|
בין אם נסכים להודות בכך ובין אם לא – הולכות ואוזלות תרופות האנטיביוטיקה בעולם, משתי סיבות: האחת היא שסוגי האנטיביוטיקה הקיימים הופכים לפחות ופחות יעילים, משום שככל שאנחנו משתמשים בהם יותר, כך גם העמידות של הגוף ושל המחלות שאנו מעוניינים לתקוף באמצעותן נעשית חזקה יותר. הסיבה השניה לכך, היא שחברות התרופות הפסיקו לפתח תרופות אנטיביוטיות חדשות, וזו כבר הבעיה הגדולה יותר.
למרות שההשלכות על עולם הרפואה הן ברורות וחמורות, מדובר למעשה בבעיה שהיא כלכלית במהותה. הבעיה היא בעיית התמריצים. כחברה וכיחידה כלכלית, אנחנו בוחרים אילו פעולות היינו רוצים לתמרץ ואילו לא, אך אם שגינו בהערכות התמריצים אנו עשויים למצוא עצמינו מדכאים פעילות שנחשבת דווקא רצויה מבחינה חברתית.
יצרניות תרופות רבות נטשו את המחקר והפיתוח של תרופות אנטיביוטיות כבר לפני שנים. פיתוחן של תרופות אנטיביוטיות חדשות עולה בערך כמו לפתח תרופה לסכרת או למחלת לב, אולם הרווח שנושאת בצידה התרופה האנטיביוטית היא קטנה בהרבה. משכו של טיפול אנטיביוטי ממוצע הוא כמה שבועות, זאת בעוד הטיפול במחלות כרוניות נמשך על גבי שנים.
צרת הרגולציה
כדי לאשר תרופה לשיווק מדובר בערך על עלות של מיליארד דולר לתרופה. חלק קטן מאוד מהסכום הזה מוקדש לעצם הפיתוח של התרופה החדשה, וחלק גדול מכך, אך לא בהרבה, יספק לנו את התשובה האם התרופה באמת פועלת כנגד המחלה שבחרנו לתקוף. ישנו סכום שנוי במחלוקת בתוך התהליך הזה, שהוא עלויות ההזדמנות – מה במקום היינו יכולים לעשות עם הכסף הזה.
חברות התרופות לא יכולות להרשות לעצמן לפתח בהפסד | אילוסטרציה: Shutterstock
למעשה, חלקו הארי של סך מיליארד הדולרים שעולה לפתח תרופה חדשה הוא עלות ההוכחה לשביעות רצונו של מנהל התרופות והמזון האמריקאי (ה-FDA), שהתרופה החדשה אכן בטוחה וכי היא יעילה יותר מהטיפולים שכבר מוצעים בשוק.
אם כן, אם אנחנו רוצים להגדיל את מספר התרופות האנטיביוטיות הקיימות, עלינו לשנות את התמריצים שעומדים בפני יצרניות התרופות. הברור מאליו ביותר הוא התמריץ שלמעשה נמצא בשליטת הרגולטור, והוא העלות שנכפית על החברות באמצעות ה-FDA, למשל על ידי הנמכת סף ההוכחה, בחלק מהתרופות אם לא בכולן. מה שיסייע לא רק לחברות האמריקאיות, כי אם לכל העולם, שמסתכל על אישור ה-FDA כאבן דרך מהותית לשיווק כלל עולמי.
הסיבה שנאמר שמדובר בבעיה כלכלית יותר מבעיה רפואית, היא שפשוט לא משתלם מבחינה כספית לחברות התרופות להוציא את הסכומים האדירים הללו על פיתוח ומרשם תרופות אנטיביוטיות, ולכן הן פשוט לא עושות זאת.
לכל מי שיטענו שרגולציה קלה יותר בתחום התרופות פירושה יותר מקרי מוות – הם צודקים. אך המערכת הרגולטיבית משאירה מחלות מסויימות לחלוטין ללא מענה, כמו שחפת למשל, שהורגת כ-5% מהילדים עד גיל 13 בכל שנה. אמנם זה נשמע מעט אכזרי לומר שאנו מכירים בכך שימותו אנשים כתוצאה מהנמכת רף הבדיקות לתרופות, אך האם חייהם של אלו שכן ינצלו אינם שווים זאת?
|
