קורונה בסין. צילום: Shutterstock
קורונה בסין. צילום: Shutterstock

פרדוקס הקורונה: כך הובילה המגפה לצבירת ההון העצומה בהיסטוריה

הווירוס הקטלני הביא סבל נורא, צרות כלכליות ומתח גיאופוליטי ברחבי העולם - אבל גם הוביל לצבירת הון אדירה. האם מדובר בסקנדל או פסטיבל כלכלי?
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

ב־18 במרץ 2020 נרשם בארצות הברית מקרה המוות ה־150 שקשור לווירוס הקורונה, בזמן שארה”ב ניסתה לאמוד, יחד עם רוב העולם, מה בדיוק מתרחש. מדדי השוק העיקריים ירדו ב־5% לאחר שעלו 6% ביום הקודם.

בפלורידה חגגו במסיבות בזמן שגורמים רשמיים החליטו לסגור את הגבול עם קנדה והצוות האחראי על הסטטיסטיקות בפורבס סיים את החישובים לדירוג השנתי ה־34 של עשירי העולם – ויצר שלא במתכוון תמונת מצב של העושר הגלובלי ברגע המדויק שבו העולם נכנס ל־12 החודשים ששיבשו את חיינו בצורה העמוקה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה.

במהלך השנה שלאחר מכן תפחו אותם 150 מקרי מוות בארה”ב ל־550 אלף; כ־3 מיליון איש מתו ברחבי העולם. עשרות מיליוני עובדים פוטרו, יחד עם מאות אלפי עסקים קטנים. עבודה מרחוק הפכה מאקזוטית לסטנדרטית.

גרף התעשרות אמריקאים
גרף התעשרות אמריקאים

הפרברים הפכו ממיקום משעמם למבוקש. מותו של ג’ורג’ פלויד עורר חשבון נפש בנוגע לגזע וצדק חברתי. הבחירות לנשיאות בארה”ב בדקו את הנורמות הדמוקרטיות. אולם במקביל, היו המון אנשים, תעשיות והשקעות ששגשגו.

שנה לאחר אותה תמונת מצב מתוזמנת באופן מקרי, חזרנו שוב על התהליך – עבור דירוג 2021, תוך מדידת השינויים שהתרחשו בשנה האחרונה. התוצאות מדהימות. במהלך 12 החודשים האחרונים הצטרפו לרשימת עשירי העולם של פורבס 493 אנשים ברחבי העולם – כלומר, מיליארדר חדש הוכתר כל 17 שעות. עליית מחירי הנכסים הקפיצה בחזרה מעל לסכום בן עשר הספרות עוד 250 אנשים שלא נכנסו לרשימה הקודמת.

 על רקע חוסר ביטחון כלכלי נרחב, מעט מיליארדרים סבלו כלכלית: רק 61 יצאו מהרשימה מסיבות שאינן מוות, מה שמייצג את אחוז הנשירה הנמוך ביותר אי פעם. בסך הכל, פורבס מעריך שיש כיום 2,755 מיליארדרים ברחבי העולם, לעומת 2,095 אשתקד. העשירים שווים במצטבר 13.1 טריליון דולר – 5.1 טריליון דולר יותר משוויים בתחילת המגפה.

התעשרות בזמן הקורונה - אילוסטרציה. צילום: Shutterstock
התעשרות בזמן הקורונה – אילוסטרציה. צילום: Shutterstock

אי אפשר לא להתרגש מעליית עושר קולקטיבי של 5 טריליון דולר במהלך מגפה, כשרוב העולם חש חולה, פוחד, נצור. הקפיטליזם, המערכת הגדולה ביותר אי פעם לייצור שגשוג, נשען על אמנה חברתית של התרחבות, שאינה שוויונית מיסודה, אבל שבסופו של דבר מיטיבה עם כולם. כלכלת הקורונה מתחה את המושג הזה; פערים כלכליים שהולכים ונפערים מהווים ללא ספק את האיום הגדול ביותר על הסדר החברתי המודרני.

אך כאשר ישנם חיסונים מופלאים אשר מתווים את הדרך חזרה לנורמליות, הגורמים המניעים את המספרים הללו מעלים רגש אחר: אופטימיות. המורשת החיובית המתמשכת שתותיר הקורונה תתגלה כזרז שמאיץ עשרות שנים של שינוי אל תוך שנה אחת. ועשירי העל החדשים, סוכני השינוי שרוכבים על ההזדמנויות, או היעדרן, מעולם לא הרגישו שונים יותר, נראו שונים יותר או פעלו בצורה שונה יותר. שווה להקדיש זמן בכדי להבין מדוע.

