Forbes Israel Logo

עימות חזיתי או פסיביות: מהי האסטרטגיה האמריקאית מול רוסיה?

שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

המאבק על כמה מהשטחים האסטרטגיים החשובים בעולם קיבל תפנית השבוע. בשבוע שעבר נראה היה שניתן לזהות תפנית במדיניות הגרמנית הבין לאומית, אשר התבטאה באימוץ עמדה אסרטיבית יותר בזירה האוקראינית. השבוע, נחשפה שיחת הטלפון המביכה של סגנית מזכיר המדינה האמריקאית, ויקטוריה ניולנד, בה הביעה בוז כלפי האיחוד האירופי וחולשתו אל מול רוסיה.

שיחת הטלפון אולי מראה שארה"ב היא לא המדינה היחידה שמצטטת למנהיגים זרים, אך חשוב מכך – היא מבהירה את יחסה את ארה"ב כלפי רוסיה וכלפי גרמניה ואירופה בכלל.
עד לפני שנים אחדות, מדיניות החוץ האמריקאית התמקדה בעולם האיסלאמי וראתה בשימוש בכוח אחד הכלים הראשוניים לקידום האינטרסים שלה. זה היה נכון לא רק באפגניסטן ועיראק, אלא בכל מקום בעולם. המדיניות הזו הוכיחה את עצמה בשלב הלחימה הראשוני, אך כשלה כאשר ארה"ב ניסתה לשנות את המציאות התרבותית והפוליטית, ולשמר את הביטחון באזורים אותם כבשה.

ניולנד. הבהירה בדיוק מה ארה"ב חושבת על אירופה | צילום: רויטרס

האלטרנטיבה היא החלפת הפגנת הכוח, בשימוש במחלוקות אזוריות קיימות על מנת לשמר מצב בו אף כוח משמעותי לא מתפתח ומאיים על ההגמוניה. הדוגמה הטובה ביותר למדיניות הישנה היא לוב, בה כוחות יבשתיים ואוויריים של ארה"ב היו מעורבים בלחימה שבסופה הביאה להפלת קדאפי, אך נכשלה בכינון ממשלה לרוחה של ארה"ב. הדוגמה למדיניות החדשה היא סוריה כמובן, שם מאפשרת ארה"ב לכל הצדדים לדמם ולהתיש עצמם.

המדיניות הפסיבית הזו היא תוצאה של מאבקי כוחות בין מעצבי מדיניות החוץ בארה"ב אשר חלקם תומכים בגישה פרקטית מוחלטת וחלקם מאמינים כי יש לערב גם פרמטרים מוסריים.

הקרב על אוקראינה 

רוסיה הפכה לבעיה מבחינת ארה"ב בזירה האוקראינית ב-2004, אז הצליחה ארה"ב בסיום המהפכה הכתומה, להעלות לשלטון ממשלה פרו מערבית, ואנטי רוסית. הרוסים ראו בכך עבודה מכוונת של המודיעין האמריקאי במטרה לחסום אינטרסים רוסיים באזור ולפגוע בתוכניותיה האסטרטגיות והכלכליות. יתרה מזאת, רוסיה ראתה את המהפכה הכתומה כמודל שעשוי יום אחד להתרחש גם ברוסיה עצמה והחלה להפעיל את כוחה על הממשלה האוקראינית באמצעות מנופים כלכליים, בנוסף להפגנת כוחניות מוצהרת במלחמה נגד גיאורגיה. עם הזמן החלה רוסיה לשחק בצורה טובה עם הקלפים שברשותה והגיעה לתוצאות נאות הן באוקראינה והן במזרח התיכון, בזירה הסורית ובנושא האיראני.

לא ישראל נמצאת במחשבתם של האמריקאים כאשר הם מדברים עם איראן, אלא רוסיה | צילום: רויטרס

בפני האמריקאים עמדו אם כן שתי ברירות: או לתת לכוחות לאזן אחד את השני (כלומר לתת לאירופה להתנגח עם רוסיה), או להתערב באופן חלקי בעצמה. שיחת הטלפון של ניולנד מלמדת שארה"ב מבינה כי יהיה עליה להיכנס בעצמה אל המערכה, גם אם באופן עדין יחסית.

ארה"ב לא תכנס לעימות ישיר מול רוסיה על אדמת אירופה, או במדינות ברית המועצות לשעבר, שם לרוסיה עדיין יש יתרון. תחת זאת, בוחרת ארה"ב לפעול בזירות רחוקות יותר בהן מעורבת רוסיה, כמו למשל במזרח התיכון. כך למשל חלק מהאינטרס האמריקאי בשיחות עם איראן הוא לגנוב מרוסיה את הקלף הזה. ארה"ב גם מתערבת מרחוק במימון ובעידוד מוראלי של הפגנות האופוזיציה בקייב. היא לא מצפה כי באמצעות מהלך זה תגבר ידו של המערב על רוסיה, אך עצם הפגנת הנכונות להתערבות באוקראינה ובכל זירה רוסית אחרת בעולם, שומרת על מוסקבה דרוכה ויוצרת תחושה בקרב מדינות נוספות במרכז אירופה כי ארה"ב היא עדיין פקטור שניתן להישען עליו.

שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא