|
מכיוון שהמו"מ הקואליציוני המתרחש בימים אלה מציב בחזית נושאים שבין דתיים לחילוניים, הגיע הזמן להניח על השולחן עוד סוגייה כזו, חשובה לא פחות – לעניות טעמי אפילו יותר – מהשאלה כמה אברכים ישרתו בגולני בעוד עשר שנים: תחבורה ציבורית בשבת.
במשך שנים זה היה טאבו שרק אוכלי שרצים מקצועיים הסכימו לגעת בו. הרי בעלי הברית הפוטנציאליים של החרדים לא רוצים להרגיז אותם, ובכלל – למה להעיר שדים מריבצם. יש סטטוס קוו, איש לא מרוצה ממנו אבל כולם נאלצים לבלוע אותו. מה לא עושים בשביל שלום בית.
לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק
אלא שבמערכת הבחירות הנוכחית הסתמן שינוי. בכל פעם שסוגיית התחבורה בשבתות עלתה על השולחן, התברר שמאחרי הסיסמאות הישנות והעמדות המבוצרות מסתתרת אמת חדשה – הפערים בין הצדדים ניתנים לגישור. אפילו החילוניים המובהקים ביותר לא רוצים לראות גדודים של אוטובוסים דוהרים במרכזי הערים ומערערים את שלוות השבת, ולפחות חלק מהדתיים, לעומת זאת, מבינים שיותר תחבורה ציבורית זה הרבה פחות מכוניות פרטיות על הכביש, ובסיכום מתימטי – פחות חילול קודש.
תחבורה ציבורית בשבת היא כבר מזמן לא עניין של דווקאיזם חילוני. זו סוגייה חברתית (וגם סביבתית) ממדרגה ראשונה: המציאות היא שהחילוניים ממילא נוסעים בשבת. הם נוסעים לאיזורי הבילוי והפנאי (שלמרבה הצער מתבטאים בעיקר במרכזי קניות מכוערים שמהווים את התמצית המזוקקת והלא מחמיאה של תרבות הצריכה), לחופי הים, לבקר את המשפחה. בהיעדר תחבורה ציבורית, הם עושים את זה באמצעות ים של מכוניות פרטיות שמציף את הכבישים. בני השכבות החלשות, הקשישים והנוער, שאין להם מכונית פרטית (רק ל-60% ממשקי הבית בישראל יש רכב פרטי) נאלצים לשלם ביוקר עבור מוניות או פשוט נתקעים בלי יכולת לנוע. כך נוצרה תרבות של פערים במובנה המזוקק ביותר: אלה שידם משגת לרכוש רכב פרטי נהנים מניידות וממגוון אפשרויות, ואלה שלא – לא.
צילום: שרון מרוז, R&B Media
לתלות של הישראלים במכונית פרטית בשבתות יש השלכה על מצב התחבורה גם בשאר ימי השבוע: מי שקונה מכונית בגלל השבת, ישתמש בה גם ביום ראשון, שני ושלישי, גם אם הוא לא באמת זקוק לה. מרגע ששולמו דמי הביטוח והרישוי, ומרגע שהמכונית ממילא ממתינה בחנייה – היא תיסע. מחקרים רבים מלמדים על הקשר הישיר בין זמינות הרכב לבין היקף השימוש בו. אם לא יהיה צורך במכונית לשבת, משפחות רבות בישראל יסתדרו היטב עם אוטובוס, רכבת או אופניים גם בימי חול, ובאותה הזדמנות ירוויחו נתח נאה של הכנסה פנויה למטרות מועילות יותר.
הסוגייה המעניינת הזו עלתה לדיון במספר אירועים שנערכו לפני הבחירות בנושאי תחבורה וסביבה. ח"כים ממפלגות המרכז והשמאל הבהירו שאין להם עניין לשנות את האופי הייחודי של השבת, ואין שום צורך להפעיל את התחבורה הציבורית בהיקף מלא. צריך לתפור חליפת שבת מיוחדת, שכוללת שאטלים, רצוי באמצעות מיניבוסים שקטים וקומפקטיים, שישנעו את המעוניינים למרכזי הבילוי והפנאי. כבר כיום פועלים שירותים כאלה, גם בתל אביב, אבל בקנה מידה קטן ולא מספק. הח"כים הדתיים שנשאלו על כך אמנם נחרדו מהאפשרות שהסטאטוס קוו המיתולוגי יופר, אבל ההבנה שאין כוונה לפגוע באופי השבת ושתוכנית מתחשבת ונבונה עשויה דווקא להוריד את מספר הרכבים מהכבישים – דיברה אל לבם. התחושה היא שיש בסיס לדיון.
ממשאלים שנערכו בקרב ח"כים לפני הבחירות, עלה שיותר מחמישים מהם תומכים בהפעלה מדודה של תחבורה ציבורית בשבת. החדשות המעניינות – דברים ברוח זו מופיעים גם במצע המפורט של "יש עתיד". אם יאיר לפיד רוצה לספק הישג ממשי לבוחריו החילוניים, ובאותה עת להשיא תרומה אמיתית לצמצום הפערים החברתיים ולשיפור התחבורה והסביבה – זו הדרך, ובשביל להגשים אותה שווה להתפשר על כמה סעיפים בתוכנית השוויון בנטל.
[email protected]
טורים קודמים של הכותב:
הייתם קונים מכונית משומשת מיחימוביץ'?
מכונית לכל אזרח זו לא קידמה – אלא אסון לאומי
השמאל רוצה שאחמד יערבב את הטיח וישתוק
|
