פרנקל והטעויות: איך חוזר נגיד כושל לכהונה שלישית בבנק ישראל?

נראה שמעולם לא התקבל כאן מינויו של נגיד חדש לבנק ישראל במקלחת צוננים כמו זו שזכה לה פרופ' יעקב פרנקל. "מינוי מבריק" כונה המהלך על ידי כתבת ערוץ 2 קרן מרציאנו, שגמלה ככל הנראה ללשכת ראש הממשלה שבחרה לפרסם את המינוי באמצעות ידיעה בלעדית במהדורת החדשות של הערוץ. 

חיש קל נשלפו מהארכיונים הצהרות בעייתיות של פרנקל, שדחה, ערב המשבר הפיננסי העולמי, את ההערכות בדבר המפולת המתרחשת. הוזכרה כהונתו כסגן יו"ר חברת הפיננסים AIG שעמדה על סף קריסה בעקבות המשבר, וניצלה רק הודות לתמיכה מסיבית ושנויה במחלוקת של הממשל האמריקאי. גם כהונתו הקודמת בתפקיד הנגיד (1991-2000) הייתה משובצת במהלכים מעוררי מחלוקת וביקורת ציבורית על התנהלותו האישית.

חדש: אפליקציית האייפון של פורבס ישראל – להורדה לחצו כאן

הישגו העיקרי היה בתחום מדיניות המטבע: פרנקל ושר האוצר דאז יצחק מודעי הנהיגו את "שער האלכסון" – ניוד חלקי של שער המטבע, שהיה שלב מעבר בדרך למדיניות שער כמעט חופשי מהתערבות. בתחומי הניהול השוטף של המערכת הפיננסית והמינהל התקין הצליח פרנקל הרבה פחות. הוא עורר ביקורת בגלל מענקי פרישה מוגזמים שקיבל על תקן "ימי מחלה שלא נוצלו", פיקוח רופף על המערכת הבנקאית שדחפה באגרסיביות את לקוחותיה להשקעות בבורסה, ומדיניות ריבית תזזיתית. זו גרמה להתנפחות לא מבוקרת של שוק המניות בתחילת שנות ה-90, ולאחר מכן למפולת שעלתה לפרנקל גם בתקיפה אלימה מצד משקיע זועם שחדר את מעגלי האבטחה של בנק ישראל.

הנגיד החדש-ישן פרנקל | צילום: רויטרס

נראה שאפילו הנגיד הפורש, סטנלי פישר, התקשה להעניק למחליפו קבלת פנים חמימה. פישר ופרנקל הם ידידים הנפגשים ומשוחחים בטלפון לעיתים קרובות. אבל פרנקל לא היה המועמד של פישר. הנגיד הפורש ידוע כמי שנוטה לדבר בלשון המעטה, וכאשר הוא מותח ביקורת יש לתרגם את העברית האולפנית שלו לישראלית מדוברת. כשהוא אומר ש"פרנקל היה נגיד חשוב והוא יכול להיות נגיד טוב מאוד", הוא מתכוון למחלוקות שיש ביניהם. 

דברים שאמר פרנקל בפומבי ובשיחות אישיות התפרשו כביקורת על מדיניותו של פישר בתחום ההתערבות במסחר במטבע החוץ, בהפחתת הריבית, ובכלל, לגבי תפיסתו המרחיבה של הנגיד היוצא באשר לתפקידים שצריך הבנק המרכזי למלא בכלכלה, כמו עידוד הצמיחה ורמת התעסוקה. פישר היה רוצה נגיד שימשיך את מורשתו, וספק רב אם פרנקל יעשה זאת.

###

ב-13 השנים האחרונות התנתק פרנקל מניהול ציבורי ועסק בעיקר בקידום אינטרסים של מוסדות פיננסיים בארה"ב. קשה לבוא אליו בטענות על כך שלא חזה את המשבר הפיננסי. מעטים מאוד העריכו נכונה את העוצמה והעיתוי של המשבר. אחד מאלה שכן חזו היה יועץ ההשקעות, פרופ' נוריאל רוביני, שלא היה ברשימת המועמדים לנגיד בנק ישראל, וממילא הועם זוהרו לאחר שלא הצליח לחזות את התאוששות הכלכלה האמריקאית ושוקי ההון לאחר המשבר. 

