חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
Forbes Israel Logo

רוח המפקדת: האם גליה מאור הייתה מוחקת לדנקנר את החוב?

אם חסר היה משהו לדימוי הטפלון של גליה מאור, מנכ"ל בנק לאומי עד לפני שנה בדיוק וחברת בית הלורדים של הצמרת העיסקית, הגיע משבר האשראי לנוחי דנקנר והוכיח שהיא שוב הצליחה להיות במקום הנכון בזמן הנכון. כלומר, הרחק מקו החזית שבו מוטחות ההאשמות לכל העבר. מקורביה טורחים להסביר שלא רק שהיא מסרבת להתייחס לפרשה, היא גם אינה משמשת יועצת סתרים להנהלה ולמחליפתה ובת טיפוחיה רקפת רוסק עמינח. 

אבל מאור לא הצליחה למנוע את איזכור שמה בפרשה. פרשת החוב של דנקנר הוא חור שחור ענק בעולם העסקים הישראלי, וטבעם של חורים שחורים, יודע כל אסטרונום חובב, הוא לשאוב לתוכם כל חפץ שעובר בסביבה הקרובה והרחוקה. לאורך חלק לא קטן משבע שנות כהונתה עקבה מאור מקרוב אחרי מהלכיו של דנקנר, הלווה שחובות הענק שגייס הוזכרו לא פעם כבעלי פוטנציאל הרסני לשוק האשראי. לאומי הוא אחד המלווים הגדולים לחברות הפרטיות של דנקנר וסייע בגיבוש גרעין השליטה באי.די.בי בתחילת העשור הקודם.

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק

התקשורת לא שכחה להזכיר את הקשר המשפחתי של מאור עם נוחי דנקנר, שבנה רון הוא סגן יו"ר חברת מודיעין אנרגיה, חברת חיפושי הנפט שבה שותף הטייקון. אבל מי שיחפש יוכל למצוא קשרים עסקיים הרבה יותר עמוקים בין מנכ"לית הבנק הגדול לאיש העסקים המרושת היטב: היה זה לאומי בראשות מאור שהעניק ב-1997 למשפחת דנקנר את האשראי לרכישת שותפות בגרעין שליטה בבנק הפועלים, שנים מספר לפני שמאור קיבלה הצעה להחליף את מנכ"ל הבנק עמירם סיוון ז"ל. כך או כך, אין כל ראיה לכך שהקשר המשפחתי של מאור או היסטוריית העסקים המשותפת עם משפחת דנקנר השפיעו בדרך כלשהי על טיפולה וטיפול הבנק במשבר החובות של קבוצת אי.די.בי.


מאור | צילום: רויטרס

בשיחות רקע בהולות עם עיתונאים ניסו אנשי לאומי להסביר שלא הייתה ברירה: ממילא לא היה סיכוי שדנקנר יחזיר את החוב שנמחק, בעוד שבמסגרת ההסדר זוכה הבנק להקדמת התשלום של חלק גדול מהחוב והסדר המבטיח סיכוי משמעותי להחזר של מרביתו.

"טעות של טירונים", טוענים מבקרי ההחלטה למחוק את החוב. "בתקופת כהונתה של מאור זה לא היה קורה. גם אם הסיכוי להחזר החוב במלואו אינו גבוה ובספרי הבנק החוב רשום כאבוד, אסור להודיע על וויתור מראש: תמיד קיים סיכוי שהחייב ייחלץ מקשייו ביום מן הימים ויוכל לעמוד בהחזר". במקרה של דנקנר אפשר היה ליטול ממנו אופציות שיהיו ניתנות למימוש במקרה שהחברה תחזור להרוויח. 

בתוך שעות לאחר פרסום הידיעה על הסדר החוב המתגבש דאג מישהו להסביר שבעת שניתנה ההלוואה החזיק הבנק בטחונות משופרים: כל משיכות הדיבידנד מאי.די.בי שועבדו לטובת החזר ההלוואה. אולם לפני שנתיים, כאשר מניית אי.די.בי נסקה, הומרו הביטחונות בשעבוד על המניה של החברה האיתנה והפורחת. קריסת שווי המניה ב-90% הייתה קשה לחיזוי.

