|
במהלך השבועות הקרובים צפוי אורי יוגב לחזור לתפקיד בכיר בצמרת הכלכלית. והפעם: מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות. יוגב הוא פקיד ממשלתי ותיק המחליף מדי פעם תפקידים, אבל התואר המלווה אותו בכל מקום אליו הוא הולך הוא "מקורבו של ראש הממשלה".
הוא כלכלן ותיק ומוערך שצמח באגף התקציבים ומשם עבר לסקטור העסקי, ושימש בין היתר כמנכ"ל בחברה ל"אומני מותגי מזון" (זכיינית פיצה דומינוס וגלידות האגן דאז), וכמנכ"ל בזק בינלאומי. בתפקידו זה נאבק יוגב בחברות הפרטיות שנכנסו לענף השיחות הבינלאומיות. הייתה זו מערכה רוויית יצרים על שוק בשווי של כמיליארד שקל, ובסיומו איבדה בזק את מעמדה המוביל בענף השיחות הבינלאומיות והחיבור לאינטרנט, תוך שהיא סופגת הפסדים של מאות מיליוני שקלים.
הוא עזב את תפקידו ב-2001, עסק בתפקידי ייעוץ שונים במגזר הפרטי אך התייצב תוך זמן קצר בכור מחצבתו, משרד האוצר, ומונה על ידי השר סילבן שלום לראש אגף תקציבים – התפקיד הבכיר במשרד באותה עת. בנימין נתניהו, שירש את שלום בתפקידו, מצא שם את יוגב וכל היתר היסטוריה: נתניהו הוביל קיצוצים מכאיבים בתקציב כשיוגב עומד לצדו מול הביקורת הקשה על פגיעה בחלשים. הצעדים הנחושים לטיפול במצב הכלכלי, דעיכת גל הטרור של האינתיפאדה השנייה והגאות שחזרה לשוקי העולם לאחר משבר הדוט.קום, הביאו להתאוששות מהירה של המשק והנציחו את שמו של נתניהו כ"שר האוצר שחילץ את ישראל מהמשבר".
בין יוגב ונתניהו נוצרו בתקופה זו יחסי אמון שיצרו את מעמדו המיוחד של יוגב: מקצוען שאינו נמנה עם המעגל הפוליטי הקרוב של נתניהו, אך איש ביצוע ושותף נאמן להשקפת עולמו המרקטנליסטית. כמו ראש הממשלה, יוגב מאמין גדול בהפרטה: על הממשלה להתרחק ממפעילות בתחומים בהם פעיל המשק הפרטי, ולקנות שירותים מהמשק הפרטי כתחליף לשירותים הניתנות ישירות על ידי המדינה.
אורי יוגב | צילום: מתוך ויקיפדיה
עצירת ביניים ברכבת
כשנתניהו עבר לשרת באופוזיציה חזר יוגב חזר לעסקים פרטיים. בשנים האחרונות הוא הקים קבוצת חברות העוסקת בטכנולוגיות מים. המשקיעה העיקרית במיזם היא חנה גרטלר. על פי תביעה שהוגשה בשנה שעברה לבית המשפט מטעם שותפה האוסטרלי אדווין טיש, מתקשה המיזם להמריא והוא סובל מהפסדים כבדים.
בינתיים חזר נתניהו לשלטון כראש ממשלה ושר-על כלכלי ויוגב חזר להסתובב במסדרונות השלטון. בתחילה כיועץ כלכלי לראש הממשלה, כשהוא מתחרה במעמדם של ראשי המועצה הכלכלית במשרד ראש הממשלה, ומאוחר יותר כדירקטור ויו"ר דירקטוריון "רכבת ישראל".
בהיותו יו"ר הרכבת התנהל מכרז על תפקיד מנכ"ל החברה. המועמד הבולט לזכות בתפקיד היה אורן מוסט, מנהל חברות רב ניסיון בתחום התקשורת וההייטק. על סף ההכרעה צלצל יוגב למוסט ודרש להיפגש איתו בדחיפות. בפגישה לילית שהתקיימה בביתו של יוגב ביישוב מכבים, אמר יוגב למוסט שמוטב שיסיר בשקט את מועמדותו מכיוון ששר התחבורה, ישראל כץ, אינו מעוניין בו, משיקולים שלא פורטו.
מוסט שלח לרשות החברות מכתב תלונה ובו האשים את יוגב (מבלי להזכיר את שמו) בפעולה משיקולים זרים ובשיבוש הליכי מינהל תקין. הפרשה נבדקה על ידי משרד המשפטים, ויוגב טען שפעל במסגרת תפקידו מתוך שיקולים ענייניים. הוא נבדק בפוליגרף ונמצא דובר אמת, והבדיקה הסתיימה ללא נקיטת צעדים נגדו. יוגב עצמו הודח בסוף השנה שעברה מראשות דירקטוריון הרכבת על ידי כץ. הסיבות להדחה לא פורסמו רשמית.
