Forbes Israel Logo

צרות של עשירים: כיצד לשמר את ההון המשפחתי במעבר בין הדורות?

בתקופה בה הטיקונים המקומיים חוטפים מכה אחר מכה, והביקורת הציבורית כלפיהם גדולה מאי פעם, קל לדמות כי הכלכלה הישראלית, כמו גם הכלכלה העולמית נשלטת על ידי מספר קטן של משפחות המעבירות את הונם במשך שנים על גבי שנים מדור לדור ומשמרות את כוחן. בעוד שבמקרים בודדים הדבר נכון, לרוב שימור ההון והכוח הנלווה אליו בין דורות הוא משימה לא פשוטה שמשפחות עשירות רבות כושלות בה ומאבדות את מעמדן.

בארצות הברית למשל רק כ-5% מהונן של המשפחות העשירות מקורו בירושה. הרוב המוחץ (כ-70%) נצבר בדור הנוכחי באמצעות בעלות על עסקים. יתר 25 האחוזים נצברו באמצעות הכנסה גבוהה במקצועות הרפואה או עריכת הדין.

נתון מדהים עוד יותר הוא כי פחות משליש מהעסקים עוברים לדור הבנים, ורק כ-10% מצליחים להגיע אל דור הנכדים, דבר המסביר את האמרה הנפוצה בקרב היועצים הפיננסיים: הדור הראשון עושה את הכסף, הדור השני מבזבז אותו, והדור השלישי מפוצץ את הכל.


לא קל לשמר את הישיגי הדורות הקודמים | צילום: shutterstock

למה זה קורה? שורש הבעיה הוא תכנון לקוי. מחקרים מצאו שרק כשליש מבעלי העסקים המצליחים יצרו לעצמם תוכנית ניהול נכסים אפקטיבית. בדרך כלל מה שקורה הוא שכאשר ההורים מתים, הנכסים מתחלקים בין הילדים שהולכים כל אחד בדרכו ומאבדים אט אט את הערך הירושה.

הנקודה הבעייתי הראשונה קשורה לניהול מקצועי. כל עוד ההורים מחזיקים את ההון המשותף, הוא בדרך כלל רב מספיק על מנת להיות מנוהל על ידי איש מקצוע. לאחר מותם, וחלוקת ההון בין הילדים, פעמים רבות הסכומים הנמוכים יותר כבר אינם מצריכים ניהול מקצועי, מה שמקטין את פוטנציאל השימוש בהם ומסכן ומזמין שחיקה בשל טעויות ניהוליות לאורך זמן.

הבעיה השנייה נוגעת להזדמנויות השקעה וגישה. מה שההון המשותף של המשפחה היה יכול לעשות, הוא בלתי אפשרי עבור ההון המחולק, והשקעות שהיו יכולות להיות כדאיות עבור דור ההורים, הופכות למסוכנות ולא רווחיות עבור הילדים. כך למשל, תוכניות השקעה כמו קרנות גידור או קרנות השקעה פרטיות דורשות הון התחלתי גבוה יחסית, דבר שמהווה מחסום עבור הילדים המחזיקים בחלקים מן ההון המשותף.

המכשול השלישי לשימור ההון בין הדורות קשור לאיבוד כלכלת הבית המשותפת. כאשר ההון מתחלק בין הילדים, לכל אחד מהם יש את האפשרות לעשות בכספו כרצונו. פעמים רבות המשמעת הפיננסית של אמא ואבא מתבררת כתכונה שלא עוברת בירושה וההון המצטבר של המשפחה מתחיל להצטמצם. מצד שני, אם הנכסים של ההורים נשארים כיחידה אחת וממשיכים להיות מנוהלים כחברה, המשפחה תראה את ההון בצורה שונה. כל דור לא יראה את ההון כשלו, אלא יראה את עצמו כשחקן מרכזי בהתנהלות גדולה יותר.


המפתח להעברה מוצלחת של המקל הוא ניהול משפחתי משותף | צילום: shutterstock

בארה"ב, ה"פאמילי אופיס" (משרדי ניהול הכספים של המשפחות העשירות) הוותיקים ביותר קיימים רק 4 דורות, והחדשים יותר רק כשני דורות בממוצע, אך באנגליה משרדי ניהול הנכסים המשפחתיים קיימים לעיתים במשך דורות רבים, ואכן הרבה מעשירי המדינה רואים עצמם כחלק ממערכת ניהול משפחתית גדולה ולא כאינדיבידואלים עמידים.

על מנת לשמר מערכת כזו נדרש סוג של "שלטון משפחתי", או חוקי ניהול, שיקבעו מי מוביל את הפירמה המשפחתית, מי מקבל החלטות ומה קורה כאשר נתקלים באי הסכמות. מי מחברי המשפחה יעבוד בחברה ומי לא, ומה יהיה התגמול עבור אלה העובדים? משפחות שמצליחות ליצור מסגרת כזו, מעניקות לעצמן יתרון משמעותי שיאפשר להן לשמר את ההון שנצבר עד כה גם לדורות הבאים.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.