חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
Forbes Israel Logo

פסגות חדשות: על חייו החדשים של רועי ורמוס

זה היה רק עניין של זמן עד שרועי ורמוס ישוב ויככב בעוד קונפליקט מתוקשר בשוק ההון. זמן ארוך, אולי ארוך מדי, הוא היה מבודד ומשותק בעקבות חקירת רשות ניירות ערך, שהסתיימה בלא כלום, לפחות מבחינתו. אבל השנים הרעות הסתיימו: ורמוס שוב יושב במרומי מגדל זכוכית, אם כי הפעם באזור התעשייה של הרצליה פיתוח, שוב מזיז מפה לשם מאות מיליוני שקלים, דוהר בחדווה על מסלול התנגשות עם בעלי חברות שמעדיפים לראות מולם משקיעים סבלניים ופשרניים יותר.

העימות האחרון התחולל מול רמי שביט. שביט, נער מאשדוד שהשתלט על המשביר המיתולוגי והפך אותו לאחת מחברות השיווק המעניינות והמורכבות ביותר בענף, מבקש למזג שתי חברות שבשליטתו: המשביר המתנדנדת בין רווח להפסד ומועדון הלקוחות 365 . ורמוס, מנהל ושותף בקרן "נוקד", רכש את איגרות החוב של 365 , והתנה את אישור העסקה בהגדלת הביטחונות שנתן שביט כנגד החוב של 365 . לפתע, כמו בימים הטובים ההם, היה זה רועי ורמוס הישן, מגינם האחרון של המשקיעים, מול בעל השליטה שמסכן לדעתו את כספי המשקיעים, והעימות, כמו אז, שוב מסתיים בניצחון קטן ומתוק לורמוס.

אלא שהפעם ורמוס אינו מוצג כנציג קרנות חיסכון ופנסיה של המוני עמלים. קרן "נוקד" אינה דומה כלל לחברת פסגות שבראשה עמד לפני ארבע שנים.

מחיר התהליה

הוא נולד לפני 43 שנים למשפחה מהמעמד הבינוני שהתגוררה בקצה הצפוני של רחוב דיזנגוף בתל אביב. אמו, שנפטרה לפני כשנה, הייתה מורה, אביו סוכן ביטוח. לורמוס שתי אחיות צעירות ממנו. בתום השירות הצבאי למד כלכלה ואנתרופולוגיה, ובסיום הלימודים החל לעבוד כאנליסט בחברת ניהול קרנות הנאמנות פסגות, שנשלטה על ידי בנק לאומי. המנכ"לית גבי רביד הבחינה בצעיר המוכשר וקידמה אותו במדרג הניהול. כשפרשה, החליק ורמוס בקלות לכס המנכ"ל.

בפסגות היה ורמוס מלך שוק ההון – המנהל הצעיר והמצליח של החברה הגדולה בענף, המנהלת קרנות נאמנות וחיסכון פנסיוני בהיקף של 120 מיליארד שקל. הוא התפרסם בעיקר כאשר יצא למאבק קולני וחזיתי בלב לבייב, בעל השליטה באפריקה ישראל, שהיה מראשוני הטייקונים שנאלצו להודות כי לא יעמדו בהחזר החוב הענקי שלקחו מציבור המשקיעים. במקרה של לבייב הסתכם החוב בשמונה מיליארד שקל.

פסגות הייתה אחת המחזיקות הגדולות באיגרות החוב של אפריקה ישראל, וורמוס התייצב בראש המשקיעים המתנגדים ל"תספורת" שהציע לבייב. בתום המערכה נאלץ לבייב להזרים מכיסו כ־ 750 מיליון שקל לטובת הסדר החוב. לא בוצעה כל מחיקת חובות, אבל הפירעון נדחה בתמורה לתוספת בריבית ותשלום במניות החברה. ההסדר היה כרוך אומנם בוויתור מצד המשקיעים, לפחות במונחים של לוח זמנים לפירעון החוב, אבל בהשוואה להסדרי חוב שנעשו מאוחר יותר לטייקונים כמו יצחק תשובה, מוטי זיסר ואילן בן דב, הוא היה חלומי.