בתקופת המשבר היה פרנקל הראשון להסביר שתפקידו כסגן יו"ר דירקטוריון ב-AIG היה ייצוגי בעיקרו, ועסק בפיתוח בינלאומי של עסקי החברה וייצוג כלפי מוסדות פיננסיים ורגולטוריים. הוא לא היה מעורב בהחלטות אופרטיביות, ובתור שכזה בוודאי שלא היה לו חלק בהחלטות שהביאו לקריסה בעסקי החברה. גם בתפקידו הבא כיו"ר "ג'יי.פי. מורגן אינטרנשנל", חברה בת של הבנק הנמנה עם חמשת הבנקים הגדולים בארה"ב, מילא פרנקל בעיקר תפקיד ייצוגי כלפי ממשלות ולקוחות גדולים של הבנק. 

בין לבין הירבה פרנקל להשתתף בוועידות ובכנסים בינלאומיים, וטיפח את מעמדו כסלב פיננסי בינלאומי. אם לפרנקל הייתה בעיה בתחום התפקוד השוטף של בנק ישראל, קשה להניח שהוא התאמן על נקודות התורפה שלו כנגיד בתקופה בה תפס משרות עתירות כבוד והכנסה בחו"ל.

בניגוד לרושם שניסה לעורר, פרנקל לא "התנדב" לתפקיד בלחץ ראש הממשלה ולא "נקרא לשירות מילואים". הוא אהב מאוד להיות נגיד בנק ישראל. הוא אולי לא נעתר מיד לפניית ראש הממשלה אבל מעולם לא דחה אותה על הסף. נכון ששכרו בבנק ההשקעות ג'יי.פי. מורגן היה כנראה גבוה לפחות פי 10 משכר נגיד בנק ישראל, אבל פרנקל יוכל להמשיך בשגרת חייו הנוחה וליהנות ממנעמי השלטון, ההשפעה והיוקרה של אחד ממנהיגי כלכלה לאומית במדינה קטנה אך נחשבת, מכותרות ומפרסום שלא זכה לה בתפקיד אחר.

השאלה היא מדוע בחר ראש הממשלה "ללחוץ" על פרנקל כדי שיסכים למינוי?

כל המועמדים האחרים שהוצגו בפני נתניהו היו כשירים למלא את תפקיד הנגיד: ניהול מדיניות המטבע, הריבית, כמות הכסף, ייעוץ מקצועי לממשלה, פיקוח על הבנקים, ושאר התפקידים המוגדרים בחוק בנק ישראל. פרנקל, מועמד שכשל בחלק מרכזי מהתחומים עליהם הופקד כנגיד, עולה על כל מתחריו בעיקר בתחום הידוענות ויחסי הציבור הבינלאומיים.

מינוי פרנקל | צילום: לע"מ

קל מאוד לבחון מה הנזקים שנגרמו לכלכלת ישראל ולמערכת הבנקאית בגלל טעויותיו של פרנקל כנגיד. קשה הרבה יותר להצביע על הרווחים שהפיקה המדינה או יכולה להפיק ממעמדו הבינלאומי של הנגיד המיועד וכישוריו היחצניים. לראש הממשלה יש כנראה נטייה לערבב בין שני התחומים. היה זה הוא ששקל למנות את פישר – סלב כלכלי דגול אף מפרנקל, לשר החוץ.

סוף עונת ההחזקות

חברות החזקה גדולות נראות לעתים קרובות כחסינות מוות: תמנונים רבי זרועות המתפרשים על מספר ענפים, ודומה שלעולם לא יקרסו. כאשר נקלע אחד הענפים לשפל, תמיד יש חברות משגשגות אחרות המספקות לחברה השולטת דיבידנדים ומקורות מימון ומאפשרים לה להמשיך ולהתקיים. ובכל זאת, ההיסטוריה מלמדת שכמעט כל חברת החזקות יורדת מהבמה במוקדם או במאוחר, מתפרקת לגורמים או הופכת לחברה בעלת החזקות מצומצמות יותר, בשניים עד שלושה ענפים. 

