|
מסעדות חדשות ואופנתיות כמעט אף פעם לא שורדות. זו הסיבה לכך שעסקי המסעדנות ידועים בעולם כעסק נוקשה והפכפך – במיוחד עבור כל אותן מסעדות "איניות", שיום אחד קשה להשיג בהן שולחן ולמחרת הן מושלכות הצדה לטובת הדבר הקולינרי הבא.
קל לחלק כוסות קאווה לסלבריטאים בערב הפתיחה, אבל הרבה יותר קשה לספק מנות מהאיכות הגבוהה ביותר עם שירות מהמעלה הראשונה יום אחר יום, שנה אחר שנה. היות שרק מסעדות מעטות מאוד מסוגלות לעשות זאת בהצלחה והופכות למוסדות, תופסים אותן מטיילים רבים בטעות כמלכודות תיירים.
אבל לא כל מסעדה ותיקה מיועדת לתיירים בלבד. לטובות שבהן יש גרעין קשה של מעריצים מקומיים, כך שלמטיילים שמעוניינים בארוחה נהדרת לצד חוויה מקומית אותנטית כדאי לאמץ אותן אל חיקם במקום להדיר מהן את רגליהם, ולו בגלל הסיבה הפשוטה הבאה: אופנות באות והולכות, אבל איכות לעולם לא יוצאת מהאופנה.
מסעדת בוטין, מדריד | צילום: יח"צ
1. Botin, מדריד
לפי ספר השיאים של גינס, בוטין, שנפתחה ב-1725, היא המסעדה הוותיקה ביותר על פני כדור הארץ. במשך קרוב ל-300 שנה היא נותרה פופולרית מאוד בקרב תיירים ותושבי מדריד כאחד, לרבות המלך ופוליטיקאים רמי דרג אחרים.
ארנסט המינגוויי היה כאן אורח קבוע ואף כתב על כך בספרו "וזרח השמש", ואילו גויה, האמן הספרדי המפורסם שיצירות המופת שלו תלויות כיום במוזיאון פראדו הסמוך, עבד כאן פעם כשוטף כלים. בוטין מגישה מנות בשר צלוי מושלמות שהאכילו בשלוש המאות האחרונות אינספור בני אצולה אירופים.
התפריט ברובו לא משתנה וגולת הכותרת היא תנור העצים המקורי מברזל יצוק, המשמש לצליית מנות הבית המיוחדות, כגון חזרזיר חלב שלם וטלה חלב, לצד מנות רבות אחרות של בשר ועוף, כולן צלויות בשלמות עם מעטה חיצוני פריך ורכות מבפנים. אכילה בבוטין היא התנסות בתפריט קסטיליאני מסורתי לצד מבט לתוך נשמתה של ספרד עצמה.
2. Simpsons-in-the-Strand, לונדון
סימפסונ'ס מייצרת אווירה של אימפריה בריטית המתאימה לבני מלוכה. הבניין בו היא שוכנת, באחד הרחובות הסואנים ביותר של לונדון, החל את דרכו כמועדון קיט־קאט, אגודה ספרותית מפורסמת. לאחר מכן נפתח כ־Grand Cigar Divan ב־1828 ואחר כך הפך לסימפסונס־אין־דה־סטרנדס, שהפך בתורו ל־Home of Chess (בית השחמט) באנגליה, כאשר הלוחות והכלים המקוריים מוצגים בכניסה עד היום. הווארד סטאונטון, אלוף העולם הבריטי הראשון בשחמט וממציא "תבנית סטאונטון" של כלי השחמט, ארגן כאן ב־1851 את תחרות השחמט הבינלאומית הראשונה.
צילום: Simpsons in the Strand
האורחים הקבועים של המסעדה כללו בשעתו את צ'ארלס דיקנס, אי.אם פוסטר, פי.ג'י וודהאוס וארתור קונן דויל, שרבים מהם גם הנציחו אותה בסיפוריהם.
המסעדה הנוכחית חודשה בפעם האחרונה ב־1898, כאשר נרכשה בידי מלון סאבוי, השוכן בסמוך. מאז הוקמה הייתה ועודנה ה־מקום לנסות בו מנות של בשר צלוי בריטי קלאסי, מנות צלויות כגון מותן בקר, אנגוס סקוטי ואוכף טלה עם ג'לי מנטה, הנחתך ליד השולחן על גבי עגלת כסף מקושטת. תצוגה קלאסית כזו כבר לא קיימת בשום מקום אחר והאוכל כאן טוב לא פחות מההצגה.
3. 21 Club ניו יורק
21 קלאב הוא מקום כל כך מפורסם, עד שבאופן אירוני מבקרים בוחרים בעקביות להתעלם ממנו. בתקופת האיסור על משקאות חריפים המקום היה ידוע בכך שמכר משקאות בניגוד לחוק וקרא תיגר על פשיטות חוזרות ונשנות בעזרת אמצעים גאוניים כמו בר מכני נעלם ומרתף יינות סודי שמוקם דלת ליד. המקום נפתח ב־1922, אולם מאז שלורן באקול והמפרי בוגארט התארסו כאן, הפכו הסלבריטאים לאורחים קבועים.
אוסף "הצעצועים" המפורסם התלוי מהתקרה ומקשט את הקירות מורכב כולו ממתנות מידי נותני חסות נאמנים. האוסף כולל מודל של משאית דלק שהוענקה על ידי מייסד הס, לאון הס, מחבטים מווילי מייס ומקלות גולף מג'ק ניקלאוס, מיניאטורה של מודל PT־109 שנתן ג'ון פ. קנדי ודגמי מטוסים שנתרמו בידי מנכ"ל חברת תעופה.
למרות האווירה העליזה, 21 קלאב משרה כבוד בסגנון העולם הישן: הסועדים נדרשים ללבוש ז'קטים. התפריט העצום משקף מזון גורמה קונטיננטלי מסורתי, אבל גולת הכותרת היא ה"21 קלאסיקס", תפריט הכולל מנות שנשכחו בכל מקום אחר כמו סטייק דיאן, מרק סנגלי וסטייק טרטר.
גם רשימת היינות ענקית (מבחר של 21 סוגים) ומפעם לפעם מוגשות ארוחות ערב בנות שבע מנות בצירוף יין. המנה הפופולרית ביותר הייתה ועודנה המבורגר 21 האגדי. מחירו המקורי עמד על 2.75 דולר ב־1950, טיפס למחיר שערורייתי בזמנו של 21 דולר ב־1987, וכיום נמכר ביותר מ־30 דולר.
מסעדת קלאב 21 | צילום: Genivs Loci
4. City Tavern, פילדלפיה
אין דבר שמוכיח את עצמו יותר ממסעדה שקיימת כבר יותר מ־200 שנה. כזאת היא סיטי טאברן, שנוסדה ב־1773 בפילדלפיה.
כשג'ון אדמס, הנשיא השני של ארצות הברית, הובא לשם בפעם הראשונה, הוא הכריז שזוהי "המסבאה המעודנת ביותר באמריקה". קודמו, ג'ורג' וושינגטון, סעד כאן על בסיס יומי בשנות ה־70 של המאה ה־18, לצד חברים בעלי שם אחרים בפוליטיקה של ארצות הברית.
מכל המזללות האמריקאיות, סיטי טאברן היא המנוסה ביותר בהסעדה נשיאותית ואפילו היום היא כל כולה אותנטיות; כל מנה בתפריט נבדקת מבחינה היסטורית, כדי להבטיח שמדובר במשהו שניתן היה להגישו בעידן הקולוניאלי, וצוות ההגשה לובש בגדים תקופתיים.
וולטר סטייב, השף זוכה פרס האמי של המסעדה, הוא גם המנחה של סדרת הטלוויזיה של PBS, A Taste of History (טעימה של היסטוריה) ומחברם של ארבעה ספרי בישול המתמקדים במזון של התקופה הקולוניאלית. סטייב אף מרחיק לכת עד כדי שחזור הקוקטיילים של התקופה, כמו שמפניה "shrubs", ובעבר הייתה לו מבשלת שיכר מקומית ששחזרה מתכונים של האבות המייסדים. ההיסטוריה היא מוקד המשיכה של המקום, אבל עם מנות כמו ברווז, בשרים צלויים, רכיכות ופשטידת ההודו המפורסמת של מרת'ה וושינגטון, אין בכלל ספק שגם האוכל כאן מצוין.
מסעדת סיטי טאברן | צילום: Satib LTD
5. Joe's Stone Crab, מיאמי ביץ'
כשמסעדת ג'וס נפתחה ב־1913, עם כמה שולחנות פיקניק מחוץ לבונגלו מול החוף, הדרכים הראשיות של העיר עדיין לא נסללו ולא היו בסביבה שום דוגמנית־על או מעצב אופנה. כיום ג'וס סטון קראב תופסת שטח עצום, אבל היא עדיין מלאה תמיד עד אפס מקום והמדיניות שלפיה לא מזמינים מקומות מראש פירושה שההמתנה יכולה להימשך שעות (כדי להשיג יתרון, לכו לארוחת צהריים).
ברומן שלו "גולדפינגר", הסופר איאן פלמינג מביא את מרגל העל ג'יימס בונד לסעוד בג'וס (המוזכרת בשם הבדוי בילא'ס), וזו מתגלה כלא פחות מהארוחה הטובה ביותר בחייו של 007, העשירים במזון גורמה.
התפריט עצום, אבל מרבית הלקוחות באים לכאן כדי לטעום את מנת טופרי "סטון קראב", שאותה מכינים מסרטן מיוחד הגדל בפלורידה. האוהדים הקנאיים שלו מאמינים שהוא טעים יותר מלובסטר והוא בדרך כלל מוגש טבול ברוטב חרדל הבית.
צילום: באדיבות מסעדת Joe's Stone Crab
עונת הסטון קראב של פלורידה נמשכת מאוקטובר ועד מאי, היות שג'וס לא תשתמש בטפרים קפואים, בחודשי הקיץ המנה מוצאת מהתפריט. זה אגב בסדר, משום שהמקומיים יודעים כי הסוד השמור ביותר והמנה הזולה ביותר בתפריט הוא העוף המטוגן ברמה עולמית. מבחינת הקינוחים, פאי הליים גורם ללקוחות לבוא הנה שוב, שנה אחר שנה.
6. Keen's Steakhouse, ניו יורק
מה שהחל כמועדון פרטי למעשני מקטרות שהתגאה ב־90 אלף חברים הוא כיום אחד מבתי הסטייק הטובים וההיסטוריים ביותר בעולם, שבמשך כבר יותר מ־125 שנה מגיש את בשר הבקר והטלה המיושן המשובח ביותר וסימן ההיכר שלו הוא מנת אוכף הכבש.
לא רק שהלקוחות של קינ'ס מקבלים בשר בקר מובחר, הזוכה לדירוג הגבוה ביותר של משרד החקלאות האמריקאי, הם אף זוכים לבחור בפינצטה את הטוב ביותר מתוכו; בעוד שרבים מבתי הסטייק המובילים מסוגלים להכין סטייק פורטר האוס או ריב־איי נהדר, הסוד של קינ'ס, שמיישנת וחותכת את הבשר בעצמה, הוא עקביות בלתי מתפשרת; כל סטייק כאן טעים כמו זה שלפניו וטעים כמו אלה שהוגשו לפני עשרות שנים.
הסטייקים האלה אמנם נפלאים, אבל כאמור קינ'ס מפורסמת בעיקר במנת אוכף הכבש הייחודית שלה, וזה זמן רב שהיא ידועה כמסעדה היחידה בארצות הברית שמגישה את המנה הזו במסגרת התפריט הקבוע. נתחי בשר ערבים לחיך אלה הם כה פופולריים, עד שקינ'ס הגישה את ההזמנה המיליון במספר של המנה כבר ב־1935, וההזמנות רק הולכות ומתרבות.
מסעדת קינ'ס | צילום: יח"צ
למעשה, כל דמות מפורסמת בהיסטוריה האמריקאית של המאה האחרונה העניקה את חסותה לקינ'ס, החל מתיאודור רוזוולט, בופאלו ביל קודי ובייב רות' ועד אלברט איינשטיין, ג'יי.פי מורגן, גנרל דגלאס מק'ארתור וראשי העיר ניו יורק האחרונים, ג'וליאני ובלומברג.
פריטי מזכרות מהאישים המפורסמים, מהרצפה ועד התקרה, הופכים את קינ'ס למוזיאון לא פחות ממזללה נהדרת, ואם נגזר עליכם לנסות רק מסעדה או סטיקייה ניו יורקית קלאסית אחת, זהו ללא ספק המקום.
מבחינה עיצובית קינ'ס הוא מקום רחב ידיים עם ציפויי עץ כבדים ואפשר לאכול בחדרי האוכל הראשיים, בחדר קטן יותר בקומה השנייה, בטרקלין קטן דמוי סלון או על הבר, שגם מחזיק במבחר הוויסקי הגדול ביותר בעיר ומציע מדי יום טעימות מיוחדות של יין וויסקי. התקרה מכוסה באלפי מקטרות, שרבות מהן שייכות לסלבריטאים קבועים כמו בייב רות' ואיינשטיין, ומזכרות היסטוריות מכסות את הקירות, כולל כרזת ההצגה שהחזיק לינקולן כשנורה בתיאטרון פורד.