ורמוס נראה היה כמי שנהנה ממעמדו כטריבון הסדרי החוב ומגן המשקיעים, אבל התהילה גבתה ממנו מחיר. מבקריו ציינו שפסגות אומנם היטיבה להגן על המשקיעים לאחר שהסדר ההלוואה קרס, אבל העובדה היא שעד ההסדר היא החזיקה בתיקי השקעות בשווי מאות מיליוני שקלים באיגרות חוב שערכן לא רב. עקרונית אפשר לראות בפסגות גם את מי שהכניסה את המשקיעים לבוץ, אולם במקרה הזה האמת שונה במקצת: את הלוואות העתק ללבייב נתנה במקור פריזמה – חברה לניהול קרנות נאמנות בבנק הפועלים, שנרכשה מאוחר יותר על ידי פסגות.

ורמוס. תשלום כופר של 500 אלף תמורת חירותו המחודשת | צילום: יח"צ

ורמוס שילם על התהילה מחיר נוסף, גבוה הרבה יותר. בפברואר 2010 פשטו חוקרי רשות ניירות ערך על משרדי פסגות ועצרו שניים מבכירי החברה, דוד אדרי ושי בן דוד, בחשד להשפעה בתרמית על שערי איגרות חוב. בתחילה נראה היה שורמוס מחוץ לתמונה, אך תוך ימים אחדים התברר שגם הוא נמנה עם החשודים בפרשה.

מהרגע הראשון נראתה הפרשה תמוהה, אבל אנשי הפרקליטות ורשות ניירות ערך היו נחושים. על פי דרישתם פוטר ורמוס מפסגות. במהלך ארבע השנים שחלפו מאז המעצר המתוקשר הפכה הפרשה מ"פרשת פסגות" ל"פרשת הפרקליטות". עד כה לא צלחו מאמצי הפרקליטות ורשות ניירות ערך להגיש כתבי אישום נגד איש. אולם כאשר הוצעה לורמוס עסקה – לשלם כופר תמורת התחייבות שלא יועמד לדין – הוא החליט לקבל אותה, בתנאי שיודגש שהוא אינו מודה בהאשמות שהוטחו בו. ורמוס שילם 500 אלף שקל תמורת חרותו המחודשת.

"העסקה עם הפרקליטות הייתה מצוינת מבחינתו של רועי, למרות שהוא נאלץ לשלם סכום מבלי שהוכח שעבר עבירה כלשהי", אומר מקורב לפרשה והוסיף: "כסף לא חסר לו".

עוד לפני שמלאו לו 40 הפך ורמוס ממנהל צעיר המשתכר היטב לאדם אמיד. ב־ 2009 רכשה קרן איפקס את פסגות מקרן ההשקעות יורק. יורק עשתה על העסקה רווח חלומי של כ־ 1.8 מיליארד שקל. היא לא שכחה מי סייע לה בעסקה המוצלחת והעניקה למנכ"ל ורמוס בונוס קטן של 25 מיליון שקל. כך שהכופר ששילם ורמוס חמש שנים מאוחר יותר לא מוטט אותו כלכלית. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא אם יצליח לשקם את עצמו, לאחר ארבע שנים שבהן התהלך כמי שחשוד במעילה באמון מעסיקיו, ובעבירות לא קלות על חוק ניירות ערך.

מהר מאוד התבררה האמת: מי שנפגעו מהפרשה היו דווקא רשות ניירות ערך והפרקליטות, שביצעו סדרת מעצרים מתוקשרת, בעוד בפועל מזמזו ומסמסו את החקירה מבלי שהצליחו להעמיד לדין מי מהמעורבים (לטענתם). בפרקליטות ניסו אומנם לתרץ את התקלה במחסור בכוח אדם, אבל קשה להתייחס לטיעונים כאלה לאחר ארבע שנים של מריחה והשתהות.

פרשת פסגות, למרבה הצער, היא רק אחד משורת מקרים ארוכה שבהם כשלה הפרקליטות להשלים חקירה בתוך זמן סביר. אין פלא שקשה למצוא מישהו בשוק ההון הסבור שהחקירה השאירה רבב כלשהו על ורמוס. מיד עם פרסום הסכם הכופר פנו אליו כמה חברות בהצעות לתפקידים ניהוליים בכירים. אבל ורמוס החליט שלא יהיה עוד שכיר.