הסיבה להתפרקותן של חברות ההחזקה היא הקושי של הנהלה להתמחות בניהול תחומים מגוונים. כשמדובר בחברות ציבוריות מעדיפים המשקיעים להשקיע בחברות ממוקדות בתחום התמחות, למעט מקרים בהם חברת ההחזקות מציעה למשקיעים גישה לחברות פרטיות שאין דרך לרכוש מניותיהן בבורסה, או ניהול איכותי במיוחד, כמו למשל חברת ברקשייר הת'אוויי של וורן באפט.

ההנהלה בחברות ההחזקה מתקשה להתמחות בניהול תחומים שונים. עידן עופר | צילום: רויטרס

החברה לישראל, שהודיעה השבוע על תוכנית לפיצולה, אינה נחשבת לבעלת ניהול איכותי במיוחד. וגם אין בתיק ההשקעות שלה חברות פרטיות מעניינות, למעט, אולי, שותפות במיזם בינלאומי של תחנות כוח. החברה היא שריד לחברת החזקות מגוונת ההולכת ומצטמצמת מבחינת תחומי העיסוק שלה במהלך 20 השנים האחרונות. 

בעברה עסקה החברה בתעשיית מזון, נדל"ן פיננסים ספנות וסחר בינלאומי. היא הייתה אחת מארבע חברות ההחזקות ששלטו בשוק הפרטי ובחלק ניכר מהחברות הציבוריות המשמעותיות. אלמלא רכשה החברה בתחילת שנות ה-90 את קונצרן כימיקלים לישראל, שהפכה לחברה המרכזית בקבוצה וליצרנית רווחים של מאות מיליוני דולרים בשנה, אפשר להניח שהייתה ממשיכה בהתפרקות, כפי שקרה למרבית חברות החזקה אחרות כמו כור, כלל, דסק"ש, ובימים אלה אי.די.בי. 

תזרים המזומנים האדיר של כימיקלים לישראל אפשר לחברה לישראל להמשיך ולהחזיק בחברות מפסידות ואף לצאת להרפתקאות עסקיות חדשות, חלק בלתי מוצלחות בעליל. לקשיי הניהול שחוותה החברה בתחום ההשקעות היה מחיר לא פשוט – השקעות כושלות בחברות כמו בטר פלייס, טאואר וצים עוררו במשקיעים חוסר אמון בהנהלת החברה, שהמשיכה לשלם למנהליה משכורות עתק למרות הביצועים הבינוניים. חוסר האמון התבטא בין היתר בעובדה שהחברה נסחרה בשווי הנמוך בכ-45% משווי נכסיה. 

ההחלטה על פיצול החברה נראית כמו תחילת הדרך להיעלמותה של החברה לישראל כחברה משמעותית: בשלב הראשון יוצאו מהחברה שורת חברות, חלקן פרטיות וחלקן נאבקות על קיומן, וירוכזו בחברה חדשה העשויה לסגור את חלקן ולשקם ולמכור את האחרות. בחברה לישראל יישארו כי"ל – אווז הזהב של הקבוצה – וחברת בתי הזיקוק, שככל הנראה תפוצל בהמשך לחברה נפרדת. 

התוצאה המקווה היא שכי"ל או החברה לישראל ייעלמו כחברות ציבוריות (אין הצדקה לסחירות כפולה בבורסה). הודעת החברה התקבלה בחיוב בבורסה נוכח "חשיפת הערך" הצפויה לחברה בעקבות המהלך. אבל עליית השערים במניית החברה לישראל נראית מוקדמת ומוגזמת מאוד. המהלך נראה חיובי אבל אינו מבשר שינוי של ממש בערך המניה שיש היום בידי המשקיעים.