Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

ריבית או דולר, זו השאלה: הריבית צריכה לעלות – אבל התחזקות השקל עומדת בדרך

השאלה המסקרנת הנוכחית במערכת הפיננסית נוגעת לגובה הריבית שממנה נגזר מחיר הכסף. כל שינוי בריבית משפיע על הבורסה, על המוצרים הפיננסיים, על מחירי הדיור, על שער החליפין ומה לא. זה ...
יהודה שרוני, סופהשבוע

השאלה המסקרנת הנוכחית במערכת הפיננסית נוגעת לגובה הריבית שממנה נגזר מחיר הכסף. כל שינוי בריבית משפיע על הבורסה, על המוצרים הפיננסיים, על מחירי הדיור, על שער החליפין ומה לא. זה נכון במיוחד כששינוי המגמה מתרחש לאחר שנתיים של ריבית יורדת ויורדת.

בשבוע שעבר החליטה הנגידה קרנית פלוג שריבית חודש מאי תישאר ללא שינוי, 0.75%. הקונצנזוס המסתמן הוא שמדובר ב”ריבית רצפה” שממנה כבר אין לאן לרדת. עופר קליין, הכלכלן הראשי של הראל פיננסים, מעריך: “נתוני התוצר צפויים להיות חזקים. פרסומי הלמ”ס יקשו להצדיק הפחתת ריבית”.

מכאן והלאה הריבית אמורה לעלות והשאלה היא רק מתי. נירה שמיר, הכלכלנית הראשית של בנק דיסקונט, קובעת: “השינוי הבא יהיה כלפי מעלה, לא לפני הרבעון האחרון של 2014, אולם מוקדם מהערכות השוק”. שמיר מעריכה שבעוד שנה הריבית תהיה גבוהה ב־0.5% בהשוואה להיום, אך לא תעבור את 1.25%. הערכה דומה שוגרה על ידי ד”ר גיל בפמן הכלכלן הראשי של לאומי: “במבט קדימה אנחנו מעריכים שהריבית תישאר בחודשים הקרובים ללא שינוי ותעלה במחצית השנייה של 2014”.

גם אנליסטים אחרים, ובהם אורי גרינפלד מפסגות, דודי רזניק מלאומי ויניב חברון מאקסלנס מחזיקים בהערכות דומות. אבל המילה האחרונה נמצאת בידי שחקני הבורסה עצמם, שפועלים בשטח הפוך מההערכות. ההוכחה היא שתשואות המק”מ הארוכות (המלוות קצרי המועד) הנסחרות ב־%0.73 אינן מתמחרות הורדת ריבית שנה קדימה. לו השוק היה מאמץ את התחזיות, העלאת הריבית חייבת הייתה להשתקף במחירי המק”מ ולהביא להורדת מחירים, אבל זה עדיין לא קורה.

הסיבה העיקרית היא הדולר הנמוך. השער היציג ירד שלשום ל־3.44 שקלים, שפל של
שלוש שנים. דולר נמוך רע לתעשייה, גרוע לצמיחה ומכה לתעסוקה. הנגידה מבינה
שהעלאת הריבית כעת כמוה כהטבעת אוניית משא עמוסת מכולות לייצוא. למרות זאת, צבי סטפק, יו”ר בית ההשקעות מיטב ד”ש, משוכנע שהעלאת הריבית היא שאלה של זמן. “בניגוד לעבר, שוק המק”מ כבר אינו מתמחר ירידת ריבית וכשלעצמו זה כבר שינוי. העלייה בתשואות המק”מ תהיה בקרוב”.

