|
זה שנה וחצי שגוש היורו מהווה מקור לחוסר יציבות ולטלטלה בשווקי העולם. ראשי הממשלות בגוש נמנעים מלקבל החלטות כואבות: המדינות החזקות, גרמניה וצרפת, מתקשות להסביר לאזרח הפשוט על שום מה ולמה עליו לממן את היווני הפרזיט. המדינות החלשות, כמו יוון ואיטליה, אינן מצליחות לשכנע את אזרחיהן לקבל עליהם את הגזירות הכלכליות והקיצוצים שדורשות גרמניה וצרפת בתמורה לסיוע מיוחל. לפני שבועות אחדים התקבלה החלטה בגוש היורו: להגדיל משמעותית את קרן הסיוע שהוקמה במטרה לסייע למדינות שנקלעו למשבר. לרגע היה נדמה כי המנהיגים האירופים סוף סוף מתעשתים, וכי יש אור בקצה המנהרה. אלא שלאחר שהכל הוסכם ונחתם, החליטה לפתע יוון לצאת למשאל עם. החלטה זו שקיבל ראש ממשלת יוון לשעבר פפנדראו (שהתפטר בתחילת נובמבר), הכניסה את שווקי העולם לסחרור והגבירה את חוסר הוודאות. הסקרים המקדימים ניבאו שהעם היווני לא מוכן לקיצוץ כואב ולכן ידחה את התנאים שיאפשרו את קבלת הסיוע. בסופו של דבר, בוטל משאל העם ביוון, אך חוסר האמון של המשקיעים ביכולתו של גוש היורו להעביר החלטות ולקדם את קרן הסיוע, נותר בעינו.
ז'אן קלוד טרישה, אז נגיד הבנק המרכזי באירופה, הסתכל בזמנו מהצד על האמריקנים, ובשילוב אופייני של יוהרה ועיוורון כלפי המתרחש, טען בעקשנות ש"המשבר בארה"ב לא יגיע לאירופה". זו גם הסיבה שלמרות המשבר בשווקים והיעדר הצמיחה, הוא לא היסס להעלות את הריבית בגוש ברבע אחוז גם במארס וגם ביוני השנה. טרישה כבר איננו מחזיק בתפקיד, אבל הגישה שלו ממשיכה לתת את הטון בטיפול במשבר באירופה. חוסר היכולת לקבל החלטה גורפת לעזור ליוון וההסתכלות של כל מדינה בראש ובראשונה על עצמה, ורק אחר כך על הנעשה בכל הגוש, עומדת בעוכרי מציאת הפתרון כבר שנה וחצי. כך קרה שבעוד האירופים נלחמים בינם לבין עצמם על הסכם הסיוע ליוון, משבר חמור שבעתיים התרגש מכיוונה של איטליה – הכלכלה השלישית בגודלה באירופה. האסימון כי נפילת יוון עלולה לדחוף את כל הגוש לסחרור כלכלי שיהיה קשה לצאת ממנו, נפל רק כאשר איטליה גייסה באחרונה אג"ח לעשר שנים, בתשואה של יותר מ־7% – רמה שמקשה משמעותית על מחזור חוב ויכולה (בתרחיש קיצוני שסבירותו נמוכה כרגע) להוביל גם לפשיטת רגל. ובכל זאת. יהיה טוב. למה? כי אין ברירה אחרת. חלון ההזדמנויות של גוש היורו אמנם הולך ומצטמצם, אך האינטרס המשותף הוא שיגרום לו לשנס מותניים ולמצוא פתרון. יותר מכך: אירופה מאוחדת היא אינטרס משותף למדינות רבות אחרות, מחוץ לגוש היורו. 30% מהייצוא הברזילאי נשלח לאירופה, למשל, וגם האמירות הציניות של ראש ממשלת סין על חוסר רצונו לסייע – הן רק אמירות. בפועל, סין תיפגע מאוד אם גוש היורו יתפרק, או אם איטליה תגיע לחדלות פירעון. העולם כולו יפסיד אם גוש היורו יתפרק. לכן, סביר יותר להניח, שבתום משאים ומתנים מתישים, וחוסר וודאות בשווקים בטווח הקצר, יימצא לבסוף פתרון. ההיסטוריה לעולם חוזרת: בדומה לבעיה, גם הפתרון יהיה, מן הסתם, משהו שכבר ניסינו בעבר. * הכותב הוא מנהל דסק חו"ל ופרטיים מגדל שוקי הון |
