וולבו היא יצרנית רכב שביססה את המותג שלה במשך כחצי מאה על קידום הבטיחות ברכביה. ב-2008 הכריזה החברה על חזון, לפיו עד לשנת 2020 היא תגיע למצב בו איש לא ייהרג או ייפצע קשות בזמן שהוא נוהג או רוכב על הכלים שלה. בשביל למצוא מישהו שיגיד לכם שהמטרה של וולבו מאז ומעולם לא הייתה לדאוג קודם כל ללקוחותיה תצטרכו להתאמץ מאוד. אבל לא ניתן לומר את אותו הדבר גם על אובר. מאז שחברת שיתוף הנסיעות הודיעה באוגוסט 2016 על שותפותה עם וולבו לפיתוח מכוניות אוטונומיות, הן תמיד נראו מעט כמו זוג מוזר. לאור המחלוקת שהתעוררה בעקבות הרחבת תכנית הפיילוט לנהיגה עצמית של רכבי אובר גם לאזור סן פרנסיסקו בשבוע שעבר, שתיקתה של וולבו נותרה מוזרה אף יותר.
בטור קודם שלי שעסק ביוהרה של אובר נוכח כמה סעיפי תקינה מקלים למדי בכל הנוגע לניסוי ברכבים אוטונומיים בקליפורניה, סיכמתי את דבריי בהצעה לוולבו שתיקח תפקיד פעיל יותר בתהליך ושתדחוף את שותפתה לכיוון הנכון. פניתי לוולבו בעניין ותגובתה מובאת להלן.
"השותפות שלנו עם אובר כוללת את הנדסת ותחזוקת הרכבים, אנחנו לא מפתחים את הטכנולוגיה או את התוכנה שלהם לנהיגה אוטונומית", אמר ג'ין ניקולס, מנהל מוצר ותקשורת טכנולוגיות ברכבי וולבו בארצות הברית. "זה תלוי רק באובר היכן וכיצד היא תיבחן את התוכנות והתוכניות שלה. כפועל יוצא, כל הדרישות הרלוונטיות לצורך ביצוע הניסויים תלויים בה, ולנו אין כל מושג לגבי יחסיה של אובר עם הרגולטור או עם סוכנויות המדינה".
נראה שהשותפות בין וולבו לאובר יותר מתאימה לסוג היחסים של ספק-לקוח מכפי שחשבתי בתחילה. אם נחזור ל-18 באוגוסט 2016, בהכרזתן של שתי החברות על השותפות נאמר:
"שתי החברות חתמו על הסכם לייסוד פרויקט משותף שיביא לפיתוח רכבים בסיסיים חדשים שיהיו מסוגלים למזג את ההתפתחויות האחרונות ביותר בתחום הנהיגה האוטונומית, לרבות נהיגה אוטונומית לחלוטין ללא מעורבות נהג. רכבי הבסיס ייוצרו על ידי וולבו ולאחר מכן הם יירכשו ממנה על ידי אובר. וולבו ואובר תורמות סכום משולב של 300 מיליון דולר לפרויקט".
ברחובות סן פרנסיסקו כבר נוסעים רכבי וולבו שעברו התאמה לצרכי אובר | צילום: Fotolia
אם כך נראה שוולבו עובדת עם אובר על פיתוח גרסה מותאמת של מבנה המוצר המתכוונן שלה (SPA), כך שיתאים לצרכיה של אובר כספקית שירותי שיתוף נסיעות. בהנחה שההסכם הזה ימולא עד סופו, אנו צפויים לראות רכב שייסע על גבי הפלטפורמה של הוולבו S90 ו-XC90, אבל עם גוף שמתאים לכניסה ויציאה זריזה מהרכב על ידי נוסעי אובר.
למעשה, זה קרוב יותר לסוג היחסים שיש לגוגל ו-Waymo עם פיאט קרייזלר (FCA) מאשר לסוג היחסים שמאפיינים, למשל, את GM ו-Lyft. מהנדסים של FCA עבדו יחד עם אנשי Waymo כדי לשלב את חומרת החישה, ההנעה והעיבוד של האחרונה בתוך צי מיני-וואנים של קרייזלר פסיפיק. מרגע שהרכבים נבנו, Waymo לקחה שליטה מלאה על יתר תהליך הפיתוח, כשבגדול – אנשי FCA נמצאים כעת מחוץ לתמונה. באופן דומה, לוולבו אין כל השפעה על האופן שבו לקוחות משתמשים ברכבים שלה מרגע שהם עוזבים את המגרש של סוכן המכירות.
פחות משלושה שבועות לאחר ההכרזה באוגוסט על העסקה עם אובר, וולבו הודיעה על מיזם משותף נפרד עם אחד מהספקים הוותיקים ביותר שלה, אוטוליב, במסגרתו החברות יפתחו מערכות שליטה אוטונומיות שיכנסו לשימוש ברכבים שוולבו מוכרת ללקוחות אחרים.
בשבוע שעבר, ממש רגע לפני שרכבי אובר-וולבו עלו על הכביש ברחובות סן פרנסיסקו, וולבו שחררה הודעה לעיתונות בה הצהירה כי תכנית הניסוי תתרחב מעבר לבסיס הפיתוח של אובר בפיטסבורג. זה נשמע כאילו וולבו לא הייתה מודעת כלל לפרטי התכנית של אובר. אני גם חושד שבעתיד, אלא אם יתרחש שינוי דרמטי ובלתי צפוי ביחס של מנכ"ל אובר, טראוויס קלניק, והצוות שלו, אנחנו נשמע הרבה יותר על העבודה המשותפת של וולבו עם אוטוליב מאשר על שיתוף הפעולה שלה עם אובר.
|