|
ביום ראשון הקרוב יוחלט אם שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, איתן אורנשטיין, יאשר את הסדר החוב באי.די.בי והעברת השליטה לאקסטרה־אלשטיין. אם לנוכח בדיקת עסקיו של מוטי בן משה, מבעלי אקסטרה, והפרסומים המביכים מהימים האחרונים, העסקה לא תושלם – הפרשה עלולה להפוך לביזיון הגדול של 2013 .
אלא שאין טעם לכסוס ציפורניים עד אז, שכן ב־2013 היו מחדלים לרוב. אז אומנם לא הגענו עדיין לדרגת סיפור המתרגם הסכיזופרני מדרום אפריקה, אבל גם אצלנו לא היו חסרות שערוריות בסקטור הציבורי והפרטי.
מסקנדל הנרות הריחניים של משפחת נתניהו ניתן היה לעשות מטעמים. מחשיפת העדפותיו בגלידה (פיסטוק) והמיטה המעופפת ניתן היה למלא מדור שלם. ואכן, במדינה שזכתה כבר לכינוי "מדינת חלטורה", בחירת הפאשלות הפכה למשימה לא פשוטה, אבל עשינו כמיטב יכולתנו. להלן המבחר.
1. אל תגיד נגיד: ספק אם ביזיון בסדר גודל דומה יחזור אי פעם על עצמו. מחדל מינוי נגיד בנק ישראל כלל את כל הרעות החולות האפשריות בסקטור הציבורי. הנגיד הפורש סטנלי פישר הודיע כבר ב־ 29 בינואר 2013 על תוכניותיו לסיים את תפקידו. אבל כפי שרק בישראל יכול לקרות, הממשלה אישרה את מינויה של קרנית פלוג כמחליפתו ב־ 27 באוקטובר, תשעה חודשים מאוחר יותר.
ממדי הסקנדל תפחו לא רק בגלל העיכוב בלוח הזמנים, אלא גם בגלל הסיפורים העסיסיים שהתרחשו בינתיים. אלה כללו בין השאר את ההמלצה למינוי פרופ' יעקב פרנקל (שנפסל בגלל חשד לגניבת חליפון בהונג קונג) ומינוי פרופ' ליאו ליידרמן (שפסל את עצמו מסיבות אישיות עלומות). שיא הקרקס הגיע לאחר שנתניהו גייס בבת אחת שלושה מועמדים מטעם
עצמו, אבל בסוף בחר בפלוג, שבה לא היה מעוניין עוד בסיבוב הראשון. את זה כבר היה קשה לעכל.
מה שעצוב באמת בכל הפרשה הוא ששום מסקנות לא הוסקו, אף לקח לא נלמד ומה שהיה הוא שיהיה. מבקר המדינה יוסף שפירא, שלא בדק את המחדל, מעדיף להתעסק בזוטות כמו מינוי חברי דירקטוריון בנק לאומי. יו"ר ועדת הכלכלה, פרופ' אבישי ברוורמן, שהתחייב ליזום שינוי במתכונת בחירת הנגיד, פנה לעיסוקים פופולריים יותר. התקשורת שסיקרה לעומק את הפרשה, עברה מזמן לטפל בשערורייה התורנית.
2. הגירעון שלא היה: יאיר לפיד לקח על עצמו את התפקיד היומרני של שר האוצר אף שמעולם לא נחשב לטאלנט פיננסי ועל אף היותו נעדר ניסיון כלכלי. לפני הבחירות הבהיר לפיד כי לתפקיד חייבים למנות כלכלן, אלא שלפיד כמו לפיד: כשהפיוז ההונגרי שלו קפץ, הוא החליט לזנק למים הקרים והסתער על המינוי המפתיע ביותר בממשלה.
את תוצאות הטירונות הפיננסית אנחנו מרגישים לא רע. מלא כוונות טובות, רצה לפיד להפיל את תיק הגירעון על קודמו יובל שטייניץ, וכך לקח מרווחי ביטחון גירעוניים ענקיים. שר האוצר החדש העריך שהגירעון בתקציב 2013 יסתכם ב־ 46.5 מיליארד שקל, והכשיר את הדרך לשורת גזירות, ובהן העלאת המע"מ והקיצוץ בקצבאות הילדים. בפועל יסתכם הגירעון
בכ־ 30 מיליארד שקל בלבד. לא שזה מעט, אבל זה גם אינו פיגוע פיננסי שעלול לפגוע בדירוג האשראי של ישראל.
צילום: רויטרס
שטייניץ, שספג מלפיד מהלומות קשות (לא במסגרת תחביבו כמתאגרף) על הנדוניה המפוקפקת שהשאיר, השתלח בו השבוע בחריפות לא אופיינית. בשיחה עם "סופהשבוע" טען שטייניץ כי "לפיד רימה את הציבור, הכניס אותו לפאניקה מיותרת, ובניגוד לעמדת הנגיד
הקודם סטנלי פישר זרק מספרי גירעון דמיוניים. הוא חייב התנצלות לציבור". שטייניץ ניצל את התערערות מערכת היחסים בקואליציה כדי לסגור חשבון, לא לפני שקיבל אור ירוק מנתניהו.
3. פיצול אישיות לאומי: כל בנק, לא כל שכן בנק לאומי, מתנהל בצורה שמרנית.
המנכ"לית רקפת רוסק־עמינח מתויגת כשמרנית וכאחת שמקבלת החלטות עסקיות ענייניות
המתעלמות מהלכי רוח פופוליסטיים. על רקע כל אלה הייתה מפתיעה עוצמת הפליק־פלאק
שביצע הבנק בחודשים האחרונים בנוגע למשבר החובות באי.די.בי.
לפני כחצי שנה גובש הסדר חובות שבמסגרתו הוחלט על פריסת 150 מיליון שקל מחובות גנדן (בעלת אי.די.בי) לבנקים (ההיקף הכולל הסתכם ב־ 530 מיליון שקל). הסדרים כאלה היו מאז ומתמיד בבנקים ואין כאן שום דבר חדש. אבל הפעם, כשנחשף ההסדר שבו השתתף המשקיע הארגנטינאי אדוארדו אלשטיין, הותקף בנק לאומי בחריפות יוצאת דופן. ח"כ שלי יחימוביץ' הגדילה לעשות כשהמליצה ללקוחות למשוך את הכסף, אם ההסדר יושלם.
למרבה ההפתעה, לאומי נבהל והתקפל. בניגוד לכל נורמה בנקאית המקובלת עד אז, הדירקטוריון הקפיא את ההסדר. אחד התירוצים שנופקו: לא ברור עד כמה אלשטיין וכוונת ההשקעות שלו רציניים.
שלב מתקדם יותר בפסטיבל האבסורד היה בתחילת דצמבר. לאומי אימץ בפועל את הצעת ההסדר של קבוצת אקסטרה־אלשטיין באי.די.בי. כן, כן! מדובר באותו אלשטיין שחודשים ספורים קודם לכן הטיל הבנק ספק ברצינות כוונותיו.
כעת, כשנוחי דנקנר נותר מחוץ לקבוצת השליטה באי.די.בי, הסיכוי לגביית חובותיו האישיים על ידי הבנק פחת משמעותית. ואולי בלאומי בונים על הערבויות האישיות שניתנו על ידי בעלי המניות האחרים בגנדן?
4. יצא שכרם בהפסדם: למי שמעוניין להבין על רגל אחת את משמעות המונח רגולציה, מומלץ להעמיק בסוגיית שכר בכירי המערכת הבנקאית. הסיפור הולך כך: הבנקאים, שיש הנהנים עדיין לכנותם בתואר "חתולים שמנים", אישרו בחודשים האחרונים הסדרי שכר נדיבים שכללו שכר גבוה, בונוסים מפנקים ואופציות נדיבות. חלק מהבנקאים שהתרגלו למיליונים שקיבלו בעבר, ניסו לסדר לעצמם גם הפעם בונוסים, אף שהתשואה שישיגו
תהיה עלובה.
אלא שהמפקח על הבנקים, דודו זקן, צינן את ההתלהבות. אף על פי שתוכניות התגמול כבר אושרו, הרגיע המפקח את הבנקאים. הוא הורה להם – באופן חסר תקדים – לבטל את התוכניות הקיימות ולדון מחדש בהסדרי השכר. למעשה, הוא דרש להתאימם לכללים שהוא עצמו קבע. כך למשל, שהבונוס שיחולק לא יעלה על השכר השנתי.
הבנקאים המתוסכלים התרעמו, אבל בסופו של דבר נאלצו להתיישר וללמוד להסתדר גם עם עלות שכר של שלושה מיליון שקל לשנה. לאף אחד לא משתלם לריב עם המפקח על הבנקים, שהפך בשנה האחרונה לבעל הבית האמיתי.