אני מסכים עם הערכת סטפק. הבורסה מושפעת מעודפי נזילות עצומים, והמחירים אינם יורדים. מדי חודש בחודשו נהנים הגופים המוסדיים מזרם תקבולים של 2.4 מיליארד שקל נטו המתדלקים את השווקים. חלק מהכסף מנותב לחו”ל אבל חלקו זורם לנכסים “סולידיים” כמו אג”ח ממשלתיות, שחלקן נסחרות למרבה ההפתעה בתשואות שליליות. אזהרות הבנקאים, כמו מנכ”ל המזרחי טפחות אלדד פרשר, על השפעתה הקטלנית של הריבית הנמוכה על מחירי הנדל”ן, נופלות על אוזניים ערלות.

הדולר הנמוך הוא הבעיה. קרנית פלוג | צילום: רויטרס

ההסתברות להפחתת הריבית תגדל רק אם השווקים האמריקאיים יספקו אינדיקטורים
מוצקים של יציאה מהמיתון ואיתותים להעלאת הריבית. סימנים לכך מתחילים להיות. אך מה עושים בינתיים עם הכסף? האם למכור ולשבת על הגדר? משקיעים “סולידיים” המעוניינים
בוודאות מוחלטת חייבים לקצר טווחי השקעה, ולהסתפק בריבית של %0.5 לשנה
(במקרה הטוב). מומלץ להשקיע את הכסף בריבית משתנה. עד אז יש להודות לאלוהי
הבורסה, שגם ברבעון הראשון של 2014 המשיך לנפח את נכסי החיסכון הארוכים
כמו בקופות הגמל ובקרנות ההשתלמות. בחלופה שבין נכסים “סולידיים” לבין השקעה במניות, הייתי בוחר במניות בנקים, נדל”ן מניב ואפילו בטבע. 

האימפריה חוזרת 

בשבוע שלפני חג העצמאות התרחשה אצלנו מיני־דרמה פיסקלית בתחום המס שחמקה מתחת לרדאר. יש בה כדי לסמל אובדן מה של עצמאותנו. האוצר, באמצעות הממונה על ההכנסות פרידה ישראלי, הגיע להסכם עם הרשויות בארה”ב להעברת מידע על חשבונות של אמריקאים החיים בישראל.

על הכוונת מאות אלפי אזרחים המחזיקים בדרכון אמריקאי, בעלי “גרין קארד” (רישיון עבודה) ותושבים אמריקאים ללא אזרחות. גן העדן הפיננסי שבו חיו האמריקאים בישראל עד היום נמצא לקראת סיומו. חשבונותיהם יהיו מעתה חשופים לעיני חוקרי המס האמריקאים  (IRS) והם עלולים לחטוף את מיטב הקנסות, כפי שרק האמריקאים יודעים. הבנקים הישראליים לא המתינו והספיקו לערוך “מיפוי” מדויק של בעלי החשבונות האמריקאיים. 

הדיל המפוקפק אינו בלעדי לישראל. הסכמים דומים, המכונים ” FATCA “, נחתמו על ידי 28 מדינות מערביות ובהן בריטניה, גרמניה ספרד ושווייץ. כן, זו אותה שווייץ שנחשבה שנים כמקלט הפיננסי הבטוח ביותר בעולם. שווייץ נהנתה במשך שנים מתיירות נכנסת של בעלי חשבונות ממוספרים ששטפו את באנהוף שטראסה שבציריך. היא נאלצה להצטרף מסיבה אזוטרית: לאמריקאים הגיעה הלשנה עם רשימת אזרחים שניהלו חשבונות בבנק UBS והתחמקו מתשלום מס.

מדוע מדינות ומוסדותיהן הפיננסיים נכנעו לאח הגדול? מסיבה פשוטה: בנק או חברת ביטוח שיישארו מחוץ למגרש, יהיו חשופים החל מ־ 1 ביולי לניכוי מס במקור של 30% על כל הכנסה שמקורה בארה”ב (ריבית, דיבידנד, מס רווחי הון וכד’). האמריקאים איימו בסנקציות פשוט כי הם יכולים. יכולת ההתרעה הפיננסית שלהם גבוהה בהרבה ממעמדם הדיפלומטי
הבינלאומי. רק מדינות בודדות בעולם, בהן סין וכמובן רוסיה, העזו להתמרד. השיטה
עבדה כל כך יפה עד שגם שרי ארגון ה־OECD דנו שלשום ביישום הסכם לחילופי
מידע בנושאי מס בין מדינות הארגון.