בין אם מדובר במתאבנים, בסטייקים מיושנים, בטלה או בפירות ים טריים, קינ'ס לעולם אינה מפספסת, והיא גולת כותרת במסעדות ניו יורק, בעבר, בהווה, ויש לקוות שגם בעתיד הרחוק.
7. Le Procope, פריז
אמנם אפשר למצוא בפריז מסעדות מפוארות ומפורסמות יותר, אבל אף אחת מהן אינה היסטורית כמו זו. כשנכנסים לתוך לה פרוקופ, כובעו של נפוליאון מוצג בגאווה בארון זכוכית, ולפי האגדה הוא הושאר פעם כעירבון מצדו של בונפרטה, שהיה אז קצין צעיר, שלא עמד בתשלום החשבון שלו בבר.
למעשה, זהו המוסד הגסטרונומי העתיק ביותר בעיר, הפועל לסירוגין מאז 1686, ולפי הניו יורק טיימס המסעדה היא אחת משתי המסעדות היחידות שהעיצוב שלהן, שנותר ללא פגע, קדם למהפכה הצרפתית.
מסעדת פרוקופ | צילום: Raual dobremel' Noel bouchut
נפוליאון היה רק מבקר מפורסם אחד, היות שהחסות הקבועה שהעניקו למקום וולטיר וז'אן ז'אק רוסו הוציאו לפרוקופ שם של בית קפה המיועד לחוגים הספרותיים, ואילו בנג'מין פרנקלין, שגריר ארצות הברית בצרפת דאז, עבד על החוקה האמריקאית באחד השולחנות במקום.
פרוקופ, שילוב בין בית קפה לביסטרו, שופע היסטוריה ויחד עם זאת הוא עודנו מקום שכונתי טיפוסי, עם אווירה ביתית ותפריט המבוסס על פירות ים וכולל קלאסיקות, כגון שורות מגדלי פירות ים קרים מצדפות ברטאן, צדפות מסלס ספרדיות ולנגוסטינים.
8. St. Elmo Steak House, אינדיאנפוליס
אינדי 500, מרוץ המכוניות המפורסם ביותר בעולם, נערך לראשונה ב־1911, כשמסעדת סט. אלמו סטייקהאוס הייתה כבר בת תשע, מה שהופך אותו לעתיק מבין המסורות האהובות ביותר באינדיאנפוליס.
ב־110 השנים האחרונות סעד כאן כל נהג מרוצים מפורסם, ספורטאי או סלבריטאי שביקר בעיר, לצד פוליטיקאים מצמרת השלטון בעיר ובמדינה (ואפילו אנגוס יאנג מלהקת הפאנק AC/DC), ותמונותיהם מכסות מהרצפה עד התקרה את קירותיה של המזללה הזו הממוקמת בדאונטאון. ממש לפני הסופרבול האחרון, סעדו כאן סלבריטאים שבאו לעיר כדי לצפות במשחק, ביניהם ג'ון טרבולטה וג'סיקה סימפסון.
סט אלמו הוא בית סטייק גברי קלאסי שמגיש נתחים גדולים של בשר אדום מיושן ומשרה אווירה כפרית כבדה הודות לעץ הכהה והפליז. בין היתר, מגיש המקום גם כמה מסורות ייחודיות, אחת מהן היא שכל מנת פתיחה מוגשת עם מתאבן לבחירה בדמות מרק שעועית או כוס מיץ עגבניות.
מסעדת סנט אלמו | צילום: באדיבות המסעדה
הבעלים הנוכחי, דרך אגב, כבר לא יודע מה מקור המסורת. "זה פשוט היה ככה תמיד, מרק או מיץ עגבניות", אומר קרייג האוס, שמשפחתו השתלטה על המקום ב־1986. מיץ העגבניות שייך למותג המקומי "רד גולד", ואחד מסימני ההיכר הוא השימוש הרב ביותר במוצרים מקומיים מהמערב התיכון, כמו "מילרס אמיש צ'יקנס" מאינדיאנה, ברווזים מקומיים, מאכלי ים המגודלים בחוות באזור, גבינות ומגוון רחב של תוצרת מקומית.
הפריט המפורסם ביותר בתפריט הוא קוקטייל השרימפס המתובל מאוד, עם חזרת טרייה ממיזורי. בעוד שמרבית בתי הסטייק ברמה הזו מגישים "לפי התפריט", כאן מגיעות כל המנות גם עם תוספות, מה שהופך את המחירים בסט. אלמו לנוחים באופן מפתיע יחסית לרמה הגבוהה.
9. Union Oyster House, בוסטון
יוניון אויסטר האוס, המהווה ציון דרך לאומי היסטורי, מאכלסת בניין כה ישן, עד שאין בנמצא רישומים המעידים מי בנה אותו או מתי. המסעדה נפתחה ב־1826, ומאז מתמחה במאכלי ים טריים בסגנון ניו אינגלנד.
הפוליטיקאי האמריקאי דניאל ובסטר, הלקוח הקבוע המפורסם הראשון, אהב לשבת בבר הפתוח בצורת U, שעדיין נמצא בשימוש גם כיום, ולהתענג על שלושה תריסרים של צדפות חיות, לצד כוסית ברנדי.
לג'ון פ. קנדי היה תא משלו למעלה, והוא היה מגיע בימי ראשון כדי לקרוא את העיתונים על קערה של קדירת לובסטר (כיום אפשר לסעוד בתא של קנדי). התפריט המקורי, שעודנו תלוי על הקיר, היה דל, וכלל רק סוגים שונים של רכיכות וצדפות, אבל כיום אפשרויות הבחירה רבות מאוד: החל מלובסטר ממולא ודג בוסטון מסורתי, ועד נתחי חזיר ופסטות.
מסעדת יוניון אויסטר האוס | צילום: יח"צ
רכיכות ומאכלי ים אזוריים הם המומחיות של הבית והצדפות מוגשות צלויות, בסגנון רוקפלר, חיות, מטוגנות או מבושלות. כמו כן, מוצע מגוון צלוחיות עם דגימות ולאחר מכן על המבקרים ליטול קיסם שיניים, כלי שהומצא והוצג כאן.
10. Tadich Grill, סן פרנסיסקו
ב־1849, בזמן שיא בהלת הזהב בקליפורניה, פתח מהגר קרואטי את ה"ניו וורלד קופי סלון" ברחוב קומרשל. בדומה לסטארבקס המקורי בסיאטל, עד מהרה הוא האפיל על ההתחלה הצנועה שלו. המזללה החליפה ידיים מבעלים קרואטי אחד לאחר, כולל העובד ג'ון טאדיץ', שקנה אותה ב־1888. לאחר שהמסעדה נהרסה ברעש האדמה הגדול של 1906, בנה אותה טאדיץ' במקום חדש וקרא לה על שמו.
כיום טאדיץ' גריל היא מוסד אהוב והמסעדה העתיקה ביותר בסן פרנסיסקו, שעדיין מגישה כ־600 ארוחות ביום.
כשנכנסים פנימה נוצר הרושם שהמסעדה קפאה בזמן; המלצרים המקצועיים לעילא עדיין לובשים מעילים לבנים; פודינג האורז המפורסם של המקום עדיין מתבסס על אותו מתכון סודי יותר ממאה שנה; בר המהגוני המקורי עדיין משתרע לכל אורכו של חדר האוכל התחתון; ובניגוד למתחרים חדשים יותר, טאדיץ' עדיין מגישה מנות מיוחדות אולטרה־מסורתיות מהחוף המערבי, כגון קראב לואיס, שרימפס ניובורג, קיופינו (מאכל דגים) וסרטן עם עגבנייה חתוכה.
מסעדת טאדיץ' | צילום: יח"צ
כיאה למסעדות בסן פרנסיסקו, קערות לחם שאור טרי ופריך מוגשות כאן על חשבון הבית. רבים מהאוהדים של המקום מאמינים שטאדיץ' מגישה את הצ'יפס הטובים ביותר באזור המפרץ, כתוספת חיונית לכל מנה כמעט בתפריט המגוון.
עם השנים נצפו כאן לא מעט פיגורות אמריקאיות, כמו שחקן הבייסבול האגדי ג'ו דימאג'יו ואגדות הוליוודיות כגון בוב הופ, קלארק גייבל, ג'ק ניקולסון, ג'ורג' לוקאס ופרנסיס פורד קופולה.
|