אנחנו נמצאים בנקודת השינוי הנדירה ביותר – מהסוג שניתן להרגיש בזמן שהיא מתרחשת. חיסונים יישלחו לרחבי כדור הארץ ובמקביל נראה שהכלכלה העולמית מוכנה לפרוץ בחזרה. בעוד שהתגובה הראשונית לעליית המיליארדרים בשנת 2021, מיליארדרים חדשים במספר שגדול ב־70% מכל מה שראינו בעבר, צפויה להתבטא בזעם, המגמות הבסיסיות מציעות מפת דרכים לשגשוג רב יותר עבור כולם. כמו כל דבר אחר שחולץ ממגפה של פעם במאה, אנחנו רק צריכים להיות אמיצים מספיק כדי לרתום אותו.

מהר יותר, מגוון יותר

לאורך כמעט כל ההיסטוריה האנושית, העושר היה דינאמי. ג’ון ד’ רוקפלר והנרי פורד פתחו את עידן החדשנות הראשון לפני מאה שנה, אך גם ההצלחות הללו הפכו לעושר משפחתי מושרש. רשימת פורבס 400 הראשונה של עשירי ארה”ב, בשנת 1982, נותרה מלאה בצאצאיהם, כמו גם צאצאיהם של משפחת מלון, דופונט ודומיהן – כ־63% מאותה רשימת עשירים ראשונה ירשו את העושר שלהם. לרבים האחרים היתה נקודת פתיחה טובה מילדה, כמו רופרט מרדוק או דונלד טראמפ.

מהפכת הטכנולוגיה שינתה את הדינמיקה ברחבי העולם. עד שנת 2002, רוב של 52% ברשימת עשירי העולם של פורבס היו כאלו שבנו את הונם במו ידיהם, כולל 59% מהאמריקאים. לפני בסך הכל עשור אחוז זה קפץ ל־69% בעולם.

לעומת זאת, 493 המיליארדרים החדשים של מגפת הקורונה משנת 2021 הם בליגה משל עצמם: 84% מהם עשו את הונם בכוחות עצמם (כולל 90% מהאמריקאים), והעלו את הנתון בקרב כלל המיליארדרים ל־72% – שיא חדש. אנשים כמו וויטני וולף הרד, ששינתה את עולם אפליקציות ההיכרויות באמצעות העצמת נשים; טיילר פרי, שהחל להפיק סרטים ותוכניות טלוויזיה משלו באטלנטה משום שאיש לא נתן לו הזדמנות בהוליווד; אוגור שאהין, המהגר הטורקי מגרמניה שחברת הביוטק שלו עזרה לייצר חיסון לנגיף הקורונה בחודשים, במקום בשנים – כולם מגלמים דינמיות כלכלית, לעומת עושר שמגיע משושלות משפחתיות.

כסף - אילוסטרציה. צילום: Shutterstock
כסף – אילוסטרציה. צילום: Shutterstock

ההזדמנות נובעת מהדינמיות הזו, כפי שממחישים המיליארדרים החדשים הללו. לפני עשור, משך הזמן החציוני שלקח למיליארדר חדש באמריקה ליצור את הונו, על פי הנתונים שלנו, היה 18 שנה. מבחינה היסטורית, זה מהיר במיוחד. בקרב 88 האמריקאים החדשים שבנו את הונם בעצמם השנה, המספר הזה ירד באופן דרסטי, ל־13 שנה.

היכולת לתרגם במהירות רעיונות לעושר עוזרת לקצר את הזמן הזה. קוד (משאבים אינטלקטואליים) מנצח הון (משאבים שנצברו). לפני דור, ההון הלך לאלו שהיה להם מזל או סטטוס בכדי להשיג מימון; כיום, רעיון טוב יקבע איזה מימון תקבל.

