Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

מערכת ראיה ו-AI: כך מתכננת רפיד רובוטיקס לקדם אוטומציה של יצרנים

רפיד רובוטיקס רוצה להפיץ את הרובוטים שלה אצל יצרנים קטנים ברחבי העולם. עם מימון חדש מבחוץ ותוכנית אסטרטגית שאפתנית נראה שהיא בדרך הנכונה
איימי פלדמן

תשכחו מרובוטים גדולים ומהודרים. חברת רפיד רובוטיקס (Rapid Robotics) רוצה להפיץ את הרובוטים שלה, שהם זולים ומתוכנתים לבצע עבודות פשוטות מאוד, אצל יצרנים קטנים ברחבי העולם.

“מותגים וחברות גדולות, כמו הום דיפו וסאמ’ס הם לא הלקוחות שאנחנו פונים אליהם”, אומר המייסד והמנכ”ל ג’ורדן קרצ’מר. “אלה מהווים רק 2%. אנחנו הולכים אחרי ה-98% הנותרים”.

המכונות של רפיד רובוטיקס עושות עבודה פשוטה, כמו הדפסה חמה, הצמדת תופסנים (אטבים) והדפסת רפידות בסיסיות, פעולות מדויקות שחוזרות על עצמן – וסוג העבודות שמפעלים קטנים מתקשים לשכור מספיק אנשים שיבצעו אותן. נכון להיום, הסטארטאפ, שבסיסו בסן פרנסיסקו, הציב כמעט 100 רובוטים אצל לקוחות באזור המפרץ, והביא הכנסות שפורבס מעריך בטווח של 2 מיליון דולר עד 3 מיליון דולר. אבל יש לו תוכניות להתרחב במהירות, במיוחד אצל יצרנים קטנים במערב התיכון ובדרום מערב, שם קרצ’מר אומר שהוא רואה עניין רב. כדי לממן את ההתרחבות הזו, הוא אומר לפורבס, חברת רפיד רובוטיקס גייסה 12 מיליון דולר בהובלת NEA. ההשקעה החדשה מביאה את סך המימון של ראפיד ל-17.5 מיליון דולר, לפי הערכת שווי של 40 מיליון דולר.

הרובוטים הכתומים של ראפיד נראים בסיסיים ככל שניתן, אך הבידול שלהם הוא בתוכנות מונעות AI ומערכות ראייה. בסרטון שקרצ’מר מציג בזום, למשל, רובוט חותם לוגו על מכונת קפה. רובוטים אחרים יכולים להפעיל מדפסות המשמשות ליצירת רפידות ותוויות ללא תג על הלבשה, או להדפסה על פלסטיק וחומרים אחרים. “עמדנו לקרוא לה בשם Boring Robotics Company, ואז אילון [מאסק] בא וגנב אותה מאיתנו”, אומר קרצ’מר. “אין לנו רובוט מהודר שמראה את כל העבודות שלו. יש לנו רובוט שניתן לתכנת באמצעות AI לבצע משימות מאוד ספציפיות שנמצאות בכל מקום בכל מתקני הייצור, במיוחד יצרנים קטנים”.

הפתרון לעבודה הסזיפית

בשנה שעברה, למשל, ווסטק פלסטיקס, חברה מקליפורניה שמייצרת ערכות בדיקה רפואית, ראתה את הזמנותיה לבדיקות PCR שיכולות לשמש עבור נגיף הקורונה מריצות בין 400 אלף ל-4 מיליון ברבעון. אך עם כללי הריחוק החברתי, החברה נאלצה לצמצם את מספר העובדים במחצית, מה שמקשה על מילוי הדרישה הזו. “הם פנו אלינו ואמרו, ‘אנחנו צריכים להתחיל בייצור בדיקות הקורונה באופן מיידי'”, אומר קרצ’מר. רכיבי ערכת הבדיקה PCR יוצאים ממכונות הזרקה המחוברות בקבוצות של ארבע ויש צורך לחתוך אותן; הרובוטים של ראפיד שולפים אותם, מכניסים אותם למכונת שמחברת אותם ואז שולחת אותם למסוע – תנועות פשוטות וחוזרות על עצמן שנעשות שוב ושוב.

כדי לפנות ליצרניות קטנות כמו ווסטק ויצרנית הרכיבים פאברי-טק, רפיד פועלת על פי מודל של מנוים, וגובה 3,750 דולר לחודש לכל רובוט בשנה הראשונה ו-2,100 דולר לחודש לאחר מכן, כולל תמיכה ותחזוקה. לאחרונה היא שינתה את התמחור שלה ממנוי חודשי קבוע למנוי חודשי כדי לפנות למשוך חברות עם מרווחים קטנים ותקציבים נמוכים.

