חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
Forbes Israel Logo

רוצים יותר מאורז ותה: האם סין מסוגלת למחוק את העוני עד 2020?

לאחורנה ביקרתי בכפר הררי קטן במחוז גואנגשי בדרום סין. תושבי הכפר, המוקף ביופי טבעי שאין כמותו, מוטרדים בעיקר מהעוני בו הם שרויים; אחד מכל שלושה משקי בית מרוויח מתחת ל-2,300 יואן (347 דולר) בשנה. אמנם סכום מספיק כדי לקנות אוכל ומעט ביגוד, אבל לא מספיק כדי לרכוש נכסים כמו אופניים או טלוויזיה, וודאי שלא להקים עסק או לחיות חיים שקרובים אפילו לחיי רווחה. תושבי הכפר מסתמכים בעיקר על חקלאות כמקור פרנסה, וישנים בבתי עץ בעלי ריהוט דל ביותר.

זהו עוני. מנהיגי סין, שי ג'ינפינג ולי קה-צ'יאנג, הכריזו מלחמה בעוני. עד כה, הישגי העבר היו מצוינים. סין הוציאה 800 מיליון אנשים ממעגל העוני מאז 1978. המטרה המוצהרת של ממשלת סין כיום היא למגר את העוני עד שנת 2020, כך לפי תוכנית החומש האחרונה שלה, שמכוונת כלפי 70 מיליון העניים שנותרו במדינה. זהו מספר גדול יותר מכלל אוכלוסיית בריטניה, ואין ספק שהוא מהווה אתגר משמעותי, שכמו רוב "המשימות הקלות", כמו למשל יצירת מקומות עבודה תעשייתיים באזור הכפר, מישהו כבר החל בביצוען. אז האם סין באמת תוכל למגר את העוני עד שנת 2020?

סין עובדת קשה כדי להגיע אל היעד הזה והנשיא שי ג'ינפינג קבע מטרות מדויקות שבאמצעותן יוכלו להגיע אליו: להוציא לפחות 10 מיליון אנשים ממעגל העוני מדי שנה בין השנים 2016 ו-2020, ולספק רשת ביטחון סוציאלית עבור 20 מיליון הנותרים. לשם כך הרים הממשל בסין את הכפפה ותקף את העוני בכמה חזיתות: קידום התיירות באיזורים עניים, אך עתירי הנוף; סיוע למשקי הבית העניים לקבל גישה להלוואות קטנות בריבית נמוכה; ושידוך בין מקומות עבודה, ומוסדות אחרים, לבין הכפרים העניים על מנת לסייע לתושבים. הקרן למיגור העוני בסין, ארגון ללא כוונת רווח, משחקת תפקיד משמעותי בכל התחומים הללו, והבנק לפיתוח חקלאי של סין ילווה 3 טריליון יואן עד לשנת 2020 על מנת לפתח את האזורים הכפריים, ולייסד מוסדות חינוך, תעשייה וייצור יבולים.

מנסים לשבור חומות בחברה הסינית | צילום: fotolia

חלק מתושבי הכפרים יועתקו במידת הצורך למקומות אחרים, בין אם במרחק קצר יחסית (בתוך הכפרים עצמם, או אל הכפרים הסמוכים) ובין אם למרחקים גדולים יותר (לעיירות וערים ברחבי המדינה) במטרה לאפשר לאוכלוסייה הענייה גישה טובה יותר לתשתיות ולשירותים. מחלקות ממשלתיות, הן מטעם השלטון המקומי והן מטעם הממשלה המרכזית (כמו למשל "הקבוצה המובילה של מועצת המדינה למיגור העוני ולפיתוח", או "המשרדים האזוריים למיגור העוני") משחקים גם הם תפקידי מפתח בתהליך.

ובכל זאת, ישנם חששות לגבי חלק מהתוכניות לצמצום העוני, שהם רבים מדי בכדי לפרט את כולם כאן. נציג שלושה מביניהם:

ראשית, di bao, תכנית לסיוע סוציאלי, כבר סיפקה בעבר למספר אנשים תשלומים נמוכים, אבל נכשלה על פי רוב באיתור אלו שהיו זקוקים להם באמת. זו נותרה בעיה הן באזורים העירוניים והן באלו הכפריים, כשמספר המוטבים של di bao הוא נמוך ביחס למספר העניים במקומות בהם היא פעלה. הממשל המקומי אחראי לניהול התכנית, וישנו מגוון רחב של תכניות כאלו.

שנית, צמצום העוני באמצעות חיזוק החקלאות הוביל בעבר להידרדרות במצב הסביבתי, דבר שהופך את הייצור החקלאי העתידי לפחות יעיל ובר קיימא. חנקן שמקורו בדשנים הוביל להתחמצנות הקרקע, דשנים ושפכים מרפתות שזרמו למקורות מים גרמו לאטרופיקציה (הצטברות חומרים אורגניים במקווי מים שמובילה לא אחת למות בעלי חיים) ולפיחות בתנובת הדגה; וסחף קרקעות הוביל לצמצום גודלם של ערוצי נחלים והגדיל את שכיחותן של הצפות. כל זה, באופן אירוני למדי, הפך את התנאים בהם חיים החקלאים לקשים ומאתגרים אפילו יותר.

שלישית, יישוב מחדש הוביל לא אחת לאובדן הכנסות מחקלאות ולהעלאת יוקר המחייה. במחקרם משנת 2015 בחנו פאן, לי ולי יישוב מחדש של רועי צאן במונגוליה, וגילו שלמרות שהכנסתם עלתה לאחר שעברו למחוז Alxa Left Banner, העלויות שנגרמו להם בעקבות המחסור במים גברו, ומינהגיהם התרבותיים כרועים הלכו ואבדו. לו, צ'יו ו-וואנג (2016), שבחנו יישוב מחדש במחוזות Shanxi ו-Shaanxi, גילו שהכפריים לרוב מקבלים מידע שגוי לגבי התהליך, ושלמתיישבים מחדש במרחקים גדולים יש על פי רוב יותר הכנסה אבל גם יותר הוצאות, והם נעדרים תעסוקה מספקת כדי לעמוד בהן. תוצאות דומות נמצאו גם במחקרים שבחנו יישוב מחדש באזורים אחרים. המסקנה היא שיישוב מחדש מביא עמו ערימת בעיות חדשה משלו, והוא לא תמיד יכול להיות הפתרון האופטימלי לעוני.

אני מאמינה שסין מסוגלת לכחיד את העוני בה עד לשנת 2020, לפחות "על הנייר", אבל שזה גם עשוי להוביל להיווצרות בעיות אחרות. אין ספק שגם ההנהגה וגם המוסדות המקומיים מחוייבים מאוד למהלך. תכניות להפחתת שיעורי העוני הן דבר אינטנסיבי, ופקידים רשמיים מנסים תמיד לאתר את המוטבים הנכונים שצריכים להינות מהן, ואת השיטות הנכונות להפעיל בעת יישום התכנית.

אולם, סין היא עודנה אומה מגוונת ביותר, עם סוגים שונים ומגוונים של עוני. בעוד שלאנשים מסוימים יש גישה למים ראויים לשתיה ולחקלאות, לאחרים אין, למשל. חלק מתושבי האזורים הכפריים והעניים חיים בבידוד, בעוד שחלק מהעניים המתגוררים בעיר, אמנם לא נתונים בבידוד גיאוגרפי אך עשויים להתמודד עם בידוד כלכלי או חברתי. יש מי שמקבלים סיוע מארגונים ממשלתיים או לא ממשלתיים, בעוד שאחרים חסרים סיוע כזה. המשימה של הכחדת העוני היא קשה ביותר בתנאים כאלו.

בסופו של תהליך יתכן בהחלט שלחלק מהעניים יהיה טוב יותר, בעוד שלאחרים לא יוטב כלל. כשלתכנית נותרו עוד 4 שנים בלבד, נראה בכל זאת כי מלחמתה של סין בעוני לא תמה, עד שתגיעה אל הניצחון. ואנחנו – אנחנו נחכה עד שנראה את התוצאות.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן