| על סף הבחירות היום במדינה אחת – צרפת, ובאחרת – בריטניה, בתחילת יוני – האירופאים ואלו מאיתנו שנהנים מהיתרונות הבאים של חיים בעולם הישן, תוהים האם התחזיות של סוף האיחוד האירופי מושפעות יותר מחרדה שמעלה קצף בפיו של משהו שהוא הרבה יותר משמעותי, כמו סוף החיים כפי שאנו מכירים אותם.
סלחו לי על הפתיחה הדרמטית, אבל זה טבע הדברים שאנחנו שומעים בימים אלו שוב ושוב: שעתיד הקיום של האיחוד האירופי, שנראה כמוסד קשיח – כזה שיכולנו לקחת אותו בחשבון כאשר אנחנו מתעוררים בכל בוקר – עבר שינויים ממשהו שהוא שחוק לדבר שמתפרק מהר. וכל זאת תוך 10 חודשים.
כמו עשרות מיליוני אנשים ברחבי העולם, יש לי כאב ראש מאז ה-23 ביוני 2016, כאשר הבריטים הצביעו בעד דרכם החוצה מהאיחוד האירופי, ומאז ה-8 בנובמבר 2016, כאשר אמריקאים הצביעו לכוכב תכנית ריאליטי כנשיא שלהם – שתי התפתחויות שאני ומיליונים רבים אחרים שיערו שהן לעולם לא יקרו.
ועדיין, הנה אנחנו. מתמודדים עם הפוטנציאל שמארין לה פן מהימין הקיצוני תוכל להיבחר כנשיאת צרפת – אם לא היום, אז אולי בסבב השני ב-7 במאי. אנחנו גם מתמודדים עם ההתחזקות הכמעט בטוחה של המפלגה השמרנית הבריטית והמנהיגה שלה, ראש הממשלה תרזה מיי ב-8 ביוני, אשר מוקדם יותר השבוע הדהימה את המפלגה שלה ואת האופוזיציה על ידי קריאה לבחירות מוקדמות במטרה לחזק את העמדה שלה בשיחות המתמשכות והמורכבות עם אנשי המו"מ מהאיחוד האירופי.
היא שינתה את הטון מהחודש הקודם, כאשר לעגה לבחירות כ"שירות עצמי". יחד עם זאת, ב-18 באפריל, לאחר הפיכת הברקזיט לרשמי, היא היתה צריכה לשרת את עצמה. "פילוג בווסטמיניסטר", היא אמרה, "תסכן את היכולת שלנו לגרום לברקזיט להצליח. ההחלטה שאיתה מתמודדת המדינה תהיה תלויה במנהיגות".
מנהיגות? זו התחושה האחרונה שמורגשת באירופה. זה מרגיש יותר כמו רכבת נמלטת שכולנו עלינו עליה מבלי לדעת לאן אנחנו הולכים, מתי נגיע לשם ומה נמצא כאשר נגיע.
האיחוד האירופי. בירוקרטיה מגושמת לצד הזדמנויות רבות | צילום: fotolia
רק לפני שבעה עשורים, אירופה – בפעם המי יודע כמה במשך כמה מאות ובפעם השנייה ב-20 שנה בקושי – טבחה בעשרות מיליונים מתושביה. האם זה אי פעם ייפסק? האם המדינות האירופאיות ימצאו אי פעם דרך לשים קץ לרצח אחיהן?
כן, הן יימצאו. הן כבר מצאו.
בחצות הליל באחד בינואר 1973, כסטודנט צעיר בתכנית לחילופי סטודנטים, עמדתי על הגשר הצפוני המושלג באדינבורו, סקוטלנד, כאשר הפעמונים צלצלו ברחבי העיר – וברחבי בריטניה – לציון כניסתה לקהילה הכלכלית האירופית (EEC), שהיתה קהילה שאליה נכנסו מדינות רבות והפכה בסופו של דבר לאיחוד האירופי. מדינה אחר מדינה ביבשת הצביעה על הצטרפות לקהילה, שיכוה להביא עימה יתרונות רבים, ביניהם שלום, שיתוף פעולה כלכלי ומטרות משותפת, לאומות שפעם היו אויבות.
מספר שנים לאחר מכן, כעיתונאי צעיר, נהניתי ממענק בפריז בתכנית שמימנה עיתונאים מרחבי העולם בלימודים וטיולים באירופה. פגשתי שם עיתונאית שהפכה לאשתי ואת כמה מחבריי הטובים ביותר, ובסופו של דבר עברתי לגור בלב היבשת, בלוקסמבורג, לפני כ-14 שנה. שני הבנים שלי מחזיקים באזרחות כפולה ומשגשגים הודות לחברות באיחוד האירופאי של המדינה בה הם חיים, שמאפשרת להם לחיות, ללמוד ולעבוד היכן שהם רוצים בתוך הגבולות שלה, לא משנה מה הגבולות המדיניים, השפה וההבדלים התרבותיים. הקהילה שלהם נמתחת על פני כל מדינה שחברה באיחוד. כל החברים שלהם אירופאים בדיוק כמו שהם פולנים, בריטיים, לוקסמבורגים ואמריקאים.
עבורי, אירופה היא ההתגלמות האורגנית של חלום, אחד מההישגים הגדולים ביותר בהיסטוריה האנושית. אני מבין רבים מהגורמים שמאחורי ההתפכחות מאשליות לגבי האיחוד האירופי – ביניהם הבירוקרטיה המגושמת והמסיבית, היהירות הממסדית, הכישלון לבנות קונצנזוס ציבורי וממשלתי בנושאים קריטיים, גל הפליטים מהעולם השלישי שאליו האיחוד אינו מוכן, הטרור שמאכיל את הפחד וחוסר הביטחון – כולם על רקע העבודה הקשה, הכואבת והבלתי נגמרת של יציאה מהמשבר הכלכלי של 2008 שהותיר מיליונים רבים מובטלים, לצד השינוי הטכנולוגי שהעלים תעשיות שלמות ואת העבודות שלהן.
ועדיין, המניפולציה הצינית של החרדות האלו על ידי פוליטיקאים מסוכנים, שמשקרים ומשתמשים בכוח שלהם, כמו לה פן, שמעדיפה "פרקזיט" ויציאה מהיורו, ונייג'ל פרג', שהוביל את קמפיין מפלגת UKIP בעד הברקזיט, כמו גם של כמה מנהיגים אירופאים שמסובבים את האמת במטרה להפוך את האיחוד האירופי לשעיר לעזאזל, הובילה אותנו לנקודת אל חזור.
האם האיחוד האירופי באמת נמצא על חבלים? הוא כל כך שביר שהתפרקות גדולה נמצאת על הפרק? לא ברור.
|
|
