רובוט או אדם: עד כמה קרוב היום בו לא נוכל להבדיל בין השניים?

הן בעולם הצרכני והן בעולם התעשייה, מדענים מנסים להפוך את הרובוטים לדומים יותר ויותר לבני אדם – במראה, בתנועה ובהתנהגות. 

הירושי אישיגורו, פרופסור במעבדות הרובוטים האינטיליגנטיים באוניברסיטת אוסקה ביפן, מאמין שרובוטים דמויי אדם יהפכו למלווים של בני אדם בחצי העשור הקרוב, ויהיו נפוצים כמו שסמארטפונים נפוצים כיום. "אני סקרן לגבי בני אדם ומה הופך אותם לאנושיים", הוא אומר. "אני רוצה להבין עוד, מה שמדעי המוח עדיין לא יכולים להסביר, כמו האספקט החברתי של אנשים, או התודעה וההכרה".

אישיגורו כבר פיתח כמה רובוטים מאוד אנושיים שכיום הם חלק מהתערוכה הקבועה במוזיאון Miraikan – המוזיאון הלאומי למדע מתפתח וחדשנות. האנדרואידים האלה הם בגודל טבעי, בעלי עור סיליקון ושרירים מלאכותיים. הם יכולים לדבר, להזיז חלקים מגופם (את העיניים, השפתיים והראש) וקל להתבלבל בינם ובין בני אדם אמיתיים.

על מנת להמשיך ולהתקדם בתחום, אישיגורו קיבל לאחרונה תקציב של 16 מיליון דולר ל-5 שנים על מנת לחקור את האינטראקציה הסימביוטית בין בני אדם ורובוטים אנושיים. "המחקר נועד לגלות את הכוונות והרצונות האנושיים. 5 שנים זה לא מספיק זמן על מנת להשיג את זה, אך אני מקווה להשיג הבנה טובה יותר של ההכרה האנושית".

דרך שדרות שונות של הנדסה, מדעי ההתנהגות, ומדעי המוח, אישיגורו מקווה לגלות אופני ביטוי שונים של בני אדם ולייבא אותם אל האנדרואידים, כך שיוכלו להתקבל בקרב בני אדם כפרטנרים שניתן לייצר איתם אינטראקציה. המחקר יתמקד בתקשורת אנושית (כמו שפה, תנועה, מחוות, הבעות פנים, מבטים ומגע), יחד עם הקונספט של רצון וכוונה, על מנת לבנות מודל היררכי של פעולה ודיבור. היישום הפרקטי של ההתכונות האנושיות האלה ברובוטים יכול לנוע החל מתמיכה ועזרה לאנשים עם בעיות התפתחותיות, דרך תמיכה בקשישים, ועד חינוך עבור אנשים בכל הגילאים. יחד עם זאת, קיים גם גורם מגביל – רובוטים מן הסוג הזה עשויים להיות קרובים מדי ל"נקודת הקריפיות" – המונח הטכני שמתאר מצב בו הרובוט כבר דומה מדי לבן אנוש, וגורם לאנשים לחוש חרדה.

על המשחק הדק הזה שבין הענקת אנושיות לרובוט ובין הותרתו בגדר מכונה, עובדים בשנים האחרונות גם בתחום התעשייתי. אריק פולמר הוא מנהל שיווק מוצר ב-Rethink Robotics, שעומדת מאחורי הרובוט Baxter – רובוט אנושי ששובר את הקו המסורתי של רובוטים תעשייתיים ענקיים וממוקדי יעילות. Baxter לעומת זאת, קרוב לגודל של אדם, ועוצב על מנת לעבוד לצד עובדים אנושיים ולתפוס אותו מרחב עבודה שעובד אנושי היה תופס. מעבר לגודלו, ל-Baxter יש גם פנים אנושיות. פולמר אומר שהחברה רוצה לעזור לאנשים להתרגל מהר יותר לעובדה שעובד לצדם רובוט ולא אדם. "אנחנו לא רוצים שהם יהיו מאיימים, אז הענקנו ל-Baxter חזות ידידותית".

ל-Baxter יש מצלמות, חיישנים ותוכנה מתוחכמת שמאפשרת לו לראות חפצים, לחוש כוחות, ולבצע משימות בזריזות רבה, כמו למשל להכין כוס קפה. יחד עם זאת, זה הכי קרוב לאנושיות שהוא יכול להגיע, מכיוון שהחברה לא רוצה לחצות את אותה הנקודה שתהפוך אותו למפחיד. "אנחנו עדיין רוצים שהוא יראה כטכנולוגיה או ככלי", אומר פולמר. "אנחנו רוצים לשפר את יכולותיו האנושיות, אך זה מאוד קשה לשכפל תכונות אנושיות כמו הבנה קוגניטיבית או פידבק מהחושים". מטרתו לפי פולמר היא לבצע משימות מכאניות, כדי לשחרר בני אדם לבצע משימות הדורשות חשיבה.

בעוד ש-Baxter נועד לבצע עבודה לאורך פס ייצור, הפלטפורמה שלו יכולה לשמש גם ליישומים אחרים. קבוצה של סטודנטים כבר מנסה להמיר אותו לשמש כעוזר עבור אנשים משותקים שיוכלו להפעיל אותו באמצעות הנשימה בלבד. האם אנחנו צריכים להתחיל להתרגל לחברים "האנושיים" החדשים שיסתובבו בקרוב בינינו?