החלטת הבנק לחזור בו מההסדר, תחת הלחץ הציבורי שהתעצם בזכות הרשתות החברתיות, לא שיפרה את המצב: ההנהלה נתפסה כחלשה ולחיצה, גלי מחאה החלו להלום בקירות הזכוכית של קומת הנהלה ברחוב רוטשילד בתל אביב. רגולטורים, שבעבר הקפידו שלא להתערב בשיקולים העסקיים של הבנק, נאלצו להודיע על בדיקה. בעלי חוב דרשו מחיקה ומחילה "כמו לדנקנר". מסמך פנימי, המורה לפרקליטי הבנק המטפלים בגביית חובות לעכב הליכי עיקול, נחשף בערוץ 2 והגביר את המבוכה והתחושה של אובדן שליטה בצמרת הבנק השני בגודלו. במערכת הבנקאית מדברים היום על שינוי כללי המשחק ועל עידן חדש ביחסי הבנקים עם לקוחותיהם.

גורם המכיר את מאור טוען שההחלטה על מחיקת החוב של דנקנר, ממנה זגזגה הנהלת בנק לאומי בתוך 24 שעות עקב מחאת הציבור, הייתה שגויה ולא הייתה עוברת אם הייתה מאור נשארת בראשות לאומי. דווקא הנסיגה מההסדר והרגישות לביקורת הציבורית אפיינה את הבנק גם בתקופה מאור. מאור עצמה הייתה לא פעם קורבן של ביקורת ציבורית על שכרה והבונוסים שלה, שהסתכמו במהלך 17 שנות כהונתה ביותר מ-100 מיליון שקל. בשנות התשעים נאלצה לוותר על בונוס ענק של 600 אלף שקלים שהחליט הבנק להעניק לה על המכירה המוצלחת של החזקות לאומי בחברת אפריקה ישראל ללב לבייב. המכרז על השליטה בחברה הסתיים במחיר כפול כמעט מהערכת השווי המקורית, אולם המבקרים את החלטת הבנק טענו שהעסקה היא חלק מעבודת של מאור ואין מקום לחלוקת הבונוס. 


צילום: תמר קרוון

עם פרישתה של מאור מהבנק התעוררה ביקורת על החלטת הבנק לשלם לה עוד בונוס ענק, בסך 3.25 מיליון שקל, תמורת התחייבות שלא תמלא תפקיד בחברה שתתחרה בבנק במשך שנתיים, בנוסף לתקופת הצינון בת חצי שנה הקבועה בחוזה. נוכח הביקורת בוטל ההסדר. 

בצלמה ובדמותה

צרות לעולם אינן באות בעיתוי נוח ופרשת דנקנר אינה משאלת לב לרקפת רוסק-עמינח, שנכנסה לפני שנה לתפקיד. שנת 2012 היתה אמורה להיות שנת מפנה בלאומי, אחרי שנתיים בעייתיות. אלה היו השנתיים האחרונות לכהונתה של מאור, והיא לא תכננה לבלות אותן בתפקיד המנכ"ל. מאור קיוותה להיות יו"ר הבנק והכשירה את לבבות הסובבים אותה למעבר: למרות שבתפקידה כמנכ"ל הייתה כפופה להחלטות הדירקטוריון, בפועל היא שלטה בדירקטוריון ללא מצרים. שיתוף הפעולה ההדוק שלה עם היו"ר, איתן רף, הודגש כלפי חוץ, והיה כל כך מובן מאליו עד שאיש לא התפלא שחלק ניכר מהראיונות לעיתונות שנתנו השניים היו משותפים והשרו רושם של זוגיות מקצועית מושלמת. אם היו ביניהם חילוקי דעות הם מעולם לא נחשפו. 

נוכח האידיליה ביחסים היה זה אך טבעי שכאשר הודיע רף במפתיע על פרישתו בשנת 2010, טענה ח"כ שלי יחימוביץ שגם מהלך זה תואם בקפידה עם מאור, במטרה להחליק אותה לתפקיד יו"ר הבנק. הכוונה הוכחשה אבל הקרקע הוכשרה: במסדרונות בנק ישראל, במשרד האוצר ובמשרד ראש הממשלה כבר תודרכו הגורמים הרלבנטיים, וגם כמה עיתונאים מיהרו לפרסם מאמרים בזכות המינוי שנראה כמעט מובן מאליו. אבל בבנק ישראל סירבו להשתכנע, וגם גורמים בתוך בנק לאומי עצמו הזהירו מפני אובדן ההזדמנות לרענן את שורות ההנהלה לאחר שנות הכהונה הארוכות של מאור הדומיננטית. לכל היה ברור שכל מנכ"ל שיכהן תחת מאור לא יהיה אלא נושא כליה ושוב יחסר בצמרת הבנק המתח הבריא שקיים בחברות, בין הנהלה העוסקת בניהול השוטף למועצת המנהלים המנחה ומבקרת את ההנהלה. חוות דעת משפטית מטעם היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, שמה קץ למחול השדים ומאור המשיכה בתפקידה. אך בשנתיים האחרונות דומה שמשהו השתנה במאור והקרין על הבנק כולו. מעבר לרחוב ניכרה במתחרה העיקרי, בנק הפועלים, התחדשות והתעוררות. הנהלת הבנק הוחלפה והפועלים שב להיות הבנק המוביל ברווחיות ובצמיחה. רווחיותו של לאומי פיגרה, בין היתר בגלל השקעות בחברות לא בנקאיות ("השקעות ריאליות") שהכזיבו.