לפני כמה שנים פג תוקפם של הפטנטים העיקריים שרשומים על המוצבים האולטראסוניים המשמשים ברוב הרובוטים, מה שאפשר ליצור רובוטים קטנים וזולים יותר, מסביר השותף הכללי של NEA, פורסט בסקט, חבר ברשימת פורבס מידאס שהוביל את ההשקעה. “עכשיו אתה באמת רואה את ההשפעות בשוק”, הוא אומר. “הרובוטים הם הרבה יותר זולים, ואתה יכול לדמיין שאם אתה יכול לפתור את בעיית התוכנה אתה יכול להשתמש ברובוטים קטנים וזולים כדי לעשות את הדברים המייגעים שאחרת עושים אנשים שעומדים שעות על גבי שעות במקום אחד, מעבירים את הידיים והעיניים על אותו הדבר, שזו פעילות סזיפית שאף אחד לא רוצה לעשות”.

לפתח את היכולת בעצמנו

קרצ’מר (37) אינו חנון של רובוטיקה, אך מצא את עצמו בתחום הרובוטיקה כמעט במקרה. הוא גדל בקופל, טקסס, עיירה קטנה מצפון לדאלאס, והתחיל כמעצב ממשקי משתמש. העסק הראשון שלו, Livefyre, שהושק בדצמבר 2009, ניהל מערכת הערות מקוונת וכלים אחרים למעורבות קהל עבור לקוחות שכללו את קוקה קולה ו-CNN. היא גייסה מימון של 67 מיליון דולר ונרכשה על ידי אדובי בשנת 2016 תמורת סכום שלא פורסם. “זה היה בית הספר לתקלות בתוכנות ארגוניות”, אומר קרצ’מר, ששהה באדובי כמה שנים לאחר הרכישה. “זה היה מודל עסקי של מנוים ארגונים. למדתי את התחום מא’ עד ת’ כדי להצליח בזה”.

לא לקח הרבה זמן עד שהמשקיעים פנו. “הם אמרו”, יש לנו את החברות התעשייתיות האלה בפורטפוליו שלנו, ואנחנו מנסים להבין איך להחיל מודל עסקי של הוצאות תפעול. “אחרי הפניה השלישית שהגיעה אמרתי לעצמי: ‘אני צריך להסתכל על המרחב התעשייתי'”, הוא נזכר.

באוקטובר 2019 הוא חבר לרודיק לורנס, שהוא כיום מנהל הטכנולוגיה הראשי של רפיד. לורנס, בן 35, ניהל בעבר את קבוצת התוכנה של Intuitive Surgical, יצרני הרובוט הכירורגי דה וינצ’י, והיה סגן נשיא להנדסה בחברת Carbon Robotics, יצרנית זרועות רובוטיות בעלות נמוכה שנסגרה לאחרונה. השניים הכירו אחד את השני על ידי משקיע ב-Carbon Robotics. “אני מקיף את עצמי באנשים שממש טובים בדברים שאני פחות טוב בהם”, אומר קרצ’מר. “התקנו את הרובוט הראשון שלנו שלושה חודשים אחרי שהקמנו את החברה הזו”.

“בארה”ב אתה מפתח יכולת מסוימת או שאתה צריך לחפש אותה מחוץ לגבולות המדינה”

“מוצר מדף”

בניגוד להרבה חברות סטארט-אפ בתחום הרובוטיקה, רפיד השקיעה אפס זמן בפיתוח חומרה. במקום זאת, קרטצ’מר ולורנס החליטו פשוט לרכוש זרועות רובוטיות מהמדף, להפשיט אותן מהתוכנה הקיימת ולהתקין מערכות בינה מלאכותיות וראייה משלהם. “זה פשוט נראה כמו זרוע, אבל זו זרוע סופר אינטליגנטית עבור המשימות הפשוטות האלה”, אומר קרצ’מר. האוחזים שבהם הם משתמשים הם גם בסיסיים – ומודפסים בתלת מימד, כך שאם הם נשברים, רפיד יכולה פשוט להדפיס אחד חדש כתחליף. “אנחנו מתייחסים לכל החומרה כאל ברת-חלוף, כמו סחורה”, הוא אומר.

לפני שהשקיע ברפיד, בסקט – שמושקע גם בחברת הרובוטיקה ברקשייר גריי, שמתכננת לצאת לציבור באמצעות SPAC, ובמספר חברות רובוטיקה אחרות – אומר שהוא בחן כמה חברות דומות אחרות, כולל אחת שבסיסה בגרמניה ומציעה רובוטים בסיסיים שיכולים לבצע משימות פשוטות במפעל. דלויט ומכון הייצור העריכו כי יצרנים אמריקאים עשויים לייצר 2.4 מיליון משרות פתוחות עד שנת 2028.

“ברור שזה צורך גדול”, אומר בסקט. “אולי לא היית רוצה ללכת בדרך הזו אם היה לך היצע עצום של כוח עבודה זול, אבל אין. בארה”ב אתה מפתח יכולת מסוג מסוים או שאתה צריך לחפש אותה בחוץ. אנו מאבדים את יכולת הייצור שלנו בארה”ב”.

צילומים: Shutterstock, מתוך ערוץ היוטיוב של Rapid Robotics.