|
לאחרונה הצליחה עירק לעקוף את איראן בכמות הנפט המופקת על ידה. עקב כך הפכה עירק לספקית הנפט השנייה בגודלה בארגון יצואניות הנפט העולמי (אופ"ק). באופן תיאורטי אנו אמורים להניח שעובדה זו מצביעה על כך שהסנקציות הכלכליות על איראן הוכיחו את עצמן, אולם בפועל מדובר בחדשות שרק מדגישות את בעיות אספקת הנפט ברחבי העולם. על פי נתונים שפרסמה סוכנות האנרגיה הבינלאומית, נראה כי עירק מייצרת 3 מיליון חביות נפט ביום, לעומת 2.9 מיליון החביות של איראן.
הכמות הגדולה ביותר של נפט עירקי מגיעה למעשה מכורדיסטן, אזור עליו מסרב השלטון השיעי בעירק להכריז כעל ספק נפט עצמאי. לאחר נפילתו של סדאם חוסיין יצאה הוראה מפורשת בנוגע לפעילות בכורדיסטן, לפיה מי שעושה עסקים באזור זה מנוע מלחפש נפט בשדות גדולים יותר במרכז ובדרום המדינה. המספרים בשטח הצדיקו את ההוראה, שכן באזור בגדד יש פוטנציאל ל-143 מיליארד חביות נפט, לעומת כ-40 מיליארד בלבד בכורדיסטן.
חוקי המשחק השתנו | צילום: רויטרס
במשך זמן רב, חברות הנפט המובילות במערב – של, שברון, אקסון וטוטל, שמחו על הבשורה הזו וניסו להשיג חוזים לטווח ארוך לפעילות באזור. אולם עירק תמיד הערימה קשיים על ניסיונות אלה מאחר שלא סיפקה תנאים הוגנים לשיתוף פעולה עם החברות ולא טרחה לפתח תשתיות מתאימות להפקת הנפט. בשל כך העדיפו החברות לחבור לכורדיסטן, אשר הפכה לאזור המועדף עליהן לחיפוש נפט. בשל כך עלולה בגדד לפנות לסין או לרוסיה ולהציע להן להשקיע בפרויקטים המקומיים והן בוודאי ייענו לה, אם יהיו מעוניינות בכך.
עם או בלי שיתוף פעולה בינלאומי, בגדד מצפה להגיע למכסת היעד שלה לייצור נפט, העומדת על 12 מיליון חביות ביום, עד שנת 2017. אולם הבעיה האמיתית היא לא שכמות הנפט הקטנה יחסית בכורדיסטן אינה מאפשרת הפעלת לחץ על עירק לשיתוף פעולה בינלאומי, אלא בכך שהמדינה לא מבינה את העקרונות הבסיסיים של שוק האנרגיה החדש.
החוקים השתנו
בעבר, הבעיה הגדולה ביותר של חברות הנפט הייתה קשיי גישה לשדות גדולים במקומות נידחים ומרוחקים ובמדינות עוינות. כיום, האתגר העיקרי עבורן הוא פעילות במצב של סיכון גבוה ומסחר בשוקים שהתמורה בהם אינה ודאית.
חוקי השוק החדש הם פשוטים מאוד: אם לא תספקו תנאים נוחים והוגנים לפעולה, המשקיעים לא יבואו. כיום הגישה לשדות הנפט הענקיים בעולם איננה בעייתית לרוב. הסיכויים לפעול בשדות בארה"ב שווים לסיכויים לפעול במזרח התיכון הנחשב מסוכן יותר. כאן בדיוק באה לידי ביטוי הבעייתיות עם התחזקותה של עירק בתחום: לא רק שהיא מציעה מעט מאוד תנאים נוחים לחברות, היא גם עושה זאת בשטח בו הוואקום הבטחוני הולך וגדל.
המצב הכלכלי הקשה בעירק לא משנה לשלטונות במדינה. למרות ששיעור העוני הולך וגובר והאבטלה במדינה כבר הגיעה ל-19%, עירק לא זזה מעמדתה. הנפט נמצא במוקד הקונפליקטים הגדולים ביותר במדינה, בין העשירים לעניים וכן בין העדות השונות באוכלוסייה.
בעשור הקרוב עירק תתקדם לעבר הפקה של 4 מיליון חביות נפט ליום ואולי אף ל-7 מיליון. אולם מספרים אלה, גדולים ככל שיהיו, רחוקים מאוד מהיעד השאפתני של 12 מיליון חביות ליום; עירק כבר הוציאה את המרב מהשדות הקיימים שלה, והיא בהחלט לא מהווה תחרות עבור ערב הסעודית ורוסיה, מה שמביא אותנו שוב לאותה בעייה של מחסור בנפט בעולם. לכן, לא ברור מדוע החליטה סוכנות האנרגיה הבינלאומית לתלות את כל תקוותיה לצמיחת שוק הנפט העולמי דווקא בעירק.
|