ההזדמנות המוגברת הזו שינתה בתורה את מראהו של המיליארדר. בעוד שלנשים עדיין קשה בהרבה לקבל מימון לרעיונות הטובים שלהן מאשר לגברים, הן בכל זאת נלחמו בהתמדה על מקומן בשולחנות וכעת הן מייצגות 11% מהמיליארדרים העולמיים, 12% מהמיליארדרים האמריקאים ו־%31 מהמיליארדרים החדשים. חשוב מכך, יזמיות מהוות כיום 4% מכלל המיליארדרים, יותר מכפול מהאחוז שהיו לפני כחמש שנים.

ובעוד שבאמריקה ההצלחה הקיצונית נותרה לרווחת האנשים הלבנים באופן לא פרופורציונלי, האריסטוקרטיה העסקית העולמית משקפת יותר ויותר את העולם עצמו. סין לבדה, כולל הונג קונג, הוסיפה בשנה האחרונה מספר מדהים של 210 מיליארדרים. הוסיפו לכך 19 מיליארדרים חדשים מהודו, 14 מיפן וכמה הופעות בכורה משבע מדינות אחרות באסיה, ואנשים ממוצא אתני שהוא לא לבן היוו את רוב המיליארדרים החדשים ברחבי העולם.

טובים יותר, קשובים יותר

איך המיליארדרים המריטוקרטיים, הדינמיים והמגוונים יותר האלו מנהלים את החברות שלהם? בדרכים אשר מיטיבות עם כולנו. פורבס יצר קשר עם JUST Capital, שמודדת את מידת הפרמטרים החברתיים והסביבתיים של תאגידים, בכדי לאמוד את הביצועים של 88 המיליארדרים האמריקאים החדשים.

לקחנו את החברות שניהל כל מיליארדר, ובהסתמכות על ממוצעים בתעשייה, נתנו להן ציון על סמך האופן שבו הן מתייחסות לעובדים שלהן, ללקוחותיהן ולסביבה, בין היתר. התוצאה נטו: לא רק שהמיליארדרים החדשים הקימו או ניהלו חברות שממוקמות מעל הממוצע מבחינת שלושת הגורמים שהוזכרו לעיל, אלא שהם השתפרו גם בכל אחת מהקטגוריות הללו בהשוואה למיליארדרים החדשים שעלו לפני 10 שנים.

דירוג חברות המיליארדרים בקטגוריית קיימות
דירוג חברות המיליארדרים בקטגוריית קיימות

כריס בריט, לדוגמה, הפך במשך שמונה שנים את Chime לאחד הבנקים הדיגיטליים הגדולים בעולם. בתעשייה מבוססת עמלות שלעתים קרובות הולכת נגד אלו שזקוקים לה ביותר, בריט תפס נתח שוק במהלך המגפה במחוות בעלות סיכון נמוך וממוקדות לקוחות.

“אנחנו בקו החזית”, הוא אומר. “אנו רואים כמה האמריקאים לחוצים”. מדיניות ידידותית ללקוחות, אומר בריט, עוזרת לו לגייס עובדים טובים יותר – מצבת העובדים שלו גדלה ל־800 בשנה – מה שמוביל לתשואות טובות יותר. “אתה מסדר את החלקים האלה יחד עם מודל עסקי טוב, ובעלי המניות יסתדרו טוב מאוד”. כנראה שיש משהו בדבריו. נכון לספטמבר, Chime הוערכה על ידי משקיעי הון סיכון ב־14.5 מיליארד דולר, כאשר חלקו של בריט שווה 1.3 מיליארד דולר.

מיליארדרים חדשים עדיין נוקטים בצעדים לתמיכה בעובדיהם. מאט ישביה, מנכ”ל United Wholesale Mortgage בן ה־41, עבר שנה מדהימה, כאשר עזר למיליונים לעבור ממקום מגוריהם או לקבל מימון מחדש עם ריביות מאוד נמוכות. באופן מדהים באותה מידה, הוא מעולם לא חבר עם שותפים או משקיעים, ולכן הוא ומשפחתו הם הבעלים של 100% מהחברה עוד לפני תחילת המגפה. כאשר הנפיק את החברה בינואר האחרון באמצעות מיזוגSPAC , והעלה את השווי הנקי שלו דאז ל־12.6 מיליארד דולר, הוא חילק 35 מיליון דולר במניות ל־8,000 העובדים שלו.

