הטכנולוגיה, שבשנות ה-90 היתה קיימת כבר כמה עשורים, אלא הגישה אליה.

מהפכת 1989

בעוד גור התעמת עם הבירוקרטיה הממשלתית על מנת לפתוח את רשת המחשבים שזה עתה נולדה, התעסק מדען המחשבים הבריטי, טים ברנרס-לי, עם בעיה משל עצמו. במקרה שלו זו לא היתה בעיה של תקשורת למרחקים, אלא העובדה שמדענים במעבדות לא היו יכולים להשתמש ברשת בצורה אפקטיבית על מנת לחלוק רעיונות.

באותה תקופה היה ברנרס-לי, מנהל מערכות במעבדות CERN האירופיות. הוא שם לב שלמרות שנעשו במעבדות מחקרים פורצי דרך רבים, הרבה מהם נקברו תחת מפולת השלג של פלטפורמות ופרוטוקולים שלא היו מסוגלים לתקשר האחד עם השני.

הפתרון שלו היה ה-World Wide Web) WWW), שאפשר ליצור מסמך כך שניתן יהיה לצפות בו בכל מחשב. למעשה הוא יצר פלטפורמה אוניברסלית שאפשרה לחבר פרטי מידע זה לזה בקלות.

במהרה, ההמצאה של ברנרס-לי אומצה על ידי קהילת האינטרנט בכללה והורחבה כך שתכלול תמונות ויכולות דינמיות, כך שאותו דף יוכל להיות מעודכן עם מידע חדש. זה מה שהפך את הרשת למקום מצוין לחדשות ולחנויות אונליין.

הרשת הסמנטית

ב-1994 הקים ברנרס-לי את ה-W3C, מועצה שהיתה אמורה לשלוט על ההתפתחות של היצירה שלו. בהנהגתו האפקטיבית, הפכה הרשת לתופעה גלובלית שהביאה לכמות מדהימה של חידושים, חברות סטארט-אפ והשקעות.

ובכל זאת, הוא עדיין הרגיש שלא כל הפוטנציאל מוצא. הוא יצר מהפכה בדרך בה אנשים מתקשרים האחד עם השני והקים שוק אוניברסלי של רעיונות, אך זה עדיין היה קשה למכונות, שהכילו מאגרי מידע עצומים, לדבר האחת עם השנייה. כך למשל, אם רציתם לקנות מכונית, הייתם יכולים לבדוק באתרים שונים שהציעו מכוניות למכירה, אך אם מישהו היה מנסה לאחד את כל האינפורמציה הזו לאתר אחד, היו צצות במהרה בעיות.

כך הבין ברנרס-לי שיש צורך בשפה משותפת, או בסמנטיקה אחידה לכל המידע ברשת, כך שניתן יהיה לחבר מידע באותה הדרך בה ה-WWW אפשר לאחד מסמכים. היום, יותר מעשור לאחר מכן, הרעיון משחרר שטף חדש של חידושים שמאיים לעבור בחשיבותו את ההשפעה של הרשת עצמה.

עלייתם של האקוסיסטמס

בימיו של הנרי פורד, כל מוצר היה אי. היית יכול לקנות מכונית מפורד, או מאחד ממתחריו – לא היה שום קשר בין החברות המתחרות. ואולם, ב-2008, כאשר GM וקרייזלר – מתחרותיה של פורד, הגיעו לפשיטת רגל, פורד קידמה בממשל תוכנית למניעת קריסתם. ההנהלה שלה הבינה שחיסולן של החברות האלה תביא גם לנפילת רשתות הספקים, מה שאיים גם על קיומה של פורד עצמה. מה שפעם היה קרב עד המוות, הפך לרשת מורכבת של תלות הדדית.

היום, השוק נשלט על ידי מערכות תלות סגורות כאלה. חנות האפליקציות של אפל למשל, לא רק מכניסה לחברה מיליארדים, היא גם מאשפרת לה לעשות שימוש ביכולותיהם של אלפי מפתחים על מנת לקדם את המוצרים שלה. על מנת להתחרות, על מיקרוסופט לבנות לא רק טלפונים ניידים וטאבלטים, אלא גם למשוך רשת דומה של מפתחים.

העמקה והרחבה של קשרים

ברור שהזמנים השתנו מאז ימיו של הנרי פורד והאסטרטגיה צריכה להתאים עצמה. בעוד שפעם חברות התחרו על בסיס אפקטיביות, יכולות וביצועים, היום, מנהלים חייבים לחשוב במונחים של הרחבה והעמקה של קשרים וחיבורים.

הנרי פורד. יצר את המודל התחרותי הישן | צילום: מתוך ויקיפדיה

חשבו על אלון מסק שפתח לציבור את הפטנטים שלו למכוניות חשמליות, או ההחלטה של טויוטה לעשות דבר דומה עבור מכוניות המימן. דוגמה אחרת היא ההשקעה בגובה מיליארד דולר של IBM בקהילת הקוד הפתוח של לינוקס. פתיחות ונגישות החליפה את הסגירות והרכושנות.

היום אנחנו חיים בעידן של פלטפורמות, לא מוצרים. עידן בו חברות לא באמת מתחרות על היכולות הטכנולוגיות שלהן, אלא על הפתיחות והזמינות שלהן לציבור הרחב. המאה האחרונה התאפיינה בייצור המוני והעלאת היעילות. המאה הזו תהיה מאה סמנטית, שבה הדרך בה גופים מתחברים תקבע את הביצועים שלהם. המשימה היא כבר לא להגיע לפסגת ההר, אלא להתמקם במרכז המעגל. הנרי פורד בוודאי מתהפך בקברו.