אפשר להניח שיוגב פעל כחוק בפרשת המכרז, אבל קשה להאשים את מוסט בפרנויה: תפירת מכרזים היא נוהג מקובל בחברות הממשלתיות ובמוסדות ממשלה אחרים. חגיגת השחיתות במכרזים משבשת את השירות הציבורי וגורמת נזקים כספיים אדירים. הבעיה חמורה במיוחד בחברות גדולות כמו הרכבת, שניהול כושל הוא המאפיין הבולט שלה.
לאחרונה שובש קשות לוח הזמנים והעלויות של הקמת הרכבת הקלה בגוש דן, לאחר שבראש החברה הממשלתית האמורה להקים את המיזם השאפתני הועמד עסקן משולי מפלגת השלטון, חסר כישורים וניסיון הנדרשים למשימה הכבדה, אבל עם קשרים פוליטיים במקומות הנכונים. התוצאה: המיזם שנועד להסתיים ב-2017 יתארך עמוק לתוך העשור הבא של המאה ה-21, בעלויות כספיות כפולות מהמתוכנן.
יוגב היה בטוח שפרשת מינוי מנכ"ל הרכבת מאחוריו, אך היא צצה שוב לקראת מינויו למנכ"ל רשות החברות, לצד טענות אחרות בקשר לתפקודו ברכבת, בפנייה ששלחה ח"כ שלי יחימוביץ' ליועץ המשפטי לממשלה. יחימוביץ' לא הסתירה את הפערים האידאולוגיים בינה לבין יוגב ותהתה האם "יוגב ממונה לתפקיד כדי לנהל את מכירת החיסול הגדולה בתולדות המדינה, ולהפריט את החברות הממשלתיות במחירי רצפה למקורביו בסקטור הפרטי?". היועץ אגב, קבע כי אין מניעה לאשר את המינוי.
יוגב הוא איש נעים הליכות בדרך כלל, אך נראה כמי ששש לעימותים חזיתיים כאשר הוא משוכנע בצדקת דרכו. כך למשל הרבה להתעמת עם ועד עובדי הרכבת במסגרת הניסיונות לייעל ולהרחיב את שירותי הארגון.
ישראל כץ. הדיח את יוגב מראשות דירקטוריון הרכבת | צילום: מרק ישראל סלם
הטבע הבירוקרטי עושה את שלו
תפקידו החדש של יוגב משמים לכאורה: מנכ"ל רשות החברות אינו מנהל דבר. לחברות הממשלתיות הנהלות משלהן, והן אינן זקוקות בשגרה לניהול חיצוני. רשות החברות היא חדר קטן במשרד האוצר, והעומד בראשה משמש מעין "נציג הבעלים" כלפי החברות הממשלתיות: מקבל דיווחים, מקיים נהלים, בקיצור – שגרת פקידות אפורה.
ואכן, מעטים יכולים לזכור מי היה האחרון ששימש בתפקיד (דורון כהן), ומעטים אף יותר שמו לב שמשרת מנכ"ל רשות החברות לא אוישה כבר יותר משנה. ועדת האיתור, בראשות פרופ' עודד שריג, התקשתה למצוא מועמדים ראויים לתפקיד, ורק בסבב השני צץ ועלה שמו של יוגב.
ההיסטוריה הארוכה של יוגב במגזר העסקי והציבורי, המדיניות הכלכלית הקשוחה שהטיף לה, וסגנונו הייחודי הצמיחו לו יריבים. אחדים מהם אף טרחו לפרסם את התנגדותם ולפנות לוועדת האיתור. כל מינוי בכיר של מי שמוגדר "מקורב פוליטי" שנוי במחלוקת, אלא שהפעם קשה להתנגד למינויו של המקורב: אין ספק שיוגב עונה על דרישות הסף לתפקיד, ומאידך אין המבקרים יודעים מי הם המתמודדים מולו. ייתכן שקרבתו של יוגב לראש הממשלה תהיה דווקא יתרון.
המבחן העיקרי של מנהלי רשות החברות בעבר היה בקידום ההפרטה: ימי הזוהר של התפקיד היו סוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, כאשר בראשות זאב רפואה הובילה הרשות את מסע ההפרטה הגדול ששינה את פני המשק הישראלי. הישגה הגדול ביותר של הרשות בעשור האחרון היה הפרטת "בזק" שאותה הוביל אייל גבאי.
בשנים האחרונות נזנחה הפרטת החברות, וגם כאשר צצו פה ושם תוכניות הפרטה, הן לא התקרבו לידי מימוש. ניסיונות ההפרטה התמקדו בעיקר בתחום הפרטת השירותים, ותוכניות אלה נחלו לרוב כישלון חרוץ. המיזם המוצלח ביותר היה כביש האגרה חוצה ישראל. הכישלונות הגדולים היו הקמת בית הכלא הפרטי, הניסיון להקמת רכבת תחתית בתל אביב, תוכנית ההשמה "אורות לתעסוקה" (ויסקונסין) והניסיון להעביר את שירות אחיות בית הספר לידיים פרטיות.
עם זאת, יוגב ימצא על שולחנו מספר רב של תוכניות הפרטה של החברות הממשלתיות, שאת כולן הוא מכיר מאינסוף דיונים בהם השתתף במשרד האוצר. רשות החברות מונה כמאה חברות, מרביתן קטנות מאוד, חלקן מיותרות ובמצטבר מפסידות עשרות מיליוני שקלים מדי שנה. בשנים בהן לא מתקיימת הפרטה מסיבית, עושה הטבע הבירוקרטי את שלו ובמקום שמספר החברות יקטן, גדל המספר, לשמחת הפוליטיקאים ולדאבון כיסו של משלם המסים.
אתר רשות החברות הממשלתיות מלמד על האופי המרושל של המינהל הציבורי בכלל ושל רשות החברות בפרט. החברות הממשלתיות עמוסות במינויים פוליטיים, מדווחות ברישול על פעילותן ואינן מקיימות משטר תאגידי המקובל בחברות המתנהלות בצורה תקינה.
אולם מרבית הדוחות של החברות אינם מפורסמים באתר החברות, למרות שמדובר בחברות ציבוריות שאזרחי המדינה הם בעלי מניותיהן. אפשר לוותר על דרישה לפרסום דוחותיהן של כל 98 החברות, רובן קטנות וזניחות. אבל לא ניתן למצוא שם גם בדוחות של חברות ענק, כמו מקורות.
בעוד שהעולם העסקי האמיתי מתנהל בדוחות המתפרסמים מידי רבעון, מפרסמת הרשות רק את הדוחות השנתיים של החברות, כך שבמחצית השנייה של 2013 אנחנו יכולים לדעת רק מה אירע בחברות בשנת 2012, מועד הדוח המעודכן האחרון.
החלק החשוב והמעניין של האתר מסתתר בפינתו השמאלית: מדור מיוחד מפרט את הרכבי הדירקטוריונים בחברות הממשלתיות ואת המקומות הפנויים בכל דירקטוריון. מדובר בשימושון יקר מפז לשרים והעסקנים הפוליטיים, הממלאים את השורות במינויי מקורבים.
הדירקטוריונים של החברות הממשלתיות משמשים לשרים ופוליטיקאים כמסלקה ענקית לחלוקת טובות הנאה ותשלום לבעלי חוב מסוגים שונים. בציבור נוהגים לחשוב שמינויי המקורבים קשורים במאבקי הכוחות במערכת הפוליטית, אולם במקרים רבים מדובר בחשבונות עסקיים וטובות הנאה כספיות, חפות מכל שיקול פוליטי.
אייל גבאי (מימין). הוביל את הפרטת בזק | צילום: תומר ורון
2,000 עובדים מיותרים
קשה לצפות מיוגב לבער את הרקב שפשט בהנהלות החברות הממשלתיות. השחיתות הפכה לחלק מהשיטה בחברות אלה, במערכת הפוליטית ובחלקים גדולים של השירות הציבורי, המזכה את ישראל במקומות גבוהים במדדי השחיתות הבינלאומיים.
אבל יוגב יכול לנצל את מעמדו כמקורב לראש הממשלה כדי להניע מחדש את תוכנית הארגון מחדש וההפרטה בחברות הממשלתיות. שנים של ניהול כושל בחברת החשמל למשל, הפכו את החברה למת – חי מהלך. החברה, שאמורה הייתה להיות מונופול איתן, תלויה בתמיכות מקופת המדינה, בעוד היא משלמת משכורות עתק לרבים מעובדיה. החברה מעסיקה לא פחות מאלפיים עובדים מיותרים, והעלות של חוסר היעילות שלה מסתכמת בקרוב למיליארד שקל בשנה, מתוכם 820 מיליון שקל רק על העסקת עובדים שאינם מביאים כל תועלת.
יוגב יוכל לקדם לפחות חלק מההפרטות עליהן החליטה הממשלה אינסוף פעמים אך הן עדיין אינן נראות באופק: אין סיבה שהתעשייה האווירית, למשל, תמשיך להתקיים כחברה ממשלתית. זוהי חברה רווחית ומתחרה היטב בשווקים בישראל ובחו"ל. נראה שהסיבה היחידה להמשך השליטה הממשלתית בחברה היא חגיגת המקורבים בדירקטוריון היוקרתי. גם יתר התעשייה הביטחונית, כמו תע"ש ורפאל, חייבת לעבור הפרטה מהירה, שתגרום להחלפת העסקנים במועצות המנהלים שלהם במנהלים מקצועיים ותשחרר אותן מנוהלי השירות הממשלתי.
אם קרבתו של יוגב לראש הממשלה תסייע במשהו לקידום בעיית החברות הממשלתיות, הוא יכול להיות מינוי מוצלח.
|