“כולנו ניצחנו יחד כחברה”, אומר שחקן הכדורסל לשעבר של מישיגן סטייט. ובכן, במידה מסוימת. לזרוק על העובדים שלך כרבע אחוז – תשלום ממוצע של כ־4,000 דולר – כשאתה יושב על 99.7% וסכום של כמעט 11 ספרות נראה די חסר ערך. אבל גם זו התקדמות. במבט חוזר על רשימת פורבס 400 המקורית, ההיא משנת 1982, תראו מאות טייקונים שלא חשבו על עובדיהם מעבר למונחים של עלות או התחייבות.

אחרים עמדו עם עיר מולדתם, כולל ג’ף לוסון, מייסד שותף בעסק תקשורת הענן הגואה Twilio, שהגיע השנה לרשימה עם סכום של 2.2 מיליארד דולר. עמק הסיליקון ראה כי חברות ומנהיגים רבים יוצאים מאזור המפרץ, הבולטים בהם היו אילון מאסק ולארי אליסון. לוסון הרגיש שיש לו מחויבות כלפי הקהילה שלו, וזה גורם נוסף שנמדד על ידי JUST Capital. אז הוא הכריז בפומבי בינואר, כי החברה שלו תישאר בסן פרנסיסקו.

דוגמה נוספת הוא המייסד של Rocket Mortgage, דן גילברט, ששוויו הנקי התפרץ בשנה שעברה אל מעל 50 מיליארד דולר. הוא התחייב לאחרונה לתרום 500 מיליון דולר מהחברה והקרן האישית שלו לחיזוק תושבי דטרויט בעלי הכנסה נמוכה, שם נמצא מטה החברה שלו. זה כלל מחיקת חובות הארנונה של 20 אלף בעלי בתים. “המחויבות שלנו לדטרויט היא מוחלטת”, אומר גילברט לפורבס.

יפה שעה אחת קודם

כל ההאצה הזו מגיעה עם הבנה גוברת בקרב הנמצאים בצמרת אודות החובות שמגיעים יחד עם ההצלחה הקיצונית – וההשלכות האפשריות, ממשטרי מיסים מחמירים ועד לאי שקט חברתי, שעלולות להיווצר עקב חוסר מעש. לא קשה לקרוא את העתיד – אלטרואיזם, במקרה זה, משקף אינטרס עצמי. שיחה עם חצי תריסר חברים מהמיליארדרים החדשים של 2021, יחד עם קומץ מיליארדרים צעירים יותר, מדגיש כי שינוי הגישה שלאחר המגפה הוא מוחשי.

ג’ון ארנולד הרגיש שינוי ככל שהמגפה התקדמה. בעוד שהדרך שבה צבר את הונו המוערך בכ־3.3 מיליארד דולר – מסחר בחוזי אנרגיה עבור חברת Enron – לא תזכה אותו בפרס נובל, הוא ואשתו לורה, השקיעו בעשור האחרון ביצירת תוכנית למיקסום השפעתם.

ג'ון ארנולד. צילום: Brent Humphries
ג’ון ארנולד. צילום: Brent Humphries

כשהוא מאוכזב ממצב הפילנתרופיה בארה”ב היום, הוא כינס קומץ נדבנים, אקדמאים וראשי קרנות בניו יורק בינואר 2020, והציב שאלה: איך נוכל לגרום ליושבים על טריליוני דולרים לפעול בצורה יותר גדולה, מהירה, ועם יותר אחריות?

קבוצה זו התפתחה ליוזמה להאצת פילנתרופיה. היעדים העיקריים שלה: 142 מיליארד דולר בקרנות ייעודיות לתורמים, או DAF, קרנות סיוע המאפשרות לתורמים לקבל ניכוי מס מראש עבור השקעת כספים בקרנות קהילתיות או בחברות לשירותים פיננסיים, גם אם המטרה שלהן איננה מוגדרת ולא ידוע מתי או איך הכסף ילך לטובת הציבור.

אבל ארנולד מרגיש גם את הצורך של העשירים ביותר להגיע רחוק יותר. אז הוא הפך למיליארדר הראשון שעומד מאחורי ההתחייבות החדשה “תן בזמן שאתה חי” – התחייבות ציבורית להעניק לפחות 5% מהשווי הנקי האישי למטרות טובות מדי שנה. היוזמה מאורגנת על ידי קבוצת התמיכה Global Citizen. (גילוי נאות: אני חבר דירקטוריון ב־Global Citizen).

