קרוב לבית: כל מה שרציתם לדעת על הבחירות לרשויות המקומיות

אחת התשובות נעוצה אי שם בשנת 75', אז נערכו הבחירות לרשויות המקומיות במקביל לבחירות הכלליות, ואחוזי ההצבעה עמדו על 80% בקירוב. ב-78' חלה הפרדה, והבחירות המקומיות נערכו לראשונה במתכונת של הצבעה בשני פתקים: אחד לראש הרשות והשני למועצה. זה היה הזמן שבו שיעורי ההצבעה החלו לרדת באחוזים ניכרים, עד שהתייצבו על המספרים המוכרים לנו כיום.

"הכנסת שינתה את שיטת הבחירות לבחירה ישירה של ראש הרשות כדי להפסיק את תופעת ה'כלנתריזם', שלפיה חברי המועצות המקומיות הדיחו ראשי ערים באופן תכוף והיציבות והמשילות בשלטון המקומי היו בלתי נסבלות ופגעו קשות בשירות לתושב ובהתנהלות הכוללת", מסביר אופיר פז-פינס, ראש המכון לשלטון מקומי באוניברסיטת תל אביב, לשעבר שר הפנים ויו"ר ועדת הפנים של הכנסת.

כפועל יוצא מהשיטה החדשה, ניתנו לראשי הרשויות סמכויות חסרות תקדים שהפכו אותם לבעלי עוצמה פוליטית אדירה: הם נבחרים לקדנציה בת חמש שנים ולא ארבע כנהוג בבחירות הכלליות. בנוסף, אי אפשר להדיח אותם על רקע אובדן אמון במועצה, אלא רק בנסיבות מיוחדות. לשם כך דרוש רוב של 75% מחברי המועצה ואישור מיוחד של שר הפנים.

צילום: רויטרס

"בישראל נוצר מצב שראש העירייה בעירו חזק מראש הממשלה במדינתו", מתריע פז-פינס. "בניתוח של שנים, אין ספק שהרפורמה הצליחה בענק, אבל איבדנו את נקודת שיווי המשקל הראויה באיזונים והבלמים הנדרשים בתוך המרובע: ראש הרשות, חברי המועצה, הפקידות העירונית הבכירה והממשלה".

זאת ועוד, ישראל מעולם לא הגבילה את משך הכהונה של ראשי ערים, והם מכהנים שנים ארוכות בתפקיד. בבחירות המקומיות ב-2008 שני שלישים מראשי העיר המכהנים נבחרו לכהונה נוספת, נתון שאין לו אח ורע בשירות הציבורי.

בין שיאני הכהונה ניתן למנות את שלמה בוחבוט, ראש העיר מעלות-תרשיחא, שכבר 37 שנה שולט בעירייה ביד רמה; ראש העיר כרמיאל, עדי אלדר, שמכהן בתפקיד 24 שנה; ראש עיריית חולון מוטי ששון, שנמצא בתפקידו כבר 20 שנה; סמי בר לב, שמשמש ב-33 השנים האחרונות כראש עיריית קצרין, וג'קי סבאג, שבבחירות הקרובות יציין 24 שנה כראש עיריית נהריה. את כולם מקדים יצחק ימיני, ראש מועצת פרדסיה כבר 41 שנה.

"אנחנו עדים לשחיקה ולעייפות בהתנהלות של ראש מועצה שנמצא בתפקידו כל כך הרבה שנים", מספרת טל תעשה, שמתמודדת ברשימת יש עתיד על התפקיד הנכסף בפרדסיה. "בנוסף, אנשים שעושים את התפקיד במשך זמן כה רב צוברים כוח, וזה משחית אותם. אנחנו מועצה קטנה וענייה ואין שחיתויות, אבל כולם יודעים שאם אתה קרוב לצלחת, יאשרו לך חריגות בנייה או מפגעים בחצר".

מצעד השחיתות

השחיתות בשלטון המקומי מספקת בשנים האחרונות חומר רב לחקירות משטרתיות, ולא מעט מהן הגיעו לכתבי אישום. בחודשים האחרונים היינו עדים למצעד ראשי עיריות שפסעו, אל מול תקתוקי המצלמות, אל עבר חדרי החקירות. היו שם הרב יצחק עידן, ראש עיריית אלעד, בחשד למעשי שחיתות; ראש עיריית יהוד, יוסי בן דוד, החשוד בלקיחת שוחד; ראש עיריית נצרת עילית, שלמה גפסו, שאף הוא נחשד בלקיחת שוחד והפרת אמונים; שלמה לחיאני, ראש עיריית בת ים, שצפוי לעמוד לדין באשמה של לקיחת שוחד. בנוסף, כתב אישום הוגש נגד ראש עיריית רמת השרון, איציק רוכברגר, באשמת קבלת כספים במרמה.

וזה עוד לא הכל: היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, הכריז כי על ראש עיריית רמת גן צבי בר להתפטר מתפקידו באשמת קבלת שוחד בסך שני מיליון שקל. במחקר שערך תומר שבי מאוניברסיטת חיפה, נבחן הקשר שבין משך כהונתו של ראש הרשות לבין מידת מעורבותו בשחיתות. ממצאי המחקר לא רק שהצביעו על קשר מובהק בין השניים, אלא חשפו כי ככל שמשך הכהונה היה ארוך יותר, כך גם גדל מספר הפעמים שבהם נזכר שמו של ראש הרשות בחשד למעורבות בשחיתות, או לאירועים שבגינם נפתח הליך חקירה או בירור.

הממצאים הללו הביאו את שבי לתמוך בהגבלת משך הכהונה של ראשי ערים, כצעד מונע לתופעת השחיתות. הקולות הקוראים להגביל את מספר הקדנציות נשמעו עוד ב-2008, אז הובאה לשולחנה של הכנסת הצעת חוק בדבר הגבלת כהונה שלישית של ראש עירייה. בין היתר נכתב שם "כוחו של ראש עיר, בשל ניסיונו ועשייתו לציבור, הולך וגדל עם השנים והדבר יכול לפתוח פתח לניצול כוח זה גם לעניינים שלכאורה אינם כשרים […] הגבלת משך כהונת ראש עיר תביא לכך שראשי ערים ידעו מראש שכהונתם מוגבלת ועל מנת שיוכלו להשאיר חותמם בעיר יפעלו ביתר שאת למען העיר".

ההצעה, מיותר לציין, לא עברה. "אני מעריך שהכנסת לא רצתה להיכנס לעימות עם השלטון המקומי בנושא רגיש כזה", אומר פז-פינס. "בעיקרון אני תמיד נגד הגבלה כזו, כי אני אומר שהציבור יקבע. אבל במקרה הזה אני בעד. חייבים להגביל קדנציות כדי לייצר נקודת שיווי משקל חדשה. אני בעד שלוש קדנציות לכל היותר, עם הוראת מעבר של קדנציה אחת נוספת למי שכבר מכהן שלוש קדנציות".

האם הממצאים הללו יכולים לשפוך אור גם על אחוזי ההצבעה הנמוכים? כלומר, האם קיים קשר בין משך הכהונה של ראש עיר להשתתפות הציבור בבחירות? זהו הסבר הגיוני, אומרים המומחים שעמם שוחחנו לצורך הכנת הכתבה, אם כי עדיין לא בוצע מחקר שבודק באופן ישיר את הקשר בין שני הפרמטרים הללו.

"במחקר שערכנו מצאנו, באופן לא מפתיע, כי ככל שהתושב נותן אמון בפוליטיקה המקומית, הוא נוטה להצביע יותר", אומר ד"ר איתי בארי, ראש התוכנית לתואר שני במינהל שלטון מקומי באוניברסיטת חיפה. "חוסר אמון בפוליטיקה המקומית או בפוליטיקאים מדיר את האנשים מהקלפיות, וחבל. כאשר אנשים לא שבעי רצון, מרגישים בתת-ייצוגיות או שחושבים שהפוליטיקה נגועה בשחיתות – הם לא מצביעים".

