רק בגלל הרוח: הפאניקה האקולוגית מיותרת?

האשימו אותנו שהמסנו את כיפות הקרח, שבגללנו האוקיינוסים גואים ודובי הקוטב מזיעים. אחר כך זכתה ההתחממות הגלובלית לכינוי "שינוי אקלימי", ויוחסו לה חורפים קרים וקשים. עכשיו, על אף שלא נמדדה כל התחממות בעשור וחצי האחרונים, השיק סגן נשיא ארה"ב לשעבר, אל גור, קמפיין בינלאומי חדש בנושא.

גור התאים את המלחמה הבלתי נלאית שלו למציאות הדיגיטלית: במסגרת פרויקט אותו כינה "ריאליטי אקלים", שודרו במשך יממה שידורים חיים מרחבי הגלובוס (24 מדינות בסך הכל), כשבכל אזור הוצג פן אחר של התחממות גלובלית, כתוצר מעשה אנוש. על פי סקר של סוכנות הידיעות האמריקנית UPI, שיעור האנשים המאמינים כי בני האדם הם גורמים להתחממות גלובלית, צנח מ־70% ל־44% בתוך ארבע שנים. מטרת הקמפיין, אם כן, היא להסיר את הספקות אחת ולתמיד, לחשוף את המכחישים "ולהאיץ את תחושת הדחיפות סביב הבעיה שמשפיעה על כולנו".

התאים את המלחמה למציאות הדיגיטלית. אל גור I צילום: רויטרס

נניח לרגע שיש ראיות להתחממות גלובלית בעת האחרונה. נתעלם מכך שאפילו ד"ר פיל ג'ונס, ראש יחידת חקר האקלים באוניברסיטת מזרח אנגליה ודמות עיקרית בפרשיית אקלים־גייט, הודה כי למרות ריכוזים גבוהים יותר של פחמן דו־חמצני באטמוספירה, מבחינה סטטיסטית לא חלה התחממות מובהקת מאז 1995. האם אירועי מזג האוויר הקיצוניים שאירעו באחרונה, חריגים ככל שיהיו, הם באמת תוצאה של שינוי מטורף באקלים?

התשובה הפשוטה היא לא. שינוי אקלים הוא חוק טבע ואירועי מזג אוויר קיצוניים הם חלק מהחבילה. קל לשכוח את העובדה הזו, במיוחד כאשר המון תנאים גרועים חוברים יחד בפרקי זמן קצרים. אבל בעוד ש־336 סופות טורנדו גדולות ואלימות (שפרצו באפריל ב־21 מדינות בארה"ב) יכולות להיתפס כאירוע חריג מנקודת המבט של הדור הנוכחי, במובנים של טווחי זמן ארוכים יותר, המציאות שונה.

ללא גיבוי

בשנת 2004 נרשמה בארה"ב עונה נוראית של הוריקנים מכיוון הים. רבים מיהרו לייחס אותה להתחממות גלובלית מעשה ידי אדם. אל גור וזורעי בהלה אחרים מיהרו לדווח בנשימה עצורה על "מומחים המזהירים כי ההתחממות הגלובלית צפויה להימשך ולחולל התפרצויות נוספות של פעילות עוצמתית". אך כפי שהצהיר בזמנו ד"ר כריסטופר לאנדסי, סמכות עליונה בתחום, לא קיים מחקר מדעי שתמך בטענה זו.

לאנדסי ואחרים למדו את המאפיינים המטאורולוגיים מאז אמצע שנות הארבעים (אז נאספו לראשונה רישומים מהימנים), במטרה לחקור את הסיבה האפשרית לעלייה בכמות הסערות ב־1995. הם הגיעו למסקנה כי "ייתכן שניתן לייחס את הגורם העיקרי לפעילות ההוריקנים המוגברת, לדפוס רחב־היקף של שינויי רוח אנכיים נמוכים באופן קיצוני בכל אזור ההתפתחות העיקרית".

הם מדגישים את השפעתו החשובה של "מעבר דרמטי מאפיזודה חמה, שנמשכה מסוף 1991 ועד תחילת 1995 [אל ניניו], לתנאים של קור [לה נינה]", אשר תרם להיפוך דרמטי של תנאי מזג אוויר המתאפיינים בפעילות נמוכה מאוד, ששררו במהלך עונות ההוריקן הקודמות של 1994-1991.

במיוחד דחו החוקרים כל הנחה, לפיה העלייה בפעילות ההוריקן ב־1995 הייתה קשורה לעלייה גלובלית כלשהי בטמפרטורת פני השטח במהלך המאה החולפת, אשר ניתן לשייך אותה לגזי חממה הנוצרים על ידי האדם.

הכיכר האדומה. שריפות ברוסיה 2010 I צילום: רויטרס

 כנגד אלו הטוענים כי בשני העשורים האחרונים נרשמה עלייה בנטייה לסערות באירופה ובצפון אמריקה, יש ממצאים המעידים, כי תנאים אלה לא היו חריגים במרוצת המאה העשרים – אפילו לא בהשוואה לתקופות מוקדמות יותר, בהן הטמפרטורות ורמות הפחמן הדו־חמצני היו נמוכות יותר. לדוגמה, יש ראיות חותכות לכך, שסופות החורף ברחבי דרום סקנדינביה היו שכיחות וחזקות יותר במהלך התקופה הקרה של ימי הביניים, שנמשכה מאות שנים וב"עידן הקרח הקטן", בהשוואה להיום. נתוני אקלים היסטוריים מעידים גם הם, כי מדדי עוצמת הסערה בשבדיה בין 1860 ל־1890 היו גבוהים יותר.

במחקר של ד"ר ג'יימס אלסנר, שזכה לתמיכה ופורסם ב־" "Journal of Climate ב־2004, הוסק כי "ככלל, פעילות ההוריקנים בארה"ב במאה העשרים לא התאפיינה בשינויים מפתיעים", למעט מקרה חריג אחד בפלורידה, "כשהפעילות פחתה בשנות החמישים המוקדמות, ושוב במהלך שנות השישים המאוחרות".

שינויי מזג האוויר

ומה לגבי אסונות בעקבות שיטפון, אתם שואלים? הם בטוח מתרחשים לעתים תכופות יותר. אז זהו… שלא. מדענים יוונים גילו כי "ניתוח מגמות וסדרות זמן מצטברות בסולם האקלימי [שלושים שנה], אינו מצביע על מגמות עולמיות עקביות. למרות התפיסה הרווחת, ככלל, המגמות שהתגלו הן שליליות [שיטפונות חזקים פחות בכל השנים האחרונות], יותר מאשר חיוביות".

המחקר החדש, שפורסם השנה, מאשש סקירה קודמת של מחקרים דומים שלא מצאו עלייה בשיטפונות המתלווה להתחממות המתונה של הכדור במאה האחרונה. ייתכן כי לא חלה עלייה בעוצמה או בתדירות של אירועי שיטפון, עם זאת תוצאותיהם ההרסניות צפויות להחמיר כל עוד ההתפתחות האורבנית תוסיף להתרחב לאזורי שיטפון.

ויש גם בהלה בכיוון ההפוך: מה בנוגע לתקופות הבצורת שה־IPCC (ארגון בין־ממשלתי לשינויי אקלים) טוען כי הן תוצר של התחממות גלובלית שאנו אשמים בה? מחקר של NOAA (המינהל הלאומי לים ואטמוספירה), שפורסם ב־"Journal of the American Water Resources Association" ב־2006, טוען כי תנאי האקלים בארה"ב הפכו רטובים יותר במהלך המאה העשרים (כלומר, יותר משקעים), אך קיצוניים פחות במונחי אירועים של סופות גשם חמורות הגורמות לשיטפונות.

אז כן, האקלים משתנה. כך היה תמיד וכך ימשיך להיות. ללא עזרה ניתנת למדידה מצדנו. שינויים אלה, לטוב ולרע, יביאו מזג אוויר טוב ורע, שאותו יחגגו או יקללו, בעוד שהגורמים לו יעסיקו את המדענים ויזכו לטיפול דמגוגי מצדם של אופורטוניסטים. כך, דומה, פועלת אימא אדמה… וגם הטבע האנושי. מוטב שנתרגל לזה.