יוזמת “תן בזמן שאתה חי” היא גרסה בהולה יותר ל”התחייבות הנתינה”, שדחפה בצורה ראויה לשבח מיליארדרים להתחייב בפומבי למסור מחצית מעושרם בעודם בחיים – או לאחר מותם. “זה לא בהכרח דירבן נתינה בטווח הקצר”, אומר ארנולד, שחתם בעצמו על ההתחייבות. פחות או יותר כל מיליארדר חדש שפורבס דיבר איתו, בעודו מביע תמיכה כללית ב”התחייבות הנתינה”, התמקד במקום זאת במה שהם יכולים לעשות באופן מיידי.

במהלך 12 החודשים האחרונים, האישה השלישית העשירה בעולם, מקנזי סקוט, שהצטרפה לרשימת המיליארדרים של פורבס בשנה שעברה לאחר שהתגרשה מג’ף בזוס מאמזון, יצאה למסע תרומות ראוי לציון. במקום להקים קרן, סקוט גייסה יועצים שיאספו נתונים על הדרכים שבהן כספה יכול לעזור לרוב האנשים כעת. ואז, ביולי ובדצמבר, היא כתבה בשקיפות 500 צ’קים, בהיקף כולל של 5.8 מיליארד דולר למקבלי מענקים בכל 50 המדינות בארה”ב, שרבים מהם הופתעו לחלוטין כאשר הכסף הגיע.

“המגפה הביאה הרס לחייהם של האמריקנים שכבר נאבקו כדי להתמודד”, כתבה סקוט בהצהרה פומבית. (היא לא התראיינה מאז הגירושין). “בינתיים המגפה הגדילה משמעותית את עושר המיליארדרים”.

ללכת בגדול

המגפה בהחלט הגדילה את עושרו של ג’ארד אייזקמן, מנכ”ל חברת  Shift4Payments המתחרה ב־ Squareאשר מתמקדת במסעדות ובבתי מלון. השנה האחרונה שבה הוא עבר תהפוכות רבות, הובילה אותו מהכנות להנפקה לעבר דאגה האם הלקוחות שלו – והחברה שלו – ישרדו, ועד למצב שהמוצר שלו הפך לכלי הכרחי עבור קהל לקוחותיו.

לאחר שצלצל בפעמון בבורסה בניו יורק, שהעניק לו שווי נקי של 1.4 מיליארד דולר, אייזקמן בן ה־38 כתב צ’ק של 100 מיליון דולר לבית החולים למחקר ילדים בסנט ג’וד. המניעים שלו חיקו את אלו של סקוט. הוא תרם מיד לאחר שהגיע לעושר עצום. במקום להקים קרן, הוא ניווט כסף לאנשים שכבר עשו עבודה טובה.

הוא עשה זאת בשקיפות. והוא עשה זאת בקנה מידה גדול, לאחר שהחוויה של כמעט־מוות של עסקיו, הדגישה עבורו עד כמה אנשים סובלים. “אם היית שואל אותי לפני המגפה, ‘אתה יכול לדמיין את עצמך כותב צ’ק של 100 מיליון דולר?’, לעולם לא הייתי מצפה לכך.”

ואז אייזקמן, שבבעלותו מטוס קרב מיג משלו אותו הוא מטיס, השתמש במינוף. הוא הודיע שהוא יוביל את המשימה הכלל־אזרחית הראשונה לחלל, בשותפות עם SpaceX של אילון מאסק. הוא אמר כי היה מביא עובד של בית החולים סנט ג’וד – כמו גם תורם אקראי לבית החולים – פעלול שהוא מקווה שיגייס 200 מיליון דולר נוספים עבור בית החולים, והופץ באמצעות פרסומת בסופרבול. הוא אפילו גרם למאסק, קמצן התרומות, להתחייב לתרום לבית החולים.

ההארה בנוגע לנגיף הקורונה של האימונולוג טים ספרינגר היה עניין של קנה מידה. לפני עשרים שנה הוא גייס 100 מיליון דולר עבור חברת ביוטכנולוגיה שהקים, ובתמורה הוא ביצע תרומות מהסוג שאולי תצפו מאנשים ברמת העושר ההיא, והעניק מושבים בבית הספר לרפואה של הרווארד ובבית החולים לילדים בבוסטון. הוא גם שם כ־5 מיליון דולר בסטארט־אפ קטן בשם מודרנה – נתח שהביא אותו לרשימת המיליארדרים של השנה עם שווי נקי של 2.2 מיליארד דולר.

ספרינגר כבר תרם 30 מיליון דולר להקמת המכון לחדשנות חלבונים, עמותה היוצרת כלים ומספקת מומחיות לחוקרי ביו־טק ויזמים. אך הדחיפות של תקופה זו גרמה לו לחשוב מחדש על הדברים באופן פילנתרופי – בהמשך השנה, הוא אומר, הוא יודיע על תרומה גדולה יותר. הוא ביישן לגבי זה, אם כי הוא אומר שהוא צפוי “להוסיף עוד אפס”. וזו רק ההתחלה. “אני רוצה לתת יותר כסף. זה המניע שלי לפתוח חברות עכשיו”, הוא אומר. “אם אני אצליח, כפי שאני חושב שאני יכול, (עם) היקף הדברים, נוכל להוסיף עוד אפס.”

ואם פתיחת עסקים שנוצרו במיוחד בכדי לתרום לצדקה מיליארדי דולרים נשמע מופרך, הכירו את סם בנקמן־פריד בן ה־29, שכבר עושה בדיוק את זה. אולי המיליארדר החדש והכי מעניין בעולם, בנקמן־פריד החל לפני שנתיים את עסק חלפנות מטבעות הקריפטו FTX, והרוויח הון ענק – 8.7 מיליארד דולר – מהר יותר מכפי שעשה כל אדם מתחת לגיל 30 אי פעם, כולל מארק צוקרברג.

עקף את מארק צוקרברג. צילום: Shutterstock

פילנתרופיה תמיד היתה תוצר לוואי של יזמות. בנקמן־פריד הוא המיליארדר הראשון אצלו יזמות היתה תוצר הלוואי של נדבנות.הוא אימץ פילוסופיה שנקראת “אלטרואיזם אפקטיבי”, שצצה בעשור האחרון ומיישמת היגיון לוגי כדי למקסם עשיית טוב. “זה עבור אנשים שאוהבים מתמטיקה ואוהבים לתת”, הוא אומר.

אלטרואיסטים אפקטיבים מנסים לכמת דברים כמו “כמה חיים מצילים עבור כל דולר”, או לחשב האם דחוף יותר לדכא התפרצויות מלריה או טכנולוגיות הרסניות. או האם סטודנט מבריק מ־MIT בשם סם צריך ללכת בעקבות החלום שלו ולהפוך לאקטיביסט למען זכויות בעלי חיים. “בכנות, אתה צריך ללכת לוול סטריט ולתת לנו את זה”, נזכר בנקמן־פריד במה שאמר לו אחד ממובילי הפילוסופיה הזו, וויליאם מקאסקיל, פרופסור בן 34 מאוקספורד.

סם בנקמן פריד. צילום: Virgile Simon Bernard
סם בנקמן פריד. צילום: Virgile Simon Bernard

המשימה הושלמה. בנקמן־פריד הצליח לצבור הון עצום שאותו הוא מבטיח להעביר כמעט בשלמותו עבור מה שהוא רואה כטובת הציבור. הוא אומר שישמור רק כמה אחוזים בודדים לעצמו, ואפילו זה עשוי להיות יותר מדי, “אם הם מיועדים לרכישה של כמה יאכטות”.

וכשהוא כבר תומך בכמה ארגוני צדקה ואחרי שתרם 5 מיליון דולר לקמפיין של ג’ו ביידן לנשיאות, הוא צופה כי יעלה את קנה המידה של התרומות בתוך חמש שנים, כשיהיה יותר נזיל. הסיבה היחידה שבגינה הוא לא תורם הכל מהר ככל האפשר היא שהוא רוצה לשמור מספיק כסף למראה שיזהה הזדמנות יוצאת דופן לתרומה. “כשמוצאים אחת כזאת, אנשים נוטים לתת בקטנה”, הוא אומר, “תלכו עם זה עד הסוף, לעזאזל”.

אנחנו ברגע היסטורי שבו “הולכים עד הסוף”. השינויים קורים בקצב מהיר מזה שהיינו יכולים לתפוס רק במרץ הקודם. עכשיו זה לא הזמן עבור עשירי העולם, או כל אחד מאיתנו, לעשות דברים בקטנה.



שיתוף
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

הרשמה לניוזלטר

כתבות נוספות