היינו יכולים לדמיין מצב הפוך, שבו מי שלא מרוצה מהפוליטיקה המקומית יביע את דעתו בקלפי, אבל ייתכן שאנחנו עדים לתופעה של הבעת אי אמון בשיטה ובמערכת כולה. באותו מחקר שאל ד"ר בארי את הציבור עד כמה הוא סומך על המנהיגות המקומית ועד כמה הוא סבלני לשחיתות. התוצאות, יש לומר, מתסכלות. "גילינו מתאם בין אנשים שהעריכו את הניהול כטוב יחסי, ובין אלו שגילו מידה רבה של סבלנות לריקוד בין הטיפות. בעצם מה שאנשים אומרים זה שכדי לנהל כמו שצריך את העיר, צריך ללכלך את הידיים".

ששון וחולדאי. הראשון בשלטון כבר 20 שנה, השני "רק" 15 | צילום: רוני פרל

בפריפריה מצביעים יותר

ניצן הורוביץ, שמתמודד בבחירות לעיריית תל אביב מול רון חולדאי, המכהן בתפקידו כבר 15 שנה, ביקש לבדוק אם הציבור חושב שיש להגביל את משך הכהונה של ראשי ערים. מסקר שערך עבורו פרופ' קמיל פוקס, עלה כי 36% מהציבור התל אביבי חושב שיש להגביל את כהונת ראש העיר לעשר שנים, ומספר דומה חושבים כי לא נכון להגביל את הכהונה כלל.

באופן מקרי, גם שיעור ההצבעה בעיר עמד בבחירות 2008 על 36%, נתון נמוך לכל הדעות. "ככלל, שיעורי ההשתתפות בבחירות בערים במרכז הארץ נמוכים מאשר בפריפריה", אומר ד"ר ניר אלמוג, חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה במכללת צפת.

"אם נבדוק את שיעורי ההצבעה בכלל הארץ, נגלה כי במגזר הערבי נמדדים האחוזים הגבוהים ביותר – למעלה מ-90% הצבעה. יש תיאוריות שטוענות כי המגזר מפצה את עצמו על כך שאין לו השפעה ברמה הארצית, ויש חוקרים שמסבירים את העובדה במוטיב החמולתי. במגזר החרדי אנחנו רואים שיעורי הצבעה גבוהים במקומות שבהם יש ריכוז טריטוריאלי, כמו בני ברק או מודיעין עלית".

אלמוג מבהיר שבהשוואה למדינות אחרות, שיעורי ההצבעה בישראל סבירים. "באוסטרליה, שם מונהגת חובת הצבעה, עומד שיעור המצביעים על 90%. לעומת זאת, באיחוד האירופי נרשמים 30% הצבעה בלבד".

בבואו להצביע על הסיבות הנוספות לאחוזי ההצבעה הנמוכים, מלבד חוסר האמון במערכת, מונה ד"ר בארי את העובדה כי לא מונהג בארץ יום שבתון בבחירות המקומיות, כנהוג בבחירות הארציות, והדבר פוגע בנכונות של התושבים להצביע. לדבריו, גם לתקשורת הארצית יש תרומה. "בגלל סדר היום של המדינה, שעוסק בקיום ולא באיכות הקיום, התקשורת הארצית כמעט ולא עוסקת בנושאים מקומיים, והמדיה המקומית לא תמיד נשכנית, ואני מצר על כך".

ויש גם נקודה חיובית בסיפור: מתברר כי ההשתייכות של המועמד למפלגה מסוימת היא בעלת ההשפעה הנמוכה ביותר בהחלטה אם להצביע בבחירות המקומיות ולמי להצביע בבחירות המקומיות. באופן דומה, גם לשיוך הפוליטי-מפלגתי של הבוחר עצמו הייתה השפעה מועטה על הנטייה להצביע.

"הבוחר הישראלי מפריד בין הפוליטיקה המקומית לארצית, והוא מבין שסוגיות כמו איראן או השטחים לא רלוונטיות להצבעה שלו", אומר ד"ר בארי. "זה הרצון להשפיע על איכות החיים ולשפר את איכות השירותים המוניציפליים, שמהווה את המוטיב החזק ביותר שמצאנו".

לידיעה המקורית באתר דה-פוסט