עם אף אדום, בלב ההרס: המשלחת הישראלית הצבעונית ביותר בנפאל

אך מלבד עשרות הרופאים המומחים, צוותי החילוץ, הציוד הרפואי ושאר מרכיבי הסיוע, יצאה מישראל משלחת אחת נוספת. חבריה לא היו רופאים, לא מחלצים מקצועיים ולא אנשי צבא מיומנים. באמתחתם לא הייתם מוצאים ציוד רפואי או מכונות קידוח. במקום כל אלו, חבילות הציוד של חברי המשלחת כללו אפים אדומים, פאות צבעוניות, ציוד איפור וכדורי משחק. כן, חברי המשלחת הם כולם ליצנים רפואיים מקצועיים, אשר עזבו את בתיהם ואת עבודתם כדי לצאת לנפאל הרחוקה – ולסייע לאוכלוסייה המקומית ולפעילותם של גורמי ההצלה בשטח.

המשלחת היחידה מסוגה בנפאל. עם הילדים המקומיים | צילום: חברי המשלחת

"אנחנו פועלים בארץ כבר 13 שנים בבתי חולים במסגרת ארגון 'רופאי חלום'. כשהתקבלו הדיווחים על האסון בנפאל ועל המשלחת הישראלית שמתארגנת, היה לנו ברור שגם אנחנו חלק מהמאמץ", מספר בראיון טלפוני מיוחד מקטמנדו חבר המשלחת, הליצן הרפואי ירון סנצ'ו גושן. "אנחנו עובדים בתיאום מלא עם כולם, החל מצה"ל והשגרירות הישראלית ועד לארגוני הסיוע המקומיים. מסתובבים בעיר, יוצאים לכפרים מבודדים, לבתי יתומים או מחנות פליטים. ההרס באותם כפרים הוא אדיר. אבל לא צריך ללכת רחוק כדי למצוא למי לעזור, אפשר פשוט לצאת לרגע לרחוב – וכבר תמצא מי שזקוק לסיוע".

מסייעים גם לחברי המשלחת

גושן ויתר חברי המשלחת פועלים מטעם ארגון "רופאי חלום" אשר פועל בשיתוף קרן פילנור ומרכז את פעילותם של הליצנים הרפואיים בישראל. בימי שיגרה חברי המשלחת מסתובבים בין בתי החולים השונים בארץ, משחקים עם הילדים המאושפזים, מקלים עליהם את חוויית האשפוז – ומסייעים לצוות הרפואי. בנפאל, מספר גושן, משימתם של חברי המשלחת אמנם דומה – אך החוויה שונה בתכלית. "אנחנו פה כדי ליצור קשר עם הילדים, להסיח את דעתם בזמן שהם עוברים בדיקה פחות נעימה, מעלים לפני השטח דברים חבויים, ועושים הכל כדי לעזור להם לשפר את החוויה הקשה שהם עוברים. יש לזה ערך עצום".

אך בכך לא מסתכמת עבודתם של חברי משלחת הליצנים. גושן מספר כי הוא וחבריו לא מסתפקים בסיוע לפצועים הנפאלים, אלא שמו לעצמם כיעד נוסף לסייע ולהקל על זמנם של חברי המשלחת הישראלית – המחלצים והרופאים אשר נמצאים במדינה. "גם אנשי הצוות נמצאים במצב לא פשוט, כמובן להביל אלף אלפי הבדלות", הוא מספר. "אלה אנשים מבוגרים, שעזבו ביום אחד את המשפחות והבתים שלהם, ישנים בעיר נידחת בתנאי טירונות ורואים מראות לא קלים כל יום. אנחנו פה גם בשביל להקל עליהם את הזמן, להצחיק, להפיג קצת מהמתח".

גושן מספר כי חברי המשלחת כבר מזמן לא מופתעים לראות ליצן לבוש פאה ואף אדום מסתובב בין חדרי האשפוז השונים וניגש למטופלים. משלחת של ליצנים רפואיים כבר לקחה בעבר חלק ממשלחת הסיוע ששלחה ישראל לסיוע להאיטי לאחר רעש האדמה שהיכה במדינה בשנת 2010, וגם לאחר רעש האדמה בתאילנד הגיעו נציגי הארגון למדינה. "בצבא קיבלו אותנו באופן מדהים, וזה לא מובן מאליו. אף אחד לא הרים גבה כשהסתובבנו, וגם הפידבקים מהרופאים היו מדהימים. גם אנשי השגרירות הישראלית עשו כל שביכולתם כדי לסייע. השילוב ושיתוף הפעולה פה היה מאוד מרשים".

לא רק לילדים. גושן בפעולה | צילום: חברי המשלחת

"יצור מוזר עם אף אדום"

גושן וליצן רפואי נוסף, דודי, יצאו כ"כוח חלוץ" של משלחת הליצנים הרפואיים כבר ביום שבת שעבר. מאז הספיקו להצטרף אליהם גם נמרוד, רותם וסמדר – ובסך הכל כללה משלחת הליצנים מישראל 5 חברים. במהלך 10 הימים האחרונים הם פעלו בבית החולים הצה"לי ובמרכזי סיוע ובתי יתומים סמוכים. מאז נסגר בית החולים (ביום א' האחרון – ג.ק) החלו לצאת גם לכפרים מרוחקים בהרים ולפעול בתוך בתי החולים המקומיים. מדי יום הם מגיעים לעשרות ילדים אשר עברו טראומה אדירה: חלקם מאושפזים עם פציעות קשות, אחרים מתאוששים מניתוח, אחרים איבדו ברגע את כל משפחתם. גושן מספר כי למרות המצב הקשה, התקשורת בין הליצנים הישראלים לבין הילדים המקומיים מתקיימת – ומביאה תוצאות. "לא חייבים לדבר את אותה השפה המילולית כדי לתקשר", הוא מסביר. "אפשר לתקשר דרך משחק. דרך תנועה. אפשר לדבר ג'יבריש, לעשות ג'סטות עם הגוף, הבעות פנים. ליצנות זו שפה בין לאומית. כשאני מגיע לילד עם אף אדום על הפנים, ישר ברור לכולם שזו מסיכה. שזה מרחב משחקי. ובמרחב הזה אפשר לשכוח מהכל. כשמוסרים לילד כדור, 99% מהם יתפסו וימסור בחזרה. זה אינסטינקט של ילד, לא משנה איפה או איזו שפה הוא מדבר".

"פתאום רואים ילדים מתעוררים לחיים ברגע", גושן ממשיך לספר. "היה ילד שהיה כבוי ושקט נורא. הרופאים חשבו שהוא שוקע לדיכאון, אבל האמת היא שהוא פשוט היה שקט, כי ככה הנפאלים. כשהגענו והתחלנו לשחק איתו הוא התעורר, צחק והשתולל. זה שובה לב, באמת. אתה רואה ילד משחק, ואתה חושב 'ככה נראה גם הילד שלי'. פתאום הריחוק נשכח, המחיצות נעלמות. ואלה לא רק הילדים, גם המבוגרים פה מאוד משתפים פעולה ושמחים כשאנחנו ניגשים אליהם".

אבל הסיטואציה הקשה לא נותנת לשכוח לרגע את ממדי האסון. כך, גושן נכנס לאחד מחדרי האישפוז והחל חברך את הנוכחים בברכת "נמסטה" מקומית. "זוהי הדרך של הנפאלים לברך לשלום זה את זה, כשהם מצמידים את ידיהם וקדים קידה קלה", הוא מתאר. "כשמישהו פונה אליך בנמסטה, אתה מחויב להשיב. ואז פניתי לנער מקומי בן 19, רקדן, שאיבד את היד – עד למרפק. פתאום הבנתי שאין לו איך להשיב". אבל הנפאלים, כפי שמתאר גושן, לא משקיעים זמן רב בכדי להתאבל. במקום זאת, הם מעבדים את שאירע – ומתקדמים הלאה. "למחרת נכנסתי שוב לאותו חדר, ושנייה לפני שהגעתי לאותו הנער – הוא הקדים אותי. הוא בא מוכן. הוא הצמיד את כף היד שלו לכתף השנייה, וקד. זה היה מדהים. הוא לא רק הביא את היד למרכז החזה כאילו היד השנייה עוד במקומה – הוא מצא פיתרון והמשיך בחייו. וזה דפוס חוזר במדינה: יש פה השלמה וקבלה, מאין רוגע אחר שאנחנו פשוט לא מכירים".

"קיבלו אותנו באופן טבעי" | צילום: חברי המשלחת

והסיפורים המדהימים האלו נערמים עוד ועוד. אם ירצה, כשיחזור, יוכל גושן לכתוב ספר שלם מלא בסיפורים מרגשים עד דמעות על כל אותם מבוגרים, זקנים וטף אשר הוא פוגש כיום בנפאל – וסייע להם, פשוט מאוד, על ידי צחוק בריא. בינתיים הוא מקפיד לעדכן את עמוד הפייסבוק שלו ואת הבלוג האישי, שם הוא משתף בסיפורים השונים. יתום פצוע שהתרגש מבועות סבון שהפריח לעברו, תהלוכת יתומים ברחבי העיר, משחקי כדור עם ילדים פצועים – הכל שם. בפוסט האחרון שהעלה (נכון לכתיבת שורות אלה), תיאר כיצד הגיעו חברי המשלחת לכפר מרוחק, כשפתאום התרחשה רעידת משנה שעוררה פאניקה בקרב בני המקום.

"אני מסתובב ורואה את אחת הנשים שרקדו איתנו בהתחלה ספונה ומכורבלת בזרועותיה של שמש הליצנית", הוא כותב. "היא מסבירה לי שהיא מאוד נבהלה ומצביעה על בית החזה שלה. הלב שלה דופק חזק. אני מוציא מהכיס קסטנייטה שקניתי במקרה ב-10 שקלים בארץ ומתחיל לתקתק באזור הלב שלה, ברעיון שמקצב הלב נעבור לאיזה קצב של שיר. כשאני מזדקף כבר עומדת בחורה נוספת שמסמנת לי שגם אצלה הלב דופק. ברצינות גמורה אני מתקתק גם לידה."

"תוך כמה שניות נוצר תור של מבוגרים שמראים לי היכן כואב להם ואני עם קסטנייטה בגרוש מתקתק את הכאב… לאחד קשה לנשום, לשני כואב בברך, אחת יש לה לחץ בחזה ולאחר הכתף כואבת. כל אחד מבקש ומקבל רגע אצל 'רופא החלום' בקליניקה באמצע הרחוב. אחד הזקנים יושב בכריעה בצד, מסמנים לי לגשת גם אליו. אני מניח עליו יד וקסטנייטה, עיניו נמלאות דמעות. גם לו יש לחץ בחזה. אני מנסה להסביר לנשום מהאף ולהוציא מהפה. תכל'ס הכל התרחש בדקות ספורות, למעשה כבר היינו בדרכנו החוצה אל הכפר הבא. התמימות והאמונה בה הם נעמדו מול יצור מוזר עם אף אדום וקסטנייטה הייתה מרגשת".

זקוקים לסיוע מעבר לחומר

ביום א' האחרון, כאמור, סיים בית החולים הצה"לי את משימתו וחברי המשלחת מטעם הצבא שבו לארץ. אך חברי משלחת הליצנים עדיין מסתובבים בשטח. במהלך השבוע הקרוב הם ממשיכים לשוטט בין הכפרים ההרוסים, להיכנס לבתי היתומים ומחנות הפליטים, מנסים להעלות חיוך על עוד זוג שפתיים, להקל על עוד ילד אחד את הסיטואציה.

"זה שובה לב. באמת". גושן וחבר | צילום: חברי המשלחת

בינתיים, גושן לא מפסיק לשבח את הסיוע הרפואי ששלחה מדינת ישראל – אך בטוח כי הנפאלים יוכלו להיעזר גם בסיוע מסוג אחר לגמרי. "יש פה תחושה שמה שעושה את ההבדל זה המגע האנושי", הוא מספר. "כל הכסף והתרופות והסיוע החומרי ששלחו מדינות העולם זה נהדר, אבל האדם הפשוט צריך גם דברים אחרים. אנשים פה בודהיסטים, יש להם צורך גדול בדברים מעבר לחומר. בחיבוק, באהבה, בלב פתוח. בצבעוניות".

את כל אלו, כאמור, מנסים גושן ויתר חברי המשלחת לספק לתושבים הנפאליים, שחייהם השתנו מן הקצה ברגע אחד. למרות שתחום הליצנות הרפואית נפוץ מאוד ברחבי העולם כולו, משלחת ארגון "רופאי חלום" היא המשלחת היחידה של ליצנים רפואיים אשר הגיעה לסייע לתושבי המדינה לאחר האסון. גם בתקשורת המקומית התלהבו מהליצנים הישראלים, וכתבות שונות על פעילותם זוכות לאלפי שיתופים ברשתות החברתיות ולתגובות נלהבות. "יש פה עוד הרבה למי לעזור", מסכם גושן שיחה מלאת פיהוקים, עדות לימים ארוכים ללא שינה. "ובסופו של יום, הקבלה שלנו מהמקומיים גדולה בהרבה מהנתינה".