השנתיים האחרונות של מאור עברו על הבנק בציפיה לשינוי. כדרכה, ביקשה מאור לשלוט באופן מלא בתהליך השינוי. היא בחרה ביורשת – רוסק-עמינח, מטאורית בשוק הבנקאות שעמדה כבר בגיל צעיר בראש פירמת ראיית חשבון, משרד סומך חייקין. ראש הפירמה, גד סומך, נחשב למקורב למאור, למרות שהקשר בינה לבין רוסק-עמינח נוצר באמצעות רו"ח ארז ויגודמן. מאור גייסה את רוסק, שדומה כאילו נוצקה בצלמה ובדמותה של מאור: בעלת הופעה מרשימה, סמכותית ומהירת תפיסה. חיש קל קודמה רוסק-עמינח לתפקיד הבכיר והנחשק של סגנית המנכלית וראש החטיבה העיסקית, והיתה ליורשת החוקית של מאור. 

שומרי הסף

מאור נשואה ליהושע מאור, איש היי טק ולשעבר מנכ"ל יבם ישראל, ואם לשלושה. את דרכה לצמרת הבנקאות עשתה במסלול קידום מהיר אופייני לבכירים מסוגה: היא נולדה ב-1943 בשכונת בורוכוב בגבעתיים. בשכונה התגוררו רבים מאנשי האליטה במנגנון הציבורי והפוליטי של היישוב. היא למדה בתיכון עירוני א בתל אביב. בצבא שירתה ביחידת המחשב. לאחר השחרור למדה כלכלה וסטטיסטיקה בשלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית והשלימה תואר במינהל עסקים. עבודתה הראשונה לאחר הלימודים הייתה בבנק ישראל שם התקדמה במהירות. ב-1980 מונתה למשנה למפקח על הבנקים ושנתיים מאוחר יותר לתפקיד המפקחת על הבנקים. 

חודשים ספורים לאחר שמונתה לתפקיד המפקחת על הבנקים, בסוף 1982, התפוצצה פרשת ויסות המניות שמוטטה כמעט את המערכת הבנקאית. ועדת החקירה שהוקמה בעקבות המפולת, בראשות השופט משה בייסקי, איימה לחסל את הקרייירה של מאור השאפתנית. בסופו של דבר הופנתה עיקר הביקורת של הוועדה כלפי קודמה בתפקיד, עודד מסר, וכלפי הנגיד משה מנדלבאום שנאלץ להתפטר. הוועדה הטילה את האחריות גם על מאור, אבל לא תבעה את פיטוריה. מאור ספגה מהלומה אך המשיכה בתפקיד ואף עמדה בראש צוות שיישם את המלצותיה של וועדת בייסקי בבנק ישראל ובמערכת הבנקאית. שנתיים לאחר שפרשה מבנק ישראל התמנתה, ביוזמתו של משה זנבר, יו"ר לאומי אז ונגיד בנק ישראל לשעבר, למשנה למנכ"ל בנק לאומי וב-1995 מונתה למנכ"ל הבנק.

כמנכ"ל לאומי הכניסה מאור סדר ומשמעת בפעילות הבנק, נוהלי עבודה מסודרים והקפדה על קוצו של יוד על נהלי בנק ישראל. בניגוד לקודמה, דוד פרידמן, מאור לא צמחה בבנק וכניסתה לתפקיד עוררה בצמרת חששות מפני מהפכה שתחולל המפקחת לשעבר. אולם מאור לא מיהרה: היא שינתה את פני הבנק בהדרגה ובתבונה, כשהיא משתמשת בתבונה, בכריזמה ובסמכותיות שהיא מקרינה סביבה. היא החליפה בהדרגה את הצמרת ואיישה את ההנהלה באנשי אמונה, שהבולטים בהם היו ראש מערך השיווק יונה פוגל והיועצת המשפטית להנהלה ולדירקטוריון, עו"ד דליה טל.