כרטיס הכניסה: מיליון דולר

ורמוס מתגורר ברמת השרון, נשוי למיכל, אמנית ויזמית נדל"ן. הזוג מגדל ארבעה ילדים: שניים מנישואיה הקודמים של מיכל ושניים משותפים. גם לורמוס אלה נישואים שניים. הוא היה נשוי ליעל אנדורן, היום מנכ"לית משרד האוצר. למרות הגירושים, השניים שומרים עדיין על קשרי ידידות.

בחייו החדשים מנהל ורמוס את קרן הגידור "נוקד קפיטל" שהקים עם שלומי ברכה, מנהל ההשקעות בחברת פסגות, שהיה יד ימינו. היקף הקרן מתקרב בימים אלה ל־ 200 מיליון שקל. ההיקף עדיין קטן בהשוואה לזה של קרנות בינלאומיות מסוגה, אך מדובר בסכום לא מבוטל במונחי שוק ההון המנומנם של ישראל, שגויס בתוך חודשים ספורים. שמות המשקיעים חסויים, אולם מי שמכיר את הרשימה יזהה בה רבים מחבריו של ורמוס בשוק ההון, חברות ואנשים פרטיים שחלקם היו גם מתחריו בפסגות. יותר מכולם הוא גאה על שחקני עבר בקבוצתו האהובה, הפועל תל אביב, שנתנו בו את אמונם.

קרנות הגידור הן משפחה ענפה של קרנות שמוצאה בארה"ב. בעיקרון אלו קרנות בעלות השקעות מורכבות, שמטרתן למתן את רמות הסיכון בהשקעה, או במקרים מסוימים, להשיג תשואה גבוהה מתשואת השוק שבו הן פועלות. קרנות הגידור הן קרנות פרטיות, המיועדות למספר מצומצם של אנשים עשירים. סכומי המינימום להשקעה בקרן גידור הם במקרים רבים כמה מיליוני דולרים. בקרנות גידור ישראליות הסכומים קטנים יותר. כרטיס הכניסה לקרן נוקד של ורמוס הוא מיליון דולר. אזרח מהשורה אינו יכול להיכנס לבנק ולבקש להשקיע בקרן כזו.

הייחוד של נוקד הוא בטקטיקת הפעולה שהפגינו ורמוס וברכה בפרשת המשביר: הם הבחינו כי בכוונתו של שביט למזג את שתי החברות וראו כיצד צונח ערך איגרות החוב של מועדון 365 , בעקבות ההרעה הצפויה בשל המיזוג. "נוקד" רכשה איגרות חוב בהשקעה של כמה מיליוני שקלים, בידיעה שאם ישתפרו הביטחונות שנתנה 365 כנגד איגרות החוב, ישוב ערך הניירות ויעלה.

באסיפת בעלי האיגרות דרש ורמוס, בשיתוף עם בעלי איגרות אחרים, להשהות את ההחלטה עד לשיפור הביטחונות. שביט נאלץ להגיע להסדר מניח את הדעת, ערך איגרות החוב זינק, ונוקד רשמה רווח נאה על אג"ח שרכשה במחירי "אג"ח זבל" עם תשואה של 12% לשנה, בעוד היום הן נושאות ריבית של 5% בלבד.

ורמוס לא המציא את השיטה. המשקיע האקטיבי המפורסם בעולם הוא המיליארדר האמריקאי קארל אייקן, שלאחרונה ביצע השקעה גדולה באפל והחל ללחוץ על מנהלי החברה להגדיל את חלוקת הדיבידנדים, או לחלופין לבצע רכישה עצמית של מניות החברה. משקיע אקטיבי אחר הוא דניאל לואב, שבשנה שעברה השקיע בסוני והחל לדרוש את פיצול עסקי המדיה מעסקיה האחרים של החברה.

בשוק ההון ימשיכו לעקוב בדריכות אחרי מהלכיו של ורמוס. כניסתו של משקיע אקטיבי להשקעה גדולה בחברה ציבורית עשויה להיות חדשות טובות ליתר המשקיעים, וכאב ראש לא קטן לבעלי השליטה. מכריו של ורמוס אינם מופתעים מהמהלך החדש, שכן גם בפסגות הוא לא היה פסיבי לגבי השקעות החברה, ופעל בפרופיל גבוה להגנת המשקיעים. עסקת המשביר הייתה רק עוד תחנה בדרך לעימות הבא.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן