|
קריירה בתחום האמנויות אינה כרוכה, כך מסתבר, בחיי מחסור. סטיבן ווילטשייר, הנחשב כיום לאחד האמנים המפורסמים בבריטניה, מצא את הדרך הכלכלית (והפסיכולוגית) להצלחה.
ווילטשייר נולד בשנת 1974 בלונדון, וסבל עד גיל חמש מאילמות כתוצאה מאוטיזם. כשהוא אינו מסוגל לתקשר באופן מילולי, פנה לאפיקים אחרים, כגון מוסיקה, וכמובן ציור. כילד צייר הכל, מבעלי חיים ועד בני אדם, אך כשהיה בן שמונה כבר מצא לדברי אחותו אנט את הנישה שלו בשרטוט מבנים. כיום, ווילטשייר הוא אמן נוף מיוחד במינו, אשר מסוגל לשרטט על סמך זיכרונו בלבד את נופיהן של ערים כמו ניו יורק, טוקיו ורומא.
לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק
ווילטשייר עשה דברים רבים בצורה נכונה כדי להגיע לתהילה וליציבות הפיננסית להן הוא זוכה היום. המתכון שלו להצלחה הוא שילוב של כשרון גולמי וקבלת החלטות אינטואיטיביות טובות מגיל צעיר. תשובותיו שלווילטשייר לשאלות כיצד השיג כל כך הרבה בקריירה האמנותית הקצרה שלו, נסובו כולן סביב שלושה עקרונות בסיסיים, הרלוונטיים לכל יזם מתחיל.
1. טפח את מה שניתן לך באופן טבעי
זה נשמע כה פשוט, אבל כמה מאיתנו באמת מסוגלים לכך? היכולת לדבר באופן טבעי לא ניתנה לסטיבן, אבל במקום לשקוע במחשבות על חוסר יכולתו ליצור קשר באופן מילולי – הוא מצא דרך חלופית לתקשר עם העולם, ואף שכלל מיומנות זו. "הפיכת התחביב לקריירה לא הייתה החלטה או בחירה של סטיבן", מסבירה אנט. "זה היה אינטואיטיבי".
ווילטשייר. "הפיכת התחביב לקריירה היתה אינטואטיבית" | צילום: רויטרס
לרבים מאתנו שאיפות ילדות שננטשו לטובת אופציות שכיחות יותר מבחינה חברתית, מעשית או רווחית. סטיבן מעולם לא נתן לשאלות כמו, "האם אני טוב מספיק?", או "האם אני יכול להתפרנס כאמן?", לעצור אותו מלהפוך את התשוקה לקריירה. הוא מהווה הוכחה חיה לכך שהנאה ממעשה ידייך בצד עבודה על שיפור המיומנויות יכולה להביאך לטופ בתחום. הוא אומר שעבודתו ממלאת ומגשימה אותו מבחינה רגשית; ואם לא זהו ההישג האולטימטיבי, אז מה כן?
2. אם אתה מקבל הזדמנות – נצל אותה
כולנו ראינו את זה קורה בתחום הספורט: קבוצה אחת מבקיעה או קולעת ומבזבזת זמן רב מדי בחגיגות. בינתיים מנצלת הקבוצה השנייה את את היסח הדעת של היריבה, מבקיעה או קולעת בעצמה ונמצאת שוב על הגל. עולם התקשורת המהירה שבו אנו חיים עלול להיות רק שדה נוסף של חלומות; בזבוז זמן במנוחה על זרי הדפנה יכול לגרום לך להחמיץ הזדמנויות לבניית קשרים העשויים להוביל ליצירת הזדמנויות נוספות.
בזמן שערך את הופעת הבכורה שלו בתקשורת, כבר מכר ווילטשייר את יצירותיו ואף קיבל הצעה להרוויח עבורן עמלות. כשהיה בן 13, הופיע בסרט הדוקומנטרי "החכמים המטופשים", אודות שלושה גאונים אוטיסטים. ווילטשייר ניצל את החשיפה בכך שפנה לאנשים ששיבחו בפומבי את הופעתו בסרט, ופיתח קשרים ארוכי טווח עם כמה מהם. לדוגמה, נשיאה לשעבר של האקדמיה המלכותית של לונדון לאמנויות, יו קאסון, והסוכנת הספרותית מרגרט יוסון, הפכו לחונכיו, ואף ניהלו עמו קשרים עסקיים לאחר שראו את הסרט ונפגשו עמו.
יוסון עזרה לווילטשייר לפרסם את ספר הציורים הראשון שלו וסייעה בארגון מסעו הראשון מעבר לים, לניו יורק, שם צייר את הנוף העירוני מפרספקטיבות שונות, ופגש את הנוירולוג והסופר אוליבר סאקס, שהגיע לעיר על מנת לכתוב בהרחבה על כישוריו.
קו הרקיע של ניו יורק כפי ששורטט בידי ווילטשייר | צילום: רויטרס
בתחילת שנות ה-90', לאחר שהסתובב בעולם וצייר, פרסם ווילטשייר את ספרו השני, "ערים מרחפות", אשר זכה לשבחים רבים. "הספר ממחיש את יכולתו של ווילטשייר ללכוד לא רק פרטי הבניין; יש לו חוש מולד לפרספקטיבה וגם יכולת להעביר את מצב הרוח שהבניין מעורר", נכתב בביקורות. במהלך העשור התייחסו עוד ועוד עיתונאים לכשרונותיו של ווילטשייר, ויותר ויותר סוחרים החלו להציע לו תמלוגים עבור עבודותיו.
למרות שהקריירה שלו פרחה, היותו שם ידוע בעולם האמנות עדיין לא הפכה אותו לשם שמוכר לכל אחד. אבל האינטרנט סייע לסגירת הפער. YouTube אפשרה לווילטשייר לפרסם את עצמו בתפוצה רחבה. בשנת 2006 החל להעלות סרטוני וידאו של עצמו מצייר נופי ערים, כשהוא מעורר את התפעלותם של הגולשים ברחבי העולם. סרטוני הווידאו שלו הלכו והתפשטו, כשחלקם רושמים למעלה ממיליון צפיות, והמשיכו להניע את הקריירה שלו.
3. אל תפסיק רק משום שאתה יכול
לווילטשייר היו הזדמנויות רבות להפסיק לעשות אמנות – בין אם בשל מכשולים או כתוצאה מרמה גבוהה של הצלחה. האם התפתה לפרוש? האם אין ידו מתעייפת לאחר ציור נופים מסיביים ומפורטים? "בכלל לא", הוא מגיב. אז אולי יד כואבת לא תעצור אותו מלעשות אמנות, אבל אולי סיפוק פיננסי כן? גם כאן התשובה שלילית: לווילטשייר יצירות שמניבות סכומים של שש ספרות (בליש"ט), ואם חפץ היה לפרוש יכול לעשות זאת כבר עתה.
לווילטשייר יש מוטיבציה להמשיך ולעשות את האמנות שלו משום שהוא נהנה מהסיפוק של "לגרום לאנשים אחרים להרגיש מאושרים", ובכך הופך את עצמו לגאה. המוטו האישי שלו מסכם את הכול: "לעשות את הטוב ביותר שאתה יכול – ולעולם לא להפסיק".
|
