|
במפעל פניציה בירוחם מייצרים כ־300 טונה זכוכית ביום – כמיליון בקבוקים. שליש מעלות המוצר היא אנרגיית החום, המתיכה את חומר הגלם בדרך למוצר הסופי. בשנת 2010 מצאו את עצמם ראשי החברה מול שוקת שבורה. לצד התחזקות השקל וצמצום ההכנסות מיבוא, המזוט, שהיה מקור האנרגיה של המפעל, התייקר באופן משמעותי וכל מתחריהם מעבר לים כבר הסבו את המפעלים להפעלה בעזרת גז טבעי.
– לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל
גילוי מאגרי הגז הטבעי מול חופי ישראל גרם להנהלת החברה לקבל החלטה אסטרטגית. "השקענו 100 מיליון שקל בבניית תנור מיוחד שיידע לעבוד עם גז טבעי", מסביר משה וקסלר, יו"ר פניציה. "ללא הגז הטבעי המפעל היה נסגר לפני חמש שנים. התקווה שלנו להתחברות לגז אפשרה לנו להמשיך ולפעול". במאי 2013 נקלט התנור החדש במפעל, ובאוקטובר 2013 זכו לראות את צינור הגז הטבעי פועל ומתממשק למערכות המפעל. עלויות האנרגיה נחתכו ב־50%, וכשאנחנו דנים ב־30% מעלות המוצר מדובר בסכום משמעותי, כזה המאפשר את המשך העסקתם של 230 עובדים בדרום הארץ. לוקסלר אין ספק: "הגז הטבעי החזיר אותנו לחיים", הוא חורץ. כיום שוקלים בחיוב במפעל הזמנת תנור נוסף, מה שעשוי להביא להעסקת עובדים נוספים.
פניציה לא לבד. גילוי הגז הטבעי מול חופי ישראל בשדה "תמר" בינואר 2009 (המזרים גז לישראל החל מאפריל 2013), ושדה "לוויתן" (שצפוי להיקלט בארץ בעוד ארבע שנים) ביוני 2010, שינה לגמרי את מפת האנרגיה בארץ. מאז נמצא משק הגז הישראלי בתהליך משמעותי של פיתוח וצמיחה. הביקוש המקומי לגז טבעי, כמקור אנרגיה עיקרי במשק, עולה. זאת לצד השקעה שוטפת בתעשיית שדות הגז, תחנות קליטה, עיבוד והולכת הגז.
הביקוש לגז טבעי גדל באופן הדרגתי מרמת ביקוש של כ־2 BCM (מיליארד מטר מעוקב) בשנת 2006 (כשהגז עוד נרכש ממדינות אחרות) ועד ליותר מחמישה BCM בשנת 2010 וכמעט 8 BCM בשנת 2013. על פי התחזיות של משרד האנרגיה והמים, ביקוש הגז בשנת 2030 צפוי להגיע ל־16 BCM. במילים אחרות, הגז הטבעי צפוי להיות מקור האנרגיה המרכזי של ישראל ב־40 השנים הקרובות.
"כל תחנת כוח שעוברת לגז טבעי משפיעה על איכות האוויר". קידוח תמר | צילום: רויטרס
חשוב לזכור כי פריסת המערכת להולכת הגז החלה לפני עשור בלבד. בתקופה זו נפרסו יותר מ־400 קילומטר של צנרת הולכה, כאשר לצורך השוואה, אורכו של מוביל המים הארