|
התנגדות, הכחשה, פלישה צבאית מוסווה והפחדה הפכו לסימני ההיכר של מדיניות החוץ הרוסית של פוטין. למרות הגינוי מהאיחוד האירופי וארה"ב והאטה הכלכלית שנגרמה על ידי הסנקציות וירידת מחירי הנפט, התוקפנות הרוסית כלפי אוקראינה לא שככה. למעשה, הפגנת הכוח הרוסית רק התרחבה והגיעה עד לחלקים מרוחקים באוסטרליה ובמפרץ מקסיקו. על אף ששליחת הצי הימי לאוסטרליה והפצצות הכירורגיות במפרץ מקסיקו הן יותר סימליות מאשר איומים אמיתיים, הן מעידות על התוקפנות הגדלה במדיניות החוץ של פוטין. אם לא תיעצר באפקטיביות באוקראינה, רוסיה צפויה לצאת להרפתקה צבאית נוספת – ויש מספר מדינות שעלולות למצוא את עצמן תחת האקדח של מוסקבה.
צילום: thinkstock
לטביה ואסטוניה
המדינות הבלטיות הללו, הגובלות ברוסיה הן ביתן של מיעוטים אתניים רוסיים גדולים (לפי הערכות 25% מאוכלוסיית אסטוניה ו-27% מאוכלוסיית לטביה הם רוסים). בהתחשב בנטייה האחרונה של מוסקבה "להגן" על הרוסים במדינות הזרות ובשל היחסים המתוחים עם השכנות הקטנות שלה, קיים פוטנציאל רב לתוקפנות רוסית כנגד מדינות אלו.
מנהיגות הקרמלין הביעה פעמים רבות את חוסר שביעות הרצון שלה מהיחס כלפי המיעוט הרוסי בלטביה ואסטוניה. בין היתר, היעדר מעמד רשמי לשפה הרוסית בלטביה והדרישה באסטוניה מרוסים שנולדו לפני הכרזת העצמאות לעבור בחינה בשפה האסטונית בכדי לקבל אזרחות, הפכו לחוצצים במערכת היחסים.
התוקפנות של רוסיה נגד שתי החברות בנאט"ו, עד כמה שהיא זורעת בהלה, בהחלט מתקבלת על הדעת וישנם אפילו מספר סימנים המבשרים רעות על הבאות. בחודש ספטמבר, סוכנים רוסים חטפו קצין ביטחון פנים אסטוני מאדמת אסטוניה והאשימו אותו בריגול ברוסיה. מטוסים רוסים צבאיים זוהו שוב ושוב חודרים למרחב האווירי האסטוני והלטבי. בלימה לא מוצלחת של רוסיה במזרח אוקראינה עשויה לעודד את פוטין להגביר את הפרובוקציה הצבאית נגד לטביה ואסטוניה שעלולה להביא בסופו של דבר לעימות בין רוסיה ונאט"ו – תרחיש שעלול לשים את המעצמות הגרעיניות הגדולות על מסלול התנגשות ולסכן את השלום והביטחון באירופה.
גיאורגיה
שכנתה הדרומית והקטנה של רוסיה כבר סבלה מהתוקפנות הצבאית של מוסקבה בשנת 2008 כעונש על שאיפתה לחבור למדינות נאט"ו. פעולות האיבה הסתיימו כאשר רוסיה חלשה על האזורים הבדלניים בגיאורגיה והעניקה להם עצמאות. למרות שההכרה מצד הקרמלין משכה גינוי רב במקום תמיכה מהקהילה הבינלאומית, האזורים האלו נשארו לא בשליטתה של גיאורגיה. על אף גישתה הסלחנית והביישנית של גיאורגיה, מוסקבה לא חדלה מהמרדף העוין כלפיה.
לאחר סיפוח חצי האי קרים בהצלחה, רוסיה נוקטת באסטרטגיה דומה כלפי אבחזיה ודרום אוסטיה (האזורים הבדלניים שהופרדו מגיאורגיה). בחודש נובמבר, מוסקבה חתמה על הסכם עם ההנגנה הבלתי מוכרת של אבחזיה והשתלטה ביעילות על העניינים הכלכליים והצבאיים באזור. אותו ההסכם צפוי להיחתם גם אם דרום אוסטיה.
לרוסיה נוכחות צבאית בלתי חוקית בשני השטחים הבדלניים, כוחות אשר אפשר להניע במהירות אל עבר בירת גיאורגיה, טביליסי. כמו כן, פצחה רוסיה בפרויקט בשווי 1.5 מיליארד דולר שבמרכזו הקמת כביש שיחבר בין דאגסטן וגיאורגיה המזרחית ויאפשר לחיילים רוסים לפלוש בצורה מיידית לגיאורגיה ולהשיג יתרון צבאי משמעותי באזור.
מול מי הקרב הבא? | צילום: thinkstock
מולדובה
דחוקה בין רומניה ואוקראינה, מולדובה עשויה להיות היעד הבא של התוקפנות הרוסית. מולדובה הצליחה להרגיז את מוסקבה כשהאינטגרציה בינה ובין האיחוד האירופי הלכה וגברה. יחד עם אוקראינה וגיאורגיה, מולדובה חתמה לאחרונה על הסכם התאגדות עם האיחוד האירופי, מה שמוביל להתקרבות פוליטית וכלכלית עם בריסל. הקרמלין רואה בהתפתחות זו כדרך לערער את הכוח הפוליטי והכלכלי של רוסיה בחצר הפוסט-סובייטית.
למוסקבה מספר אפשרויות לשילוב התוקפנות הצבאית שלה, ראשית היא יכולה לעורר מצב ושוב להשתמש באמתלה "בהגנה" על הרוסים האתניים באזור הבדלני של מולדובה, טרנסניסטריה, שם רוב האוכלוסייה מחזיקה באזרחות רוסית. על אף שלרוסיה ומולדובה אין גבול משותף, מוסקבה יכולה להשתמש ב-2,000 החיילים שלה המוצבים בטרנסניסטריה לפעולות צבאיות וחתרניות.
האופציה השנייה של מוסקבה היא לנצל את המתח המבעבע שבין מולדובה והשלטון המרכזי של גגאוזיה. המיעוט האתני הגאגאוזי, המהווה יותר מ-80% מאוכלוסיית האזור, סקפטי לגבי הקשר עם אירופה ובמשאל עם שנערך שנה שעברה, הם תמכו בחבירה לרוסיה. מוסקבה עלולה לנצל את האווירה הפרו-רוסית והבדלנית בטרנסניסטריה וגגאוזיה ולגרור את המדינה לעימות צבאי.
רוסיה צריכה דחיפה חזקה אחורה
אלו הן לא המדינות היחידות הנמצאות בסכנה בשל התוקפנות הרוסית. מדינות אחרות במזרח אירופה כמו פולין ורומניה עלולות להפוך לאובייקטים לתוקפנות הצבאית של מוסקבה. פוטין כבר אמר לכאורה לנשיא אוקראינה "אם הייתי רוצה, תוך יומיים יכולים להיות חיילים רוסים לא רק בקייב, אלא גם בריגה, וילנה, ורשה ובוקרשט". זו אמירה שאין לקחת בקלות ראש. אפילו הנשיא הדיקטטור של בלארוס הביע את נכונותו להגן על חירותו הצבאית, "לא משנה מי יניח את רגלו בארץ הבלארוסית, אני אלחם. גם אם זה פוטין".
ארה"ב ובעלות בריתה האירופאיות צריכות להבין ולהפנים את הסכנה החמורה שהפלישה הצבאית הרוסית המתמשכת באוקראינה מהווה על הביטחון והשלום באירופה. עצירת הפלישה הרוסית מצריכה יותר מהטלות סנקציות ושליחת סיוע לא קטלני לאוקראינה. קובעי מדיניות בוושינגטון ובבריסל צריכים לשקול ברצינות הספקת נשק לקייב והחרפת סנקציות בכדי לעצור את הפעולה של מוסקבה באוקראינה. המערב כבר עשה את הטעות הזו ב-2008 שלא פעל כאשר רוסיה פלשה לגיאורגיה. אז היה נראה כי הבעיה רחוקה ומקומית מדי בכדי שארה"ב והאיחוד האירופי ישבש את מערכת היחסים שלו עם רוסיה וישלם על כך מחיר פוליטי משמעותי. התגובה הפסיבית של המערב לפלישה הרוסית לגיאורגיה היא שסללה את הדרך למשבר באוקראינה. אם המערב לא יקח את העניינים בידיים, המשברים הבאים המחכים מעבר לפינה – יגיעו.
|
