פישר משאיר נעליים גדולות למלא – ומשק על פי תהום

אם התזמון הוא הכל בעסקים, הרי שסטנלי פישר עשה עסקים טובים בישראל: הוא נחת כאן ב-2005 בדיוק כאשר המשק נחלץ מהמשבר הקודם וזינק לשיעורי צמיחה של 5% ויותר. פישר תרם תרומה גדולה, אולי אף מכרעת, לייצוב המשק ולשיפור המעמד הבינלאומי של ישראל ככלכלה מזנקת, ועוזב על פיתחו של מה שנראה כשפל הגדול ביותר מאז הגיע.

על סף פרישתו נקלעה המדינה לגרעון תקציבי גדול. הריבית הנמוכה מגבילה את יכולתו של בנק ישראל להקל את השפעת הקיצוצים הגדולים, ההאטה בפעילות העסקית והירידה ברמת החיים. סיכום כהונתו של פישר בבנק ישראל הוא חיובי, גם אם חלק מהחלטותיו עוררו עליו ביקורת בלתי נמנעת. הוא הביא למשק ניחוח בינלאומי יוקרתי שאיש מקודמיו לא יכול היה להביא. היתה לו תרומה חשובה לצירוף ישראל ל-OECD.

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים מפורבס ישראל – עשו לנו לייק בפייסבוק

לא מדובר ביחסי ציבור ריקים מתוכן אלא ביוקרה השווה מליארדים: היא משפיעה על דירוג האשראי של המדינה והריבית שהנחנו משלמים על הלוואות מחו"ל, היא משפיעה על העניין וביטחון שחשים משקיעים זרים בהשקעות בישראל ומקרינה אפילו על היחסים הבינלאומיים של המדינה.

פישר, שהונו האישי נאמד במאות מיליוני דולרים, עשה שירות עצום למדינה. התמורה העיקרית שקיבל היא תוספת נכבדה להילה הבינלאומית שלו, אם כי, הוא טרם זינק לתפקיד הבינלאומי הבכיר הבא, שאליו ביקש להגיע בתום כהונתו.

רגעי המבחן הגדולים היו ימי המשבר העולמי שהחל ב-2008: מול הירידה ביצוא נאלץ פישר להתמודד עם לחצים להפחתה מהירה של הריבית כדי לגרום לפיחות ושיפור כושר התחרות של המשק. מאידך היה עליו להזהר מאינפלציה ולשמור בידיו מרחב פעולה המוניטרי.

הוא פיתח כלים מתוחכמים במטרה לשמור על שער מטבע סביר גם נוכח התגברות הפעילות הספקולטיבית שפרחה במסחר במטח. הפיתרון של פישר היה התערבות במסחר במט"ח במאמץ למנוע תנודתיות יתר ובעיקר מפולת בשער הדולר.

סטנלי פישר | צילום: רויטרס

היתה זו פעולה מורכבת מאד, שפישר ניהל בזהירות רבה: המבקרים, שחלקם התנגדו באופן אורתודוכסי להתערבות בשווקים, טענו שמדובר בגלולות הרגעה שפעולתן זמנית וסופן שיחריפו את המצוקה. אבל פישר הוכיח שניתן להשתמש ברכישות מבוקרות כדי לחצות תקופות משבר המוגבלות ממילא בזמן. רכישות המט"ח הגדולות בשנים 2011-2012 העלו את יתרות המטבע של בנק ישראל למעלה מ-70 מיליארד דולר.

מול המבקרים שטענו שאין לישראל צורך במאגרים גדולים כל כך, המגדילים את סיכוני החשיפה למשבר העולמי,  טענו בבנק ישראל שהיתרות הגדולות עשויות להיות קרש הצלה במקרה של משבר מדיני חמור.

המחצית השניה של כהונת פישר עמדה בסימן עליית מעמדם של ראשי הבנקים המרכזיים בכל העולם המערבי: ממשלות אירופה וארצות הברית נותרו חסרות אונים מול המשברים הפיננסיים, שנבעו בעיקרם מהתנהלות תקציבית כושלת, שאותה לא היה ניתן לתקן בטווח הקצר.

ראשי הבנקים המרכזיים נאלצו במקרים רבים להכנס לחלל שנוצר, להציל את הבנקים והמערכות הפיננסיות. בשלבים הבאים הם השתמשו בכוחם הגובר כדי לדרבן את הממשלות לנקוט במהלכי הבראה קשים הנוגדים את אינסטינקט ההשרדות של כל פוליטקאי באשר הוא.

