Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

שיחת וועדה: האם להמלצות וועדות גרמן ואלאלוף יש סיכוי של ממש להצליח היכן שקודמותיהן נכשלו?

השבוע, במהלך מסיבת העיתונאים להצגת מסקנות "הוועדה למלחמה בעוני", המליץ שר העבודה והרווחה מאיר כהן ליו"ר הוועדה אלי אלאלוף להקים ועדת משנה שתעקוב מקרוב אחר יישום מסקנות הדוח. "אחת הבעיות בדוח טרכטנברג הייתה אי ...
יהודה שרוני, סופהשבוע

השבוע, במהלך מסיבת העיתונאים להצגת מסקנות “הוועדה למלחמה בעוני”, המליץ שר העבודה והרווחה מאיר כהן ליו”ר הוועדה אלי אלאלוף להקים ועדת משנה שתעקוב מקרוב אחר יישום מסקנות הדוח. “אחת הבעיות בדוח טרכטנברג הייתה אי קיום מנגנון מעקב אחר הטיפול בדוח”, הדגיש כהן. לא ברור מה יעשה אלאלוף עם ההמלצות, אבל ברור שאם תוקם ועדת תקדימית כזאת, ידיה יהיו מלאות עבודה: ספק אם עשירית מהמלצות הדוח ייושמו.

כהן, כמו רבים מהפוליטיקאים, הקים את הוועדה לאחר שנקלע לאזור מוכה אסון. זמן קצר
לאחר אישור תקציב 2013 ־ 2014 הוא הותקף על תמיכתו בהחלטת ראש מפלגתו יאיר לפיד, לקצץ בקצבאות הילדים. לפיד לא טרפד את היוזמה של השר ממפלגתו, בידיעה שדבר לא ייצא ממנה. 

“ועדת גרמן לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית” היא התאומה הבריאותית של ועדת העוני. גם היא הוקמה על ידי שרה מיש עתיד, יעל גרמן. לפיד נתן גם לה את ברכת הדרך. המלצותיה שפורסמו שלשום ייבחנו ברצינות, כי עלותן התקציבית נאמדת במיליארד שקל (על פני שלוש שנים), אבל עדיין לא ברור אם ההמלצות יעברו את המשוכה הפוליטית. והאם ידעתם שהשבוע פורסמו המלצות “ועדת מבורך” בראשות יעל מבורך מאגף התקציבים לצמצום אי השוויון המגדרי בתקציב המדינה? כן. גם זה היה לנו.

ועדת אלאלוף אינה הראשונה או האחרונה להגיש מסקנות הזוכות ליחס של ועדת קישוט. המלצות “ועדת ברודט” לתקציב הביטחון זכו לחישוב מסלול מחדש. לאחר שש שנים נמאס ממנה והיא הוחלפה על ידי “ועדת לוקר”, שאמורה לקבוע מתווה חדש לתקציב. המלצות הוועדה לא יחייבו את הממשלה הבאה. אחד מבכירי האוצר תמה בפני מדוע בכלל
צריך היה להקים את “ועדת לוקר”, שחבריה (הממונה על התקציבים באוצר והראל לוקר) יכולים ממילא לקבוע לבד את גורל תקציב הביטחון וסדרי העדיפויות שלו.

לוקר, כמו אנדורן או ששינסקי, הפכו לשמות גנריים לוועדות שמרבית המלצותיהן נושרות במעבר לשלב החקיקה. המלצות הוועדה לדחיית גיל הפרישה לפנסיה לנשים, נדחו בכנסת ברוב של 69 חברים נגד אחד (שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ). הוועדה “המפורסמת” ביותר שמרבית מסקנותיה (ובראשן הקיצוץ בביטחון) לא יושמו הייתה “ועדת טרכטנברג”. נתניהו הפעיל לחץ על הפרופסור המכובד כדי שיסכים לעמוד בראשה. הוא התחייב
למלא את כל המלצותיה, וטרכטנברג האמין ונפל בפח. ייתכן שבסתר לבו קיווה שהסכמתו לקבל את התפקיד תסלול את הדרך למינויו כנגיד בנק ישראל בתום עידן סטנלי פישר, אבל זה לא קרה. 

גם טרכטנברג אינו לבד. האם מישהו זוכר שרק לפני שנתיים הוגשו מסקנות “הוועדה לבחינת יחסי הון־שלטון”? הוועדה הוקמה על ידי חובב התקשורת מבקר המדינה לשעבר מיכה לינדנשטראוס, ונקברה אחד כבוד על ידי מחליפו יוסף שפירא. דבריו הנחרצים של יו”ר הוועדה רמי פרידמן, שדיבר על השחיתות השלטונית כעל מכת מדינה והמליץ לאישי ממשל שלא להתרועע עם בעלי ההון, נותרו בפח האשפה של ההיסטוריה. באותה ועדה ישב מיודענו עו”ד אלדד יניב, שניסה לתגרם את קונספירציית ההון־שלטון שלו לעוצמה פוליטית.

שרת הבריאות יעל גרמן | צילום: רויטרס

בדרך לדירקטוריון

בשבוע שעבר פורסמו בעיתונות מודעות שכותרתן “נבחרת הדירקטורים יצאה לדרך”. מדובר ביוזמה חשובה של שר האוצר לפיד, שניסה לנפות מהליך מינוי הדירקטורים בחברות ממשלתיות את השיקולים הפוליטיים.

במודעה מברכת רשות החברות הממשלתיות את המועמדים הראשונים “שנבחרו בקפידה ובאופן תחרותי ושוויוני מתוך 14 אלף מועמדים ראויים”. ברשימה 145 מועמדים פוטנציאליים לחברות ממשלתיות, שמחציתם נשים. אין סיכוי שנבחרת כזאת תעפיל למונדיאל, אבל אולי יהיה לה מקום בליגה למקומות תעסוקה.

כפי שכבר כתבתי בעבר, גם אני נמניתי עם “המועמדים הראויים” שעלו כיתה אבל לא בבית
ספרנו. מכיוון שיחד איתי נשרו לפחות עוד 13 אלף מועמדים שלפי ידיעתי חלקם הגדול ראוי ממני, אין באמתחתי תחושות תסכול או הרגשת קיפוח. מה שמפריע לי הוא שאלפי מועמדים איכותיים, צעירים, בעלי השכלה ופוטנציאל ניהולי, נעדרים מהרשימה ולא ניתנה להם שום הזדמנות. ברשימה לא מצאתי משוחררים מצבא הקבע, בעלי ניסיון פיקודי ורקע אקדמי, אך מה לעשות – לא הספיקו לצבור ניסיון ניהולי. מנגד הופתעתי לגלות ברשימה אישי משק ששיא הקריירה של חלקם היה לפני 30 ־ 40 שנה, כשלפיד היה לקראת סיום לימודי בית הספר היסודי.

הרשימה כוללת את יצחק קאול, מנכ”ל בזק המיתולוגי, יוסי דואר המנכ”ל המיתולוגי של חברת הכבלים תבל, עמיחי הירשטיין שפרש לפנסיה מניהול מלונות דן, דוד לוינסון מנכ”ל בנק אמריקה ישראל בעבר, ועוזי ורדיזר שניהל את בנק משכן לפני 35 שנה ולאחר מכן את שיכון ובינוי. אני מכיר את כולם והם עלא כיפאק, אבל את שלהם הם כבר עשו. יזמי נבחרת הדירקטורים חייבים היו לתת הזדמנות לצעירים.

מבחינה זו רשימת המועמדים מקרב הנשים מעודדת יותר. היא כוללת את אילנה קאופמן (מנכ”לית גולף לשעבר), אורית רישפי (שהתמודדה על ראשות עיריית הרצליה), אסתי פרידמן (מנכ”לית כלל מימון לשעבר), דליה נרקיס יו”ר מנפאואר, מיכל אבן חן מנכ”לית קרן שמש, מיכל ארלוזורוב היועצת המשפטית במכתשים, נירה דרור לשעבר מנכ”לית בריטיש איירווייס ודגנית פלטי מנהלת הכספים החדשה של אל־על.

אבל גם אצל הנשים יש שמות המעוררים תמיהה. איילת בן עזר, בכירה במרכז הבינתחומי בהרצליה, הינה אחת המועמדות. בן עזר, אחותה של רקפת רוסק־עמינח, מנכ”לית בנק לאומי, פרשה לפני כשנתיים בנסיבות תמוהות מדירקטוריון כור. גם אירית אילוז, אדריכלית הפיננסיים של יוסי מימן ושל חברת אמפל, נמצאת ברשימה. 

ברשות החברות הממשלתיות ובסביבת לפיד קשובים לביקורת ונראה שבסבב המינויים הבא ייערך מקצה שיפורים. נחכה ונראה.

הזנב מכשכש בכלב

נתחיל מהסוף. אסיפת בעלי המניות בחברה לישראל תתכנס ביום ו’ בבוקר (אלא אם כן יחול שינוי של הרגע האחרון) כדי להחליט על גורל הסדר החוב בחברת הספנות צים. בכך מגיע לסיומו סבב דיונים מתיש שנמשך חודשים בישראל ובחו”ל. גורל ההסדר, שהיקפו שלושה מיליארד דולר, ייחתך על ידי קומץ בעלי מניות מיעוט בחברה לישראל – מקרה קלאסי שבו הזנב מכשכש בכלב. 

מרימים עוגן? אונייה של חברת צים | צילום: רויטרס

זה מקרה נוסף לתיקונים בחוק החברות שבהם החלטות מהותיות (כמו תנאי שכר) מוכרעות על ידי המיעוט. בעלי המיעוט אינם סומכים על שיקול הדעת של הבעלים, וזה בסדר. עם זאת, הם אינם מסוגלים להחליט בעצמם ונסמכים על המלצות של חברות ייעוץ עצמאיות כמו אנטרופי, או חוות דעת “מטעם” המנוטרלות על ידי חוות דעת נגדיות.

הסדר צים הוא המקרה הקלאסי להליך שבו כולם מעורבבים. פוטנציאל ניגודי אינטרסים מביא לעשרות חוות דעת שהאחת מנטרלת את השנייה. הרבה יותר פשוט להשלים בהצלחה קורס חובלים מאשר להתמצא בהסדר. רשות ניירות ערך החליטה למנוע מבנק לאומי (המחזיק ב־ 18% ממניות החברה לישראל) להשתתף בהצבעה. היא תפסול את הצבעתם של בעלי אינטרסים מהותיים בצים (האוחזים במקביל גם במניות החברה לישראל) המעוניינים (מסיבות אינטרסנטיות) שהחברה לישראל תזרים את הכסף.

גם בית המשפט בחיפה נכנס לתמונה והורה שלשום למדינה ולצים להגיע עד יום ראשון להסכם בעניין “מניית הזהב”. אם הסדר צים לא יאושר, קיימת סבירות גבוהה שהחברה לא תתקיים כ”עסק חי”. היא עלולה ללכת להקפאת הליכים ולהסדר נושים כפוי (דרך בית
המשפט). אלא שבעלי השליטה בחברה לישראל רוצים להימנע מכך ומוכנים להשקיע עוד לפני שצים שוקעת. הם הסכימו לוותר על השליטה (לרדת מ־ 100% ל־ 32%) והתחייבו להזרים לצים 200 מיליון דולר נוספים, לספק מימון נוסף של 60 מיליון דולר ולוותר על חובות של 238 מיליון דולר של החברה כלפיהם.

אז נכון שבהסדר ההבראה הקודם מ־ 2009 בצים פספסו את התחזיות האופטימיות, אבל צריך לתת הזדמנות נוספת להבראה, כי החלופה גרועה הרבה יותר. הסיכוי של בעלי איגרות החוב של צים לראות חזרה את חובותיהם יירד משמעותית אם צים תגיע לבית המשפט. גם למדינה חייב להיות אינטרס זהב בהמשך קיומה של צים, שהיא הגשר הימי העיקרי של מדינת ישראל.

האם כל זה מספיק? חברת הייעוץ אנטרופי המליצה להתנגד להסדר. בחוות דעת שהזמינה מפרופ’ אשר בלאס הוסבר שתמורת 200 מיליון דולר יקבלו בעלי החברה לישראל מניות צים (32%) בשווי 67 מיליון דולר, וזה לא כדאי. לא אכנס לפלפולי חוות הדעת, אבל ניתן להעיר שמדובר בהסתכלות פנקסנית. היומרה של פרופסור, מכובד ככל שיהיה, להעריך לאורך זמן את שווי צים כחברה ספנות בינלאומית היא בלתי אפשרית. עדיף לקבל את עמדת הבעלים,
המוותרים על השליטה בחוסר חשק ועוד משלמים 200 מיליון דולר.

וישנם גם אלה הטוענים בשם איגוד קציני הים (ד”ר זאב רותם) שבעלי השליטה חלבו את צים בעסקות בעלי עניין דרך גביית דמי חכירה גבוהים מהמקובל בשוק. כמי שחשף את עסקת בעלי העניין הענקית, שבמסגרתה רכשה צים ממשפחת עופר אוניות בהיקף של כ־ 850 מיליון דולר, ניתן לומר שהעסקה כבר אז הייתה מסריחה.

אבל מה שהיה היה, וצים חייבת להרים עוגן ולהפליג לדרך חדשה. אגב חוות הדעת של רותם נדחתה בחוות דעת נגדית של רו”ח יאיר שלהב, שהיה שותף במשרד סומך־חייקין המבקר את החברה לישראל. אם הסדר צים לא יצא אל הפועל, הנפגעים המיידיים יהיו מחזיקי איגרות צים ובראשם קרנות עמיתים המנהלים את כספי קרנות הפנסיה הוותיקות.
בנוסף, שורה של גופים מוסדיים, בראשם חברת הביטוח מגדל, יצאו חבולים אם החברה תתמוטט.

האויב של הטוב הוא המושלם. הרצון להשיג לפני שלוש שנים הסדר מושלם אצל יוסי מימן בחברת אמפל, פגע בסופו של דבר בנושים. כך גם היה בדלק נדל”ן, שם שילם יצחק תשובה בסוף הדרך הרבה פחות ממה שהתכוון לשלם בתחילתה.