|
מחפשים המלצת קריאה לסוף השבוע? נסו את פסק הדין שפרסם השבוע בית המשפט העליון, בשבתו כבג"צ. הטקסט שכתבו השופטים הנדל, גרוניס וזילברטל מתפרש על פני 53 עמודים, ובאופן מפתיע יש בו מעט מאוד רגעים משעממים. אם אתם תעשיינים או בעליו של תאגיד שפעולותיו מזהמות את הסביבה ומסכנות את בריאות הציבור, הקריאה הופכת מהמלצה לחובה: יום אחד היא עשויה לחסוך לכם הרבה כסף.
אגב כסף: משפחת פדרמן, בעלת השליטה במפעל "איתנית" המנוח, יצאה אתמול מהדיון בבג"צ הרבה יותר ענייה מכפי שנכנסה אליו. השופטים פסקו כי המפעל – ששכן בסמוך לנהריה ובמשך 45 שנים ייצר אזבסט-צמנט, צינורות ולוחות – ישתתף בעלות פינוי האזבסט מהגליל המערבי עד לסכום של 150 מליון שקל. "המזהם – משלם", קבעו השופטים. מי שגוזר במשך שנים רווחים נאים מפיזור חומר מסוכן בסביבה, צריך לקחת בחשבון שיום יבוא והחשבון יחזור אליו כמו בומרנג. אין ארוחות חינם, או לפחות אין ארוחות רעילות חינם.
לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק
פרשת האזבסט כבר הפכה למיתולוגיה ישראלית. מפעל איתנית הוקם בראשית שנות החמישים. כבר אז עולם הרפואה ידע להצביע על חלק מנזקי האזבסט, ועם השנים המידע הלך והתבהר: שאיפה של סיבי האזבסט הזעירים – שמתפזרים באוויר כשהחומר כתוש ומפורר – מגדילה דרמטית את הסיכון ללקות בשורה של מחלות קטלניות, בראשן סרטן קרום הריאה (מזותליומה).
פעילותו של איתנית לא הסתכמה בהפצת מוצרי אזבסט. בתהליך העבודה במפעל נוצרו כמויות גדולות של פסולת אזבסט, אותן הוא שיווק לגורמים אחרים באיזור שהשתמשו בו ליצירת חיפויי קרקע, שבילים וחניות. רק ב-1997, אחרי שהיה ברור מעל כל צל של ספק שמדובר בחומר שהורג אנשים, המפעל נסגר. את משטחי האזבסט שנמצאים בכל פינה הוא השאיר לתושבי הגליל המערבי כמזכרת.
אחרי שמחקרים הוכיחו שהמחלות הנגרמות משאיפת אזבסט מכות בתושבי נהריה והסביבה בהיקפים גדולים בהרבה מהתחלואה ביתר חלקי הארץ, הוחלט לגבש מתווה לסילוק החומר מהאיזור. המגעים והמשאים נמשכו שנים. המשרד להגנת הסביבה ניסה להגיע להסכמה עם בעלי המפעל באשר למימון פרוייקט הפינוי, אך לשווא. לבסוף פנה המשרד לדרך החקיקה: הוכנה תוכנית לאומית לסילוק האזבסט מהאיזור בתוך מספר שנים, במימון משותף של הממשלה, הרשויות המקומיות ובעלי המפעל. אלה לא השלימו עם ההוצאה הכבדה שהונחה לפתחם – שעלולה להגיע כאמור ל-150 מליון שקל – ועתרו לבג"צ. אתמול הם קיבלו מהשופטים סטירה כואבת, ובעיקר יקרה.
בתוך פסק הדין מסתתרים כמה סיפורים מרתקים. מתברר, למשל, שבאפריל 1976, בגבור ההתרעות מפני סכנות האזבסט, שלח יקותיאל פדרמן, מבעלי השליטה באיתנית, מכתב אל מנהל המפעל, ב. פרידריך. פדרמן כתב כי "היום נעשה ציד מכשפות נגד תעשיית האסבסט… אם נצליח לקבל דו"ח חיובי אשר יוכיח כי הטענות הן מוגזמות ולא רציניות, וכי יותר מסוכן ללכת ברחוב ולנשום את הגאזים של המכוניות, ודו"ח זה יוכן על ידי קרן ארנסט ברגמן ששמו מוכר בעולם המדע, נוכל להילחם בצורה אקדמית ומדעית בהתקפות". זה נראה כל כך מוכר. גם כיום לא חסרים בישראל ובעולם בעלי הון שמחפשים את המדען הנכון שתמורת תשלום נדיב יהיה מוכן לספק להם את הסחורה: מחקר שיוכיח שפעילותם חפה מכל נזק בריאותי, ויאפשר להם להשתיק את הנודניקים – תושבי האיזור, הירוקים, הרגולטור.
הפרק המעניין והחשוב בפסק הדין הוא זה שמוקדש לעקרון "המזהם-משלם". "עיקרון 'המזהם משלם' הוא פשוט", כותבים השופטים, "מי שיצר את הזיהום – יממן את סילוקו ויישא באחריות לנזקים שנגרמו ושייגרמו. עיקרון זה נובע גם משיקולי יעילות, מתוך הנחה שחיוב הגורם המזהם להפנים את עלויות הזיהום יביא אותו להפחית את היקף הזיהום למינימום ההכרחי. המטרה היא להפחית את כמות הפסולת המיועדת לסילוק, ולעודד את המזהם לנקוט אמצעי זהירות ולפתח טכנולוגיה 'ירוקה'… לכך מצטרף גם שיקול של צדק, לפיו אין זה צודק שהגורם המזהם שהרוויח מפעולת הזיהום יסיט את העלויות אל כתפי הציבור".
האזבסט, בשעה טובה, עושה בימים אלה את דרכו אל פח הזבל של ההיסטוריה. המסקנות, וביניהן פסק הדין הטרי של בג"צ, ילוו אותנו עוד זמן רב. חשוב לזכור שמפעל איתנית פעל רוב הזמן ברשות ובסמכות; מנהליו ובעליו ייצרו את האזבסט ונגזרותיו בגלוי, בידיעת המדינה ובאישורה. אבל בית המשפט פסק, ברוח החקיקה המודרנית, שזה לא פוטר אותם מאחריות לתוצאות הקשות של פעילותם. לבעליהם של תאגידים מזהמים, מומלץ לעיין בפסק הדין ולשאול את עצמם מה הם צריכים לעשות כדי לא למצוא את עצמם בעוד עשור או שניים במקום שבו בעלי איתנית נמצאים היום.
טורים נוספים של הכותב:
מדוע חוששים העיתונאים מ"שר האוצר לפיד"?
לסגור את המשרד להגנת הסביבה? נו, באמת
לא לפחד: אפשר לעמוד מול חברות הענק – וגם לנצח
[email protected]
|
|
