עשר סיבות גרועות להתעשר

וורן באפט אמר על עשיית הון, כי יש "ליהנות מהתהליך יותר מאשר מתוצאותיו", וכמה שהוא צדק. הקואצ'ר והפסיכולוג, סטיבן ברגלאס, מונה את המניעים הגרועים ביותר ליטול חלק במירוץ אחר הכסף הגדול. האם גם אתם רצים מהסיבות הלא נכונות? לכן, אספנו עבורכם עשר סיבות לא מוצלחות לצבור כסף:

זוהי דרך להמשיך לנצח

דונלד טראמפ, אדם שבכל שיחה מכריז בכפייתיות כמה הוא חכם או אהוב, חוזר ואומר לאנשים: "הכסף מעולם לא היה מניע מרכזי עבורי, אלא רק אמצעי להמשיך לנצח. ההתרגשות האמיתית היא לשחק את המשחק". אלו הצוברים הון אך ורק כדי להצליח יותר ממתחריהם, יגלו באורח בלתי נמנע שהמאמץ הזה אינו מספק. כשסוף סוף משיגים את מה שמחפשים, נותרת רק תחושה של "זה הכל?"

זה יגביר את תחושת הערך העצמי שלי

מתברר שכסף לא רק שאינו יכול לקנות אושר, הוא גם לא יכול לקנות הערכה עצמית. זהו פרדוקס קטן ומרושע: אם אנשים יודעים שאדם עשיר לפני שהכירו אותו או עבדו איתו, הם עלולים להימנע מלשבחו, מחשש שהמשוב החיובי ייתפש כחנופה דביקה.

העיקר זה המשחק. טראמפ

ניקח לדוגמה לקוח שלי לשעבר, נכנה אותו צ'רלי. צ'רלי רצה להטביע את חותמו ככותב בדיחות פרילנסר, וגם הייתה לו קרן נאמנות גדולה שכולם ידעו עליה. כדי להגן על עצמו מהפיתוי של משוב חיובי מזויף, הוא לקח ללב רק ביקורת שלילית וחש אומלל. הוא מעולם לא למד להתגאות בעצמו או בעבודתו, אפילו כשהבדיחות שלו היו ממש מצחיקות.

זה משחרר

חושבים שהכסף יוציא אתכם לחופשי? תעשו מספיק ממנו, ותצטרכו להתמודד עם מה שהפסיכולוגים מכנים "הטיית ההתאמה": הנטייה של אנשים ליצור התרשמויות מורכבות שלא על סמך ידיעה, המבוססות על מאפיין יחיד, למשל, עושר. זה נשמע כאילו זו הבעיה של אותם האנשים, אך למעשה זו הופכת להיות הבעיה שלכם. דוגמה: לקוח שלי, שהיה חביב על סביבתו בשל אישיותו המשעשעת, אימץ גרסה מרוסנת יותר של עצמו לאחר שהחברה שלו יצאה בהנפקה לציבור. באופן אירוני, הוא היה אומר: "עכשיו כשיש לי כסף, אני לא יכול לעשות את הדבר הזה או את הדבר ההוא. זה לא יהיה מתאים".

אפגוש את נסיך או נסיכת חלומותיי

חנונים ניסו לחזר אחר נשים יפות באמצעות צבירת הון משחר ההיסטוריה. זה פועל, לזמן מה. אחר כך מתגנב הספק: "האם אנשים אוהבים אותי עבור מי שאני (כאדם), או עבור מה שאני (סופר־עשיר)?" יש להבין שכסף עוד לא הפך צפרדע לנסיך. זה קורה רק אחרי שאדם מבצע את מלאכת הניתוח־העצמי הנחוצה כדי למצוא השתוקקות ומטרה בחיים. בלי זה, התכוננו למחרוזת פגישות עם מחפשי־הזדמנויות לבושים היטב.

אפרוש ואיהנה מהחיים

נשמע נהדר, נכון? תעבדו קשה 15 שנה, תצברו כמה מיליונים, אולי יותר, ואז תתעופפו לכם ותשתקעו באיזה מקום אקזוטי, בו תתפנקו עד לסוף ימיכם. אז זהו, שזה לא עובד ככה. כאשר מפתחים קריירה במטרה להרוויח כסף, הצהרות הרווח האחרונות הופכות להיות רצפה שממנה חייבים לעלות בשנים הבאות, כדי לא להיחשב לכישלון.

פסיכולוגים הראו, כי כתוצאה מהתמריצים המחזקים הללו, מי שמרוויח הרבה חווה במוחו שינויים כימיקליים הדומים להשפעות של קוקאין. במילים אחרות, עשיית כסף הופכת לממכרת עבור טיפוסי אישיות מסוימים. ומכאן הפסוק: "אֹהֵב כֶּסֶף לֹא־יִשְׂבַּע כֶּסֶף". [קוהלת, ה', ט'].

עולם של חוויות ואתגרים חדשים ייפתח בפניי

הנה עוד פרדוקס מעצבן שנתקלים בו: ככל שתתעשרו יותר, כך תחושו מאוימים יותר מהמחשבה על התמודדות עם אתגרים חדשים. ניתן לשייך זאת לנטייה להעריך יתר על המידה את חשיבותו של כל אירוע שלילי (כן, גם לזה המציאו שם – catastrophizing). במילים פשוטות, עשירים רבים מורגלים בהצלחה עד כדי כך, שהפחד מכישלון רק הולך ומתגבר.

לא יהיו לי בעיות – רק הוצאות

נדמה שעם די כסף ניתן לפתור כל בעיה שהחיים מזמנים. במידה מסוימת זה נכון, אך היו סמוכים ובטוחים שההקלה היא בת־חלוף. ממש כשם ששרירים נחלשים אם לא מותחים אותם על בסיס קבוע, כך גם האגו מידלדל אם צבא של עוזרים מתרוצץ סביבכם וממלא את כל צורכיכם. ויתור על שליטה בדברים הקטנים עלול לטעת בכם – במהירות רבה משתוכלו לדמיין – תחושה של חוסר יכולת להיאבק עם האתגרים הפשוטים ביותר של החיים. וזו אינה תחושה טובה.

האם אנשים אוהבים אותי עבור מי שאני? הפנר

לעולם לא אהיה מודאג מדברים פעוטים

כיוון שחנפנים עושים בדיוק מה שאומרים להם (ובמהירות הבזק), אנשים עם כסף לא מפתחים לעצמם את מה שמכונה בפי הפסיכולוגים "סובלנות לתסכול". כלומר, היכולת להירגע בפרק הזמן שבין הרגע שבו חשים רצון למשהו ועד תחושת הרוגז מהמחשבה שאולי רצון זה לא ימולא. התסמין השכיח ביותר לכך הוא התקף זעם שרק עשירים יכולים לבצע מבלי להיעצר – התמוטטות מסוג "אתה יודע מי אני?!" במילה אחת: רע.

אהיה מפרנס טוב למשפחתי

בטוח שתהיו, אם מודדים זאת על פי כרטיס האשראי שלכם. אבל אם נוכחות פיזית היא חלק מלהיות מפרנס טוב (וכל פסיכולוג טוב יעיד שכך הם פני הדברים), אז התכוננו להיות קצרים בזמן. שבועות בני 80 שעות עבודה אינם מותירים די זמן לעודד את ילדכם באימון הכדורגל, ללכת לפגישות ועד הורים, או להתפנות לארוחת ערב מיוחדת לציון יום הנישואים.

אהיה בטוח