5. הדחה לא טבעית: סביר להניח שאם ישאלו בעוד חודשים אחדים מי זה ג'רמי לוין, קשה יהיה להאמין שמדובר באותו אחד שניהל פעם את קונצרן התרופות טבע. האפשרות להחלפתו עמדה על הפרק כמה שבועות לפני שהתרחשה בפועל. בתוך טבע התנהלה חרושת שמועות, הדלפת מסמכים ואי שקט תעשייתי, שמקורו במצבה העסקי המידרדר וסוגיית "הרווחים הכלואים".
לוין האמין ממש עד לרגע האחרון שהוא ממשיך בניהול טבע, והתכוון להשלים את תוכנית ההבראה שגובשה בדירקטוריון בראשות פיליפ פרוסט. 24 שעות לפני ההדחה עוד הכחישו בטבע את הפרסומים בדבר הכוונה להחלפת לוין. אין זו הפעם הראשונה שהכחשות, שלא
לומר שקרים, משוגרות על ידי חברות בורסאיות. אלא שזו הפעם הראשונה שאי אמירת מלוא האמת מיוחסת לקונצרן ענק המהווה את ספינת הדגל של התעשייה ושמניותיו הפכו ל"מניות העם".
המועמד המוביל להחלפת לוין הוא ארז ויגודמן, המנכ"ל הנוכחי של חברת מכתשים אגן. את פרוסט בתפקיד יו"ר הדירקטוריון מיועד להחליף אמיר אלשטיין, אלא אם כן השליטה בטבע תימכר עד אז.
ג'רמי לוין | צילום: פרקר יאנג
6. בורסת השמועות: "התפטרתי כי נשבר לי מברונפלד והדירקטוריון", כך הסבירה שלשום
מנכ"לית הבורסה לשעבר, אסתר לבנון, את פרישתה בראיון ל"כלכליסט". דברים אמיצים, אבל רצוי להעמידם על דיוקם: לבנון לא פרשה אלא פוטרה על ידי יו"ר הבורסה, סם ברונפלד. גם ברונפלד לא פרש, אלא הודח על ידי יו"ר רשות ני"ע, פרופ' שמואל האוזר, שבשלב זה הוא המנצח היחיד במשחק הכיסאות המוזיקליים.
האוזר נלחץ מהירידה החדה בפעילות הבורסה ועשה כל מאמץ לשיפור המצב. מה שהטריד אותו במיוחד היו ההסברים שיוחסו לברונפלד ("המשבר יעבור כמו התקררות"). אלמלא ההדחה, ברונפלד, שהינו היסטוריון חובב, ולבנון, אשת צללים בעברה, היו נותרים בתפקידם. איזו סיבה הייתה להם להיפרד מסיר הבשר? בוודאי לא אומץ לב ציבורי.
המועמד המועדף של פרופ' האוזר לתפקיד המנכ"ל היה יוסי ביינארט, תושב ארה"ב, וכמובן שהוא גם זכה בו. יעקב רוזן, שהשתעשע כמה שבועות באפשרות למשחק הוגן וזכייה בתפקיד, נאלץ לוותר למען בתו, המועסקת בבורסה לני"ע.
הקרב עבר כעת לתפקיד יו"ר הדירקטוריון, ולא פחות מ־ 40 מועמדים מתמודדים על התפקיד. מי שייבחר ייאלץ קודם לכן לעבור ראיון קבלה אצל יו"ר הרשות.
7. השתלמות סוערת: למי שהספיק לשכוח נזכיר שלפני שבועיים בלבד סערה המדינה בגלל סופה הפוקדת אותנו אחת ל־ 100 שנה. אבל הייתה גם סערה נוספת. אבי בראלי, כתב "דה מרקר", חשף שבעיצומו של מזג האוויר הלא שגרתי בחרו 200 מהנדסי חברת חשמל להשתלם באילת. האם זה השתלם? המנכ"ל אלי גליקמן זעם והחליט להדיח שני ראשי ועדים. קשה להאמין שההדחה תבוצע, אבל צריך היה להרגיע את הציבור.
הקרב בחברת החשמל מזכיר את ההתגוששויות בנמל אשדוד. ביום שישי שעבר שבתו העובדים לארבע שעות בגלל החלטת ההנהלה להשעות שני חברי ועד שהורו לעובדים להסיר את האפוד הזוהר. המלחמות נועדו לספק תשובה לשאלה מי הבוס בנמל אשדוד, והתשובה
הייתה חד משמעית: יו"ר הוועד, אלון חסן. דוחות על ניגודי אינטרסים, העמדה לדין משמעתי שאליו לא התייצב (טוב, היה בהשתלמות באילת) סקנדלים בנמל, כל זה לא רלוונטי. חסן ממשיך להיות האיש החזק של הנמל.
8. רכבת לשום מקום: בבדיקה שגרתית שביצעו לפני כמה חודשים מהנדסי חברת הכרייה
במנהרה העוברת מתחת להרי ירושלים, נחשף שבתוואי המנהרה נרשמה סטייה של 60 ס"מ בהשוואה למתוכנן. הסטייה נמשכת לאורך עשרות מטרים של כרייה. היא התגלתה בחלק שבין שער הגיא לעמק הארזים, בשל הזנה שגויה של הנתונים שהוזרמו למכונת החפירה.
הקבלן המבצע "שפיר הנדסה" וחברת הכרייה האיטלקית פעלו במהירות לתיקון הסטייה. מזל שהדבר התגלה אחרי עשרות מטרים ולא מאות קילומטרים של חפירה. וייתכן שללא גילוי המחדל, עוד היינו נהנים מרכבת ישירה לרבת עמון.
9. טוב שם טוב משמן: הרבה תקוות נתלו בקידוח הימי של חברת שמן מול חופי אשדוד. הרבה מאוד כספים (175 מיליון דולר) גם הושקעו בו. על כן מצער היה לקבל את ההכרזה מ־ 13 באוקטובר שהקידוח התגלה כיבש. כספי ההשקעה ירדו לטמיון ומניית שמן צנחה ב־ 92%. יו"ר הדירקטוריון, מיודענו גבי אשכנזי, התפטר.
צילום: תומר ורון
את התסכול ניתן להבין, אבל קשה להתעלם מהסימנים המטרידים שליוו את הקידוח. בספטמבר, חודש לפני ההכרזה על הקידוח כיבש, דיווחה שמן על "סימני נפט משמעותיים" באיכות גבוהה בעומק 5,700 מטר. ההודעה לוותה בפעילות ערנית מחוץ לבורסה באופציות ובניירות הערך של שמן. כך למשל, אשכנזי והמנכ"ל יוסי לוי החליטו לא לממש 605 אלף אופציות שהוענקו חינם. הם הסבירו זאת בחשש שיואשמו בניצול מידע פנים. מצד שני,
אברהם ננקשווילי, מבעלי החברה, וחברת בונסטאר מימשו אופציות במיליוני שקלים שטבעו בים. באותו זמן מכרה מנופים, בעלת עניין אחרת, מניות מחוץ לבורסה.
סימני השאלה המהדהדים לא הפכו עדיין לסימן קריאה.
10. מעשה לא ספורטיבי: שרת התרבות והספורט לימור לבנת כינסה הקיץ מסיבת עיתונאים להצגת מסקנות "ועדת זליכה" בנושא הכדורגל, ההתאחדות והעומד בראשה אבי לוזון. הדוח סיפק כמובן את הסחורה והצביע על תחלואי הענף.
ברור היה שלבנת לא תצטער אם לוזון יסיק את המסקנות וילך הביתה. אלא שהסיפור של האירוע הזכיר לי את מסיבת העיתונאים המפורסמת של הנשיא לשעבר משה קצב,
שבמהלכה תקף את העיתונאי גדי סוקניק. האחרון אומנם לא נזרק מהאירוע, אבל כתב "ספורט הארץ", משה בוקר, כן נאלץ לעזוב.
"אתה עובד של לוזון. נתתי לך להשמיע את כל השקרים וההשמצות שלך", הטיחה לבנת בכתב הזועם. בוקר לא נותר חייב והשיב לפני עזיבתו את האולם: "אצל פוטין לא מתייחסים כך לעיתונאים".
החודש התברר שפוטין מתייחס לעיתונאים הרבה יותר גרוע, כך שבוקר קצת הגזים. השאלה מדוע הנהלת אגודת העיתונאים, שבאכסנייתה "בית סוקולוב" התחוללה המיני־דרמה, לא התערבה ומנעה את סילוק בוקר – נותרה ללא תשובה. כמו כן, עד היום לא ברור אם בכלל למתארח באכסניה הזאת יש – עם כל הכבוד – הזכות לקבוע את זהות המשתתפים במסיבת עיתונאים.
|
