|
העובדה היא שלא פולין ולא אף אחת מהחברות האחרות בברית נאט"ו עומדת בפני איום צבאי מסורתי מסוג כלשהו. האיום האמיתי שמציבה רוסיה, אם אכן קיים כזה, איננו הטילים שלה, או המטוסים, או עוצבות הטנקים – אלא עסקאות השקעה ופוליטיקת אנרגיות. אבל הטענה הזו, "רוסיה איננה מציבה איום צבאי קונוונציונלי מכל סוג שהוא לאף אחת ממדינות נאט"ו במזרח אירופה", תצטייר ברוב חלקי התקשורת האמריקאית כנאיביות קיצונית במקרה הטוב, וטמטום שימושי לשמש בידי הקרמלין – במקרה הרע. אך באם חשים הקטבים כי הם מאויימים בידי סביבת הביטחון האזורית שלהם, יש להם דרך מאוד מצחיקה להראות את זה. פולין למעשה מוציאה פחות מתוך התמ"ג על ביטוחון מאשר צרפת, ובאמת שאין צורך לפצוח בטרוניה שמרנית עד כמה בטלנים, פחדנים ולא אמינים הם הצרפתים, יהיה קשה לתארם כתוקפניים במיוחד או אובססיביים לבטחונם הצבאי. בעיקרו של דבר, הקטבים מבינים כי בטחונים הלאומי זוכה לשירות הכי טוב ע"י התמקדות בצמיחה כלכלית ופיתוח תשתיות, והקצאת משאבים בהתאם. שכניהם, לרוב פסעו במשעול דומה לזה. מציאות סבוכה, מבולגנת, רב קוטבית. משגר טילים במצעד צבאי במוסקבה | צילום: רויטרס אבל סיפור עלילה זה, בו שיקולים צבאיים משנים אך מעט וצמיחה כלכלית היא העדיפות הראשונה, השנייה והשלישית של המדינה, בולט מאוד לעין בשל היעדרו מהשֹיחַ של האליטות האמריקאיות, במיוחד בזמן בחירות לנשיאות או לקונגרס כשאנחנו חייבים לדון תמיד באיך אנחנו מתכוונים "לספק את הביטחון של בעלות הברית שלנו מנאט"ו". גם אלה שמעולם לא התביישו לפאר ולרומם את חישול הצבא ולהכריז על חשיבותה של המנהיגות האמריקאית – מזהים כעת כי העלילה האמריקאית ממש לא תואמת את המציאות העולמית – הסבוכה, המבולגנת, הרב-קוטבית. מדינות ידידותיות במיוחד כמו בריטניה ופולין, ומקומות כמו רוסיה עוד הרבה פחות מזה, נבוכות כעת יותר מאי פעם בשל הדרך האנאכרוניסטית בה רואים האמריקאים את העולם. ההתמקדות בביטחון במדיניות החוץ האמריקאית הוא משהו שראוי להתחרט עליו לא רק בגלל העלויות הגבוהות בצורה קיצונית של הצבת כוחות אמריקאים מעבר לים, לעתים קרובות במדינות בהן לא נראה כי הם באמת נחוצים, אלא בגלל שזה לגמרי לא עולה בקנה אחד עם אתגרי הביטחון האמיתיים בפני עומדות בעלות הברית של ארה"ב. הביטחון הפולני ישורת הרבה יותר טוב ע"י השקעות אמריקאיות בהיקף גדול בכריית גז או אפילו ייעוץ טכני בבניית תשתיות, מאשר ע"י הצבת טילי יירוט. אבל על הטילים אף אחד לא מפסיק לדבר והם נטחנים שוב ושוב כמרכז הדיון, בעוד הנושא הראשון – ההשקעות – אומנם זוכה לאזכור פה ושם, אבל רחוק מלהיות מושא של דאגה פרקטית. משק רעוע, כלכלה חלשה. חיי כפר ברומניה | צילום: רויטרס לדאבוננו, כשזה מגיע למרכז אירופה – דומה כי המדיניות האמריקאית מעדיפה להתמקד בכיוונים לא רלבנטיים ולא חשובים כמו הגנת טילים מאשר בשאלות חשובות ובסיסיות הרבה יותר לגבי פיתוחו הכלכלי של האזור. בהתחשב בחולשתן הכלכלית הקיצונית של חברות חדשות יותר באיחוד האירופי כמו רומניה ובולגריה, מדובר בטעות חישובית אדירה ורבת-חשיבות. נסיונותיה של רוסיה להשפיע על האזור אינם מוגבלים לתחום הצר של לחץ צבאי. למעשה הם בקושי כוללים לחץ צבאי כלשהו (קומוניקטים היסטריים של משרד הביטחון לא נחשבים). במקום זה, רוסיה נוקטת במאמץ נרחב, ארוך-טווח, ממושך ומגוון במיוחד לשפר את עמדתה הפוליטית-כלכלית. ובזמן שסוללת הגנה אווירית נבנית בשמחה ברומניה, המשק הרעוע של המדינה וכלכלתה החלשה מותירים אותה פגיעה מאי פעם בפני הלחץ הרוסי. זה האיום האמיתי על האמריקאים לעזור לבנות הברית שלהם להתמודד בפניו, לא הסכנה הבלתי נראית של הטנקים הרוסיים והטילים הבליסטיים של איראן. |
