על הרצפה: המדינות שממש לא סובלות מהמשבר

 שעה שבאימפריה הכלכלית הגדולה בעולם מתקוטטים הדמוקרטים והרפובליקנים על גובה תקרת החוב המפלצתי, וכשבגדולות שבכלכלות אירופה שוברים את הראש איך לשחרר את האוויר מבלון החוב התופח, המאיים לקרוע את האיחוד לגזרים – יש מדינות שהמילים "תקרת חוב", "גירעון תקציבי", "תוכניות צנע" ו"קיצוצים נרחבים", רחוקות מהם מרחק דפני ליף מנוחי דנקנר.

היו מדינות שידעו לשמור על הכיס וניהלו מדיניות כלכלית שקולה ומאופקת – עוד לפני שהיכה המשבר בכלכלה העולמית. אחרות, שהתברכו באוצרות טבע, לא נזקקו בהכרח לריסון תקציבי מיוחד, ושמרו על רמת חוב סבירה ועודפים בתקציב הודות לזינוק החד במחירי הסחורות והאנרגיה בשנות הגאות. הגידול המתמשך במחירים, בביקושים ובסחר העולמי, הביאו לעלייה מטאורית בהכנסות הממשלתיות של אותן מדינות, אשר ריפדו את קופתן השמנה ממילא, וסייעו להן לצלוח את החורף הכלכלי בשלום.

אסטוניה, למשל, הצליחה בעזרת משמעת פיסקלית הדוקה ומדיניות תקציבית מאוזנת, לשמור על גירעון אפסי וחוב זעיר. באופן אירוני, דווקא המדינה שהצטרפותה לאיחוד האירופי אושרה רק במאי 2010, הייתה למדינה האירופית בעלת הנתונים הפיסקליים הטובים ביותר.

ניהול מוסדות פיננסיים יציבים, פיקוח רגולטורי הדוק וניהול מדיניות כלכלית שמרנית הביאו את צ'ילה לשמירה על חוב ציבורי מתון וגירעון זניח, ולמיצובה כמדינה החסינה ביותר מבין מדינות אמריקה הלטינית.

מדינה אחרת שהצליחה לצלוח את המשבר היא דווקא רוסיה, שחשה על בשרה את ההשלכות החמורות של קריסה תחת נטל חוב כבד, כשהגיעה לפשיטת רגל בסוף שנות התשעים. לאורך העשור האחרון, שמרה המדינה על רמת חוב נמוכה ונמנעה מהנפקות אג"ח ממשלתיות, כשהיא נסמכת בעיקר על הכנסותיה ממקורות הטבע האדירים שלה.

גם נסיכויות הנפט העשירות נהנו במהלך שנות הגאות מהזינוק החד במחירים ובביקושים לזהב השחור, וכך גם כלכלתה הצעירה של קזחסטן. אלו לא נזקקו לריסון מיוחד ושמרו על רמת חוב נמוכה ועודף שמן בתקציב הודות למאגרי האנרגיה הכבירים שברשותן.

ריקות מתחמושת

נתוני הצמיחה המאכזבים, האבטלה שמסרבת להוריד ראש ונפילת שווקי המניות בשבועות האחרונים, מאותתים כי בתקופה הקרובה אנו צפויים לעמוד בפני האטה כלכלית משמעותית על פי התרחיש האופטימי, ובפני מיתון עולמי נוסף על פי זה הפסימי.

כעת, בצומת הדרכים הנוכחי, כשאי־וודאות רבה שוררת בשווקים, מהווה היכולת להשתמש בכלים פיסקליים מרחיבים ככלי נשק של ממש. אותן מדינות ששמרו על מסגרת התקציב וניהלו עודף במאזן וחוב נמוך, נהנות כיום מגמישות כלכלית רחבה ואפשרויות תמיכה מגוונות. 

מנגד, חשוב לזכור: אם הכלכלה העולמית אכן תיקלע למיתון או למשבר גלובלי נוסף, עלולות המדינות עם שיעור החוב הגבוה לעמוד חסרות אונים, ללא יכולת מספקת להושיע את השווקים. אם במשבר האחרון יכלו ממשלות להשתמש בארסנל מלא שכלל הרחבות מוניטריות ופיסקליות כדי להוציא את המשק מהמיתון החמור, כעת צעדיהן צרים הרבה יותר וקשת הפעולות העומדת לרשותן דלילה.

שוקי ההון שהתרגלו מאז המשבר לינוק הרחבות כמותיות ותוכניות חילוץ שונות מעטיני הממשלות, יתקשו לקבל מציאות בה התייבשו מקורות העידוד, והם עלולים להגיב באופן קיצוני ודרסטי יותר. כשהריבית שואפת לאפס ברבות ממדינות החוב, וכשנטל החובות והגירעונות הביא ממשלות ברחבי העולם להכריז על תוכניות צנע וקיצוצים נרחבים, נראה כי המשבר הממשמש ובא עלול להיות חמור בהרבה מקודמו.  

שיעורי החוב הגבוהים ביותר:

1 יפן 200%

2 יוון 143%

3 איטליה 119%

4 סינגפור 106%

5 בלגיה 101%

6 ארה"ב 100%

7 אירלנד 96%

8 פורטוגל 93%

9 קנדה 84%

10 גרמניה 83%

"שכנות החוב" של ישראל:

הולנד 63%

אוסטריה 72%

ישראל 74.5%

בריטניה 76%

הונגריה 80% 

החוב הלאומי של ישראל הסתכם ב־2010 בכ־74% מהתוצר, נמוך מהחוב של כלכלות מפותחות כמו גרמניה, צרפת וארה"ב, אולם עדיין גבוה משיעור החוב הרצוי, העומד על כ־60% מהתמ"ג.

בהתאם להמשך מגמת ההתכווצות ברמת החוב, הצפויה להימשך גם בשנים הקרובות, עתידה ישראל עד שנת 2015 לרדת לרמת חוב של 55% מהתוצר.

בהשוואה לשאר המדינות, ממוקמת כיום ישראל במקום טוב מאוד ביחס לגירעון התקציבי, לצד מדינות כמו גרמניה (3.3%), אוסטרליה (3.4%) ורוסיה (4%).

שיעור הגירעון של ישראל הסתכם בשנה שעברה ב־3.7% מהתוצר, נתון הנחשב סביר אך חורג מעט מהשיעור הרצוי, העומד על כ־3% מהתמ"ג. עד 2013 צפוי הגירעון להצטמק לכ־1.8% מהתוצר, כשבשנת 2015 צפויה ישראל לעבור למאזן חיובי בתקציב.