הצטרפות ישראל הוציאה את הערמונים מהאש עבור בתי השקעות או ברוקרים
שסירבו להצטרף. הסכם האוצר יאפשר לדווח לאוצר ולא במישרין לאמריקאים.
ישראלי מסבירה לי שאי ציות לאמריקאים “עלול היה להסב למוסדות הפיננסיים
ולמשק הישראלי נזק כלכלי כבד”.

למרות זאת, מדובר בהסכם בעייתי ומטריד. העדר ההדדיות הוא לב הבעיה. בעוד אנחנו מסגירים מידע על האמריקאים החיים בישראל, האמריקאים לא התחייבו לתמורה דומה לגבי הישראלים בארה”ב. נכון שלהסכם צורפה פסקה לא מחייבת ש”בהמשך תהיה אפשרות שרשויות המס האמריקאיות ידווחו על הכנסות מחשבונות של ישראלים בארה”ב”, אבל
לא ניתנה התחייבות מפורשת, ובוודאי לא לוח זמנים.

בעיה נוספת אני מעדיף לכנות בשם היומרני “ציונות”. יהודים בעולם (רבים מתוכם אמריקאים) הפקידו בבנקים ישראלים עשרות מיליארדי דולרים. הם ראו בבנקים הישראליים מקלט בטוח לעת צרה, וכידוע צרות לעם היהודי לא חסרות. אותם יהודים נאלצו כעת לנדוד למקומות מסתור פיננסיים. לא אתפלא אם זה יהיה לאחד הבנקים במדינות ערב (שלא חתמו
על הסכם) כמו סעודיה.

בינתיים העובדות בשטח מדברות. בשנתיים האחרונות “התעופפו” מבנקים ישראליים פיקדונות בהיקף חמישה מיליארד דולר. חלק מהכסף התגלגל לשוק הנדל”ן (דירות להשקעה), מה שמסביר חלקית את העליות המטורפות. אז הנה תשובה נוספת לשאלה איפה הכסף.

הסכם בעייתי | צילום: shutterstock

עולם הריאליטי של מידרוג 

כמו בתוכניות ריאליטי, כלכלני חברות הדירוג מתפקדים על תקן של חבר השופטים.
אלא שבניגוד לטלוויזיה, שם נקבע דירוג העולים לגמר על סמך תחושות בטן או טעמו
האישי של השופט, הדירוג הפיננסי נסמך על אינדיקטורים כלכליים אובייקטיביים.

אמרנו אובייקטיביים? חברות הדירוג ספגו בהשנים האחרונות ביקורת קשה על שלא
חזו קריסות כמו זו של קונצרן אי.די.בי, או לאבחן כראוי ניירות ערך אמריקאיים שזכו
לדירוג הגבוה ביותר, AAA , שבפועל התבררו כגלולות רעל פיננסיות.

בעקבות כך נחקק אצלנו חוק המכניס את חברות הדירוג לפיקוח, מה שלא מקובל על
ערן היימר, מנכ”ל חברת מידרוג. השיחה איתו נערכת בעקבות גל תשקיפי ההנפקות
שיתפרסם בימים הקרובים, שיספק לו עבודה רבה. חברת החשמל (שכבר גייסה 980 מיליון
שקל) היא אחת מהן. חברת נתג”ז היא אחת נוספת ובצנרת ממתינות רבות נוספות. 

היימר סבור שגיוס שלושה מפקחים הכרוך בהוצאה של מאות אלפי שקלים הוא מיותר.
“יש לסמוך על מקצועיותם של עובדי חברות הדירוג”, הוא קובע. מקצועיות? הרי 130 חברות פשטו את הרגל, אבל הדירוג שהוענק להן לא התאים למצבן.