למרות שישראל נותרה בשולי הסערה, ואולי דווקא בגלל יציבותה היחסית של הכלכלה, נהנה גם פישר מהעניין הבינלאומי הגובר בנגידים חזקים, ובעיקר כאלה המצליחים לייצב את המשק בראשו הם עומדים. פישר (ויש אומרים לא הוא אלא דורשי טובתו) בחן מידי פעם את מידת הפופלריות שלו, ושמו הוזכר כמועמד לתפקידים בכירים בבנק המרכזי של ארצות הברית, בבנק העולמי ובקרן המטבע.

פישר מעולם לא אישר את מועמדותו לתפקידים אלה, אבל מקורביו ידעו להעביר לעיתונות המקומית כל ידיעה שהתפרסמה בעיתונות העולמית על מועמדות תאורטית או מעשית של פישר לתפקידים רמי מעלה. לא כל אנשי המשק בישראל נהנו הממחשבה שהנגיד היוקרתי עשוי לעזוב את תפקידו בהתראה קצרה ברגע שיוצע לו תפקיד ההולם את יוקרתו הבינלאומית.

צילום: רויטרס

השתוללות שוק הנדלן היתה האתגר הגדול ביותר עימו התמודד פישר בשנתיים האחרונות. המכשיר העיקרי של בנק ישראל לטיפול בעליות מחירים הוא הריבית. העלאת ריבית היא כלי יעיל למיתון עליית מחירם כללית. הבעיה מורכבת יותר כאשר בנק ישראל נדרש לפעול במגזר אחד של השוק מבלי להשפיע על מגזרים אחרים. פישר בחר להורות לבנקים להקשיח את הקריטריונים למתן משכנתאות, בעיקר באמצעות העלאת ההון העצמי הנדרש כתנאי לקבלת משכנתה.

כתוצאה מכך, סולקו מהשוק דווקא מי שנזקקו להלוואות יותר מכל: זוגות צעירים דלי אמצעים, ומהמיתון בעליות המחירים נהנו דווקא בעלי אמצעים שרבים מהם רוכשים דירות להשקעה, ואחרים שיכולים היו לרכוש דירה גם ללא הלוואה גדולה. הנסיון של פישר לצנן את השוק באמצעות הגבלת המשכנתאות עורר גם את מחאת הבנקים, שהשתמשו במשכנתאות כמנוף לגיוס לקוחות במסגרת התחרות על הלקוחות הפרטיים. הם מצאו דרכים לעקוף חלק מהמגבלות שהוטלו על בנק ישראל.

בשורה התחתונה, לא הביאו מהלכי בנק ישראל לירידה במחירי הדירות. מצדדיו של פישר טענו שאלמלא התערבות בנק ישראל היתה בועת הנדל"ן עלולה להתפתח לממדים גדולים ומסוכנים יותר. פישר לא היסס להודות שבנק ישראל אינו מחזיק בידיו את הכלים לפיתרון: בועת הנדל"ן התנפחה בעקבות מחסור בדירות. האחראית ליצירת המחסור היא הממשלה, שאמורה לפתור את הבעיה באמצעות הגדלת ההצע. 

בכובעו כיועץ הכלכלי של הממשלה פישר מעולם לא המליץ "להציף את השוק בהיצע קרקעות" כפי שהבטיח שר השיכון אריאל אטיאס, ולא בכדי: כמי שאחראי על יציבות המערכת הפיננסית אין לפישר כל עניין בירידה משמעותית של המחירים בענף הנדל"ן: הבנקים העניקו לציבור אשראי בעשרות מליארדי שקלים והבטחונות כנגד הלוואות עתק הן הדירות עצמן. ירידה של 20% במחירי הדירות תוריד את שווי הביטחונות ברמה העלולה לסכן את יציבות הבנקים ולגרום למשבר פיננסי מהסוג שראינו עד כה רק בחו"ל.

פישר משאיר מאחוריו משק על פי תהום. המצב הקשה נגרם כתוצאה מאובדן שליטה של שר האוצר יובל שטייניץ וראש הממשלה בנימין נתניהו, בתקופה שקדמה לבחירות. הוא לא יהיה כאן כאשר הממשלה הבאה תתגייס לאזן את התקציב ולהחלץ מהמצוקה, אבל נוכחותו אינה חיונית: נגיד הבנק המרכזי יכול לסייע. את המשברים ומבצעי החילוץ המפוארים שבעקבותיהם מחוללות הממשלות.