|
הומור שחור הולך חזק בימים אלה בערוץ 10. בגיחה קצרה שערכתי השבוע לבניין הערוץ הספקתי לשמוע שלל רעיונות להצלתו, כולם טבולים בסרקזם מריר. מישהו סיפר – באירוניה, למען הסר ספק – שהרעיון החם מדבר על כך שרביב דרוקר יצית את עצמו מול לשכת ראש הממשלה. אחרי מעשה הקרבה כזה הפוליטיקאים לא יוכלו להמשיך להקשות את ליבם, וגם לא תהיה להם סיבה: הרי בלי דרוקר על המסך המוטיבציה בסביבת נתניהו לסגור את הערוץ תרד פלאים.
לקבלת כל העדכונים, החדשות והדירוגים – עשו לנו לייק בפייסבוק
אין לי מושג איך ייגמר הסיפור של ערוץ 10. ההערכה הרווחת היא שנתניהו ושות' יישאפו להמשיך לראות את הערוץ כשהוא זוחל על גחונו, חלש ולחיץ, עד הבחירות. של 2013, או של 2030. ערוץ גוסס שמתחנן על חייו מועיל לשלטון יותר מערוץ סגור. על הציניות שבה מנהלים אנשי הקואליציה את הפרשייה הזו לא יכולה להיות מחילה. הם אפילו לא טורחים להעמיד פנים שטובת הציבור עומדת לנגד עיניהם. עתיד התקשורת והדמוקרטיה בישראל מצטמצמים לדף בפנקס הנקמות של המלך ביבי הראשון ושלל נושאי הכלים שלו.
לא כל מה שמשודר בערוץ 10 חשוב לדמוקרטיה. אולי אפילו לא רוב מה שמשודר. "הישרדות" לא חשובה לדמוקרטיה והשיח הציבורי לא יחסר דבר בלי "היפה והחנון". ערוץ 10 חשוב בגלל חברת החדשות האיכותית שלו ופה ושם בגלל תרומתו לתעשיית הטלוויזיה המקומית ("אלנבי"). ערוץ 10 מלא מגרעות כרימון, אבל בלעדיו יישארו על המסך שלנו מונופול ממשלתי אחד ומונופול מסחרי אחד. פעם חשבנו שטיפוח התחרות הוא אבן יסוד במשנתו הכלכלית של בנימין נתניהו.
הפגנת עובדי ערוץ 10 מול קריית הממשלה בשבוע שעבר | צילום: יואל מילר
הבעיה היא שגם אם עננת הסכנה הקיומית תיעלם בדרך פלאית כלשהי מעל ראשו של ערוץ 10, בעיות היסוד לא יילכו לשום מקום: קשה לראות איך הערוץ הופך לרווחי, כשם שקשה לראות איך רוב כלי התקשורת בישראל – כתובים, מקוונים או משודרים – מצליחים לעמוד על הרגליים מבחינה כלכלית. התקשורת הישראלית היא איזור אסון פיננסי לא מפני שעובדים בה מנהלים לא מוכשרים או שהתקבלו החלטות לא מוצלחות (אם כי גם זה קרה וקורה), אלא מפני שכמעט אין דרך היום בישראל לקיים כלי תקשורת רווחי. עם ישראל קורא עיתונים, גולש באינטרנט וצופה באחוזים נדיבים בערוצים המרכזיים, ובכל זאת כולם (כמעט) מפסידים. לזה קוראים כשל שוק. וכשיש כשל שוק, המדינה חייבת להתערב.
כן, אין מנוס: בהנחה שמספר בעלי ההון שמוכנים לשפוך מאות מליונים על עיתונים וערוצי טלוויזיה הולך ומצטמצם, המשך קיומה של עיתונות חופשית בישראל טמון בקופה הציבורית. חשוב להדגיש: העיתונות שאני מדבר עליה צריכה להיות שייכת למדינה, לא לממשלה. לשרת את הציבור, לא את הפוליטיקאים. חומת הפרדה עבה ואטומה צריכה לחצוץ בין הפוליטיקאים לבין המערכות העיתונאיות שייתמכו על ידי כספי ציבור. זה אפשרי, מודלים כאלה כבר עובדים בכמה מדינות באירופה.
האם הנס הזה יכול להתרחש אצלנו? קשה להאמין. כדי שזה יקרה דרושה הבנה עמוקה של כל הנוגעים בדבר, ובראשם הפוליטיקאים, שקיומה של תקשורת חופשית הוא אינטרס ציבורי עליון וכלי חיוני למימוש הדמוקרטיה. עד כה לא היתה סיבה להתרשם שחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית מעניין במיוחד את זאב אלקין וחבריו. לא רק שהם נהנים במופגן מההתעללות בערוץ 10, עושה רושם שהם גם די מרוצים מהעובדה שעם כל יום שעובר יש בישראל פחות ופחות עיתונות ופחות ופחות דמוקרטיה.
[email protected]
טורים קודמים של הכותב:
רכבת לאילת? קודם שנתניהו ייסע באוטובוס במרכז
הלך הפלא, ובקרוב גם ים המלח לא יישאר
האזרחים התקדמו, המדינה תקועה בימי הביניים
|