רוסק עמינח | צילום: יח"צ

פוגל, פסיכולוג בהכשרתו, אחראי במידה רבה למיצובה האישי של מאור כבנקאית הבולטת בישראל, שזכתה לא אחת למקום נכבד בדירוגי הנשים המשפיעות ביותר בישראל ובכלכלה העולמית. הוא מינן וניווט את הופעותיה התקשורתיות ושלט בתחכום בפרסומים הנוגעים לבנק. איכשהו שררה תחושה בקרב הבנקים המתחרים שכישלונות עסקיים של לאומי תחת ניהולה של מאור – כמו הלוואת הענק לחברת הנדל"ן חירם גת בעיצומו של משבר הנדל"ן שאילצה את הבנק למחוק קרוב ל-200 מיליון שקל, או ההפסד לדיסקונט במכרז על השליטה בחברת כאל – זוכים לפחות הבלטה בתקשורת וכישלונותיהם של הבנקים האחרים.

תחת פיקוחו של פוגל (היום מנכ"ל פז) היו הופעותיה התקשורתיות מדודות וזהירות מאוד, מעולם לא נגעו בחייה האישיים, ולעיתים נדירות שוחררו הצהרות מנוסחות בקפידה הנוגעות לעברה כמפקחת על הבנקים בתקופת הוויסות והקריסה.

מעמדה המיוחד של עו"ד דליה טל לצידה של מאור זכה לא פעם לביקורת, וגם המפקח על הבנקים לא חמק מהצורך לבדוק את ניגוד העניינים של טל. טל ומאור ידועות כחברות קרובות מאוד. חברותן החלה לפני כשלושים שנה, בעת שמאור מילאה תפקידים בכירים ככלכלנית צעירה ומבריקה בבנק ישראל, וטל, בת גילה, הייתה יועצת משפטית בבנק המרכזי. טל תמכה במאור ברגעים הקשים של חקירת ויסות המניות. עם מאור הגיעה גם ידידתה טל לצמרת הבנק, ובתפקיד כפול: יועצת משפטית להנהלת הבנק, יועצת משפטית לדירקטוריון הבנק, וכל זאת במשרה חיצונית, בעוד היא ממשיכה לספק שירותים משפטיים ללקוחותיה הפרטיים, חלקם לקוחות של לאומי. עמדת הכוח הזו סייעה לטל להתברג לצמרת עורכי הדין המסחריים ולהתפרסם כסוגרת ממולחת של עסקאות ענק, אבל בבנק ישראל סברו שריבוי כובעיה של טל עלול לסכן את ניהולו התקין של הבנק: בין היתר נדרשה טל להפסיק לכהן בכפל התפקידים כיועצת גם להנהלת הבנק וגם לדירקטוריון האמור לפקח על ההנהלה. הפרשה הזו לא העיבה על יחסיהן של מאור וטל. 

טל נחשבת לחלק בלתי נפרד מחגורת הביטחון המקיפה את מאור לאורך השנים. החגורה הזו כוללת גם את יו"ר הבנק לשעבר איתן רף ואת רו"ח גד סומך. סומך, הנחשב לרואה החשבון המשפיע במדינה, יועץ ואיש סוד לבכירי אנשי העסקים והרגולטורים, היה גם מעסיק של מאור. לאחר שפרשה מבנק ישראל ב-1989 היא הייתה יועצת במשרד רואה החשבון שלו, לצד עיסוקיה כיועצת בינלאומית לבנקאות ויו"ר מינהלת ההסדר של חובות הקיבוצים.

רווח והפסד

מאור היא אחת המנהלים המוערכים ביותר במשק: היא שיקמה את מעמדו של לאומי שסבל מתדמית אפרורית ותחת ניהולה הוא היה לרוב הבנק הגדול והחזק במדינה. היא השלימה בהצלחה את הפרדת הבנק מחברת אפריקה ישראל וחברת הביטוח מגדל, וניהלה אותו על מי מנוחות. ב-2008, כאשר פרץ המשבר הפיננסי העולמי, התברר שהשמרנות העסקית של מאור השתלמה. בניגוד לבנקים אחרים ובהם בנק הפועלים לא היו ללאומי השקעות משמעותיות בניירות ערך "רעילים" שהונפקו לכל העולם הפיננסי על ידי ברוקרים אמריקאיים שאיגחו תיקי משכנתאות. החוסן בנקודת הפתיחה של המשבר סייע לבנק גם כשמאוחר יותר הוא נאלץ לרשום הפרשות ענק בגלל לווים שנקלעו לקשיים והשקעות בחברות שנפגעו מהמשבר העולמי.