האם הפקתם את הלקחים? “מתוך 130 החברות שפשטו רגל, רק ב־ 15 שדורגו על ידנו היה כשל בפירעון. מדובר במספר סביר. בכל מקרה אנחנו תמיד מפיקים את הלקחים. חלק הארי של חדלות הפירעון הגיע מחברות לא מדורגות”.

ייתכן שהלחצים המופעלים עליכם מונעים פרסום דירוג מציאותי. תודה ש־ 50 אלף דולר לדירוג זה סכום לא רע. “הלחצים היו פחותים משהערכתי. אני מגיע מאגף החשב הכללי ויודע מה זה לחצים. כל איש כספים רוצה לשפר את הדירוג, אבל הם יודעים איפה הגבול. עדיין יש לחצים. מאיימים לעזוב אותי אם אוריד דירוג, אבל בסוף הם נשארים. לעתים אנחנו מוותרים
במודע על הכנסות כי מבינים שחברה לא תאמץ את הדירוג שלנו”.

תודה שלפחות עם אי.די.בי. נכשלתם. “אי.די.בי דורגה על ידי המתחרים אבל דירגנו את דיסקונט השקעות הנמנית עם הקבוצה. אני מסכים שהיה פיגור בעדכון הדירוג כי חשבו שאי.די.בי היא הקבוצה הטובה ביותר. את אי.די.בי פקדו בעת ובעונה אחד כמה כשלים, ואני לא מדבר על ההשקעה בקרדיט סוויס או ב’מעריב’. 

“הקונצרן ספג מכה קשה בשוק התקשורת (סלקום), בשוק הקמעונאות (שופרסל)
ועם העסקה הכושלת בלאס וגאס. הקשיים בחברות הבת מנעו חלוקת דיבידנד למעלה
הפירמידה. לו נוחי דנקנר היה משתמש בדיבידנדים לפירעון הלוואות ולא לקנייה נוספת של מניות אי.די.בי, הוא עדיין היה היום מלך העולם. אבל הוא האמין בקבוצה וקנה עוד מניות, ונוצרה בעיית מזומנים”.

גם בדיסקונט השקעות שדורגה על ידכם לא צפיתם אפשרות לכשל פירעון. “נכון שרמת הסיכון בדיסקונט השקעות עלתה ונכון שהסיכון כמעט והתממש, אבל בסופו של דבר הוא לא התממש. אני מאמין שהמשקיעים יראו את הכסף. הורדנו את הדירוג למרות שאיימנו שיעזבו אותנו. העתיד באי.די.בי אינו ברור. האם בעלי השליטה החדשים ישנו את המבנה הפירמידלי או לא ישנו? השאלה היא כמה מינוף יכולה הקבוצה לשרת. צריך להמתין ולראות אם הבעלים יזרימו הון נוסף. יש סימני שאלה על אי.די.בי וזהות הבעלים”.

בשבוע שעבר פורסמו המלצות ועדת אנדורן להסדרי החוב. האם אתה מוצא שם
בשורות גדולות? “הוועדה ניסתה לקצר את לוחות הזמנים שבין ההפנמה של חדלות הפירעון לבין ‘חישוב מסלול מחדש’. אני לא בטוח שמינוי משקיף הוא מה שיעזור לחברה שבדרך לפשיטת רגל. צריך להגדיר במדויק את סמכויותיו. לא נכון להשאיר חסוי את השלב הראשון
כשהחברה יוזמת הצעה להסדר. הדבר החשוב ביותר, שלצערי עדיין לא נעשה, הוא שינוי
הליך מינוי הדירקטורים החיצוניים והעברת האחריות מבעלי השליטה לנושים (הבנקים
והגופים המוסדיים). חבל שזה לא קרה”.