צפייה ישירה, כמעט: צפון קוריאה מתכננת גרסה פנימית של נטפליקס

כנראה שזה לא יהיה בנות גילמור, אבל בקרוב צפון קוריאה תוכל לצפות בסטרימינג בגרסה המקבילה שלה לנטפליקס, המופקת במימון המדינה כמובן, לפי הודעתה של תחנת הטלוויזיה הלאומית שם בשבוע שעבר. החדשות הללו מהוות התפתחות מדהימה לאור כך שהאינטרנט במדינה הוא כמעט לא מתפקד באופן כולל, ואין זה ברור האם שירות הסטרימינג באמת יצליח להתממש או שמא יצירתו לכאורה היא לא יותר ממהלך מסתורי של פרופוגנדה מצד הממשלה האוטוריטארית של קים ז'ונג-און.

בתיאוריה, אזרחי צפון קוריאה יהיו מסוגלים כעת לצפות בתכניות בסטרימינג באמצעות ממיר קופסתי הקרוי "מנבאנג", כך לפי האתר NK News, שפועל משטח ארצות הברית ומסקר את צפון קוריאה. הם יוכלו לצפות בעד 5 ערוצים שונים, בסרטים דוקומנטאריים בהפקת המדינה, להתעדכן בפעולותיו של קים ז'ונג-און ולקרוא מאמרי עיתון מתוך העיתון של המדינה, Rodong Sinmun. שידור התכניות ינוהל באופן מוחלט על ידי המדינה ובשום אופן לא יהיה מקושר לשירותי סטרימינג אחרים כמו נטפליקס ואמזון פריים אשר זמינים ביתר חלקי העולם.

קשה לומר אם הטכנולוגיה שתעמוד מאחורי המהלך תהיה טלוויזיה הפועלת על פרוטוקול אינטרנט (IPTV) או וידאו לפי דרישה (VOD), בהתבסס על התיאור שמסר בדיווח של NK News. השימוש ב-IPTV כולל שימוש באינטרנט כדי לשדר כבלים רגילים, או שידורי לוויין, בזמן אמת. בעזרת טכנולוגיה זו ניתן, למשל, לצפות במשחקים האולימפיים בערוץ NBC האמריקאי תוך שהם מתרחשים. לעומת זאת, VOD הוא יותר אינטראקטיבי ומאפשר בחירה של תכנים מתוך ספרייה של תכניות, ממש כמו לבחור בפרק של סדרה בנטפליקס ולצפות בו מתי שמתחשק לנו.

טלוויזיה מהדור הישן בטכנולוגיה מדור חדש – סטרימינג צפון קוריאני | צילום: Fotolia

החלק המסתורי בטענה של צפון קוריאה כי היא תכניס לראשונה הזרמת וידאו היא העובדה שכמעט ואין אינטרנט במדינה, והמעט שישנו מצוי תחת פיקוח צמוד מאוד. טלפונים ניידים הם על פי רוב הדרך שבאמצעותה אנשים במדינות מתפתחות, או דלות משאבים, ניגשים לאינטרנט. בצפון קוריאה חיים 25.2 מיליון בני אדם, כך לפי הבנק העולמי, אבל רק 3 מיליון אנשים (או 12% מהאוכלוסייה אם תרצו) מחזיקים בבעלותם טלפון נייד לשימוש פנימי. אף אחת מהתכניות הסלולאריות שמאחוריה המכשירים הללו יכולה לבצע שיחות בינלאומיות. לשם ההשוואה – בקונגו, מחזיקים 59% מהאנשים טלפון נייד מתפקד.

צפון קוריאנים שמבריחים לארצם מכשירים ניידים לא מאושרים על מנת לזכות בגישה לרשת האינטרנט העולמית מסתכנים בשילוח למחנות מאסר, כך לפי הארגון אמנסטי אינטרנשיונל. לכוחות הביטחון הלאומיים של צפון קוריאה יש אפילו ענף המכונה "סוכנות 27" המשתמש בציוד מיוחד על מנת לזהות שימוש לא חוקי בטלפונים סלולאריים.

בלי קשר לטלפונים ניידים, גם היכולת לגשת לאינטרנט באמצעות מחשב נייד היא מוגבלת באופן חמור בצפון קוריאה. "גם האירנים וגם הצפון קוריאנים נאבקו בעצמה בקישוריות משום ששתי המדינות היו שמחות להחזיק ברשת אינטרנט לאומית משל עצמן, אם הן היו יכולות", אומר סטיבן וובר, פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת קליפורניה, ברקלי, ומומחה לצפון קוריאה. "אבל זה קשה, משום שהטכנולוגיה לה הם זקוקים על מנת להפיץ רשת כזו בצורה רחבה יכולה גם לשמש אנשים ככלי שבעזרתו יוכלו לגשת לאינטרנט העולמי". האינטרנט המוגבל שכן קיים מאפשר לגשת לאימיילים ולמספר מצומצם של אתרים פנימיים, לפי אמנסטי.

ובר, למשל, נשאר סקפטי בנוגע לכך ששירות הסטרימינג של צפון קוריאה יתגשם בפועל. "אם יש לך ממיר על הטלוויזיה, הוא עדיין צריך להתחבר לרשת כלשהי באמצעות כבל או באמצעות רשת אלחוטית", הוא אומר. "אולי בעולם דמיוני כלשהו הצפון קוריאנים יוכלו לייצר תוכן משל עצמם, לאחסן אותו בשרתי ענן 'שמנותקים מהאוויר' של האינטרנט העולמי ולהפיץ אותו, אבל אפילו הסינים לא יכולים להרשות כזה דבר לעצמם".

"וחוץ מזה", הוא מוסיף, "מי הולך לרצות לצפות בכל הסרטים הצפון קוריאניים האלה?"