בהשקעות בשוק המקומי, לעומת זאת, לא תמיד הצליח לאומי לשמור על תיק סולידי במיוחד תחת שרביטה של מאור. לאחר התפוצצות בועת ההיי טק הוביל לאומי במחיקות אשראים רעים לענף התקשורת, ובעיקר לחברות הכבלים שקרסו, דבר שמחק כמחצית מרווחי הבנק ב-2002. תיק האשראי של הבנק נפגע גם מהלוואות גדולות לערוץ 10 שנקלע לקשיים.

אבל בנקאות היא מקצוע עתיר סיכונים, וגם מאור, הנוהגת לומר שסוד הבנקאות הוא ניהול סיכונים, לא הצליחה להימנע ממספר תקלות מביכות, שרובן אירעו בשלוחות הבנק בחו"ל: אחת הגדולות שבהן היתה פרשת השלוחה בשווייץ, שהתפוצצה בשנת 2001. מעילות בבנקים קורות לעיתים קרובות, אבל המביך בפרשת המעילה של הפקיד אנסט אימפלד בשלוחת לאומי בציריך, היה שהמועל היה פקיד שהתקבל לעבודה בבנק לאחר שהתגלו אי סדרים בעבודתו בבנק שבו עבד לפני כן, והמעילה בלאומי התמשכה על פני 10 שנים בטרם התגלתה. בתקופה זו הצליח אימפלד לגנוב כ-100 מיליון דולר מבלי שאיש, כולל יו"ר השלוחה מאור, חש בכך. 

במהלך כהונתה אירעו גם פרשות שוליות יותר, הקשורות בטיפולו של לאומי בהלבנת כספים על ידי לקוחות בשלוחות הבנק בשווייץ, ברומניה ובצרפת. אבל הפרשה האחרונה והזכורה יותר התפוצצה בשלוחת הבנק בניו יורק. הפרשה כולה אירעה בשלהי כהונתה של מאור, במהלך השנים 2010 -2012. כמו בפרשת דנקנר, נאלצה רוסק גם כאן לשלם על מה שנראה כתקלה חמורה שאירעה בתקופת קודמתה: רשויות המס בארצות הברית ניהלו חקירה ממושכת בחשד שהשלוחה האמריקאית של לאומי מסייעת לאזרחי ארצות הברית, ככל הנראה יהודים ברובם, בהעלמות מס, באמצעות העברת כספים שלא חוייבו במס לחשבונות אחרים. רק לאחר שמאור פרשה מתפקידה, החליט הבנק שהחקירה עשויה לגרום לו נזק הנאמד ב-100 מיליון דולר והפריש את הסכום הנדרש. בעקבות ההפרשה הציג בנק לאומי הפסד ברבעון הראשון של השנה.

היא עוד תשוב

מאור הורידה קצב מאז פרשה מתפקיד מנכ"ל לאומי וגם הנמיכה פרופיל ציבורי: היא חברה בדירקטוריון חברת התרופות "טבע" ובדירקטוריון חברת הנדל"ן האמריקאית "גזית גלוב", בשליטת חיים כצמן. היא גם מכהנת כיו"ר דירקטוריון "לאומי שווייץ" – שלוחת בנק לאומי. תפקידים אלה יכולים לספק למאור השלמה נאה של כ-100 אלף שקל לחודש לפנסיה שהיא מקבלת מלאומי, אבל מקורביה אומרים שמאור פרשה מהבנק בשיא כוחה והיא מעוניינת מאוד לחזור לתפקיד מרכזי שיתאים למידותיה.

שמה נזכר מדי פעם בצמוד לתפקיד ציבורי בכיר כלשהו מתפנה: הצטרפותה לדירקטוריון "טבע" הוליד ספקולציות שהיא עשויה להיבחר ליו"ר החברה במקומו של פיליפ פרוסט, אולם פרוסט אינו נראה כמי שעומד לפרוש בקרוב. היא כמעט מונתה ליו"ר דירקטוריון "תנובה" לאחר פרישתו המפתיעה של היו"ר שלמה רודב, אולם מחלוקת בין בעלי המניות מנעה את המינוי. שמה הוזכר גם כמועמדת אפשרית לתפקיד הנגיד הבא של בנק ישראל, אולם אפשרות זו נפסלה נוכח הזמן הקצר שעבר מאז פרישתה מלאומי. מאור הוזכרה גם כמועמדת לעמוד בראש חברת "מגדל", שנרכשה על ידי שלמה אליהו. "אני ממליצה לכולנו להמעיט בהסתמכות על תחזיות. ניקח בחשבון מגוון של תרחישים ולא נתפתה להסתמך על תחזית זו או אחרת", אמרה פעם מאור בזהירות אופיינית בתשובה לשאלה אחרת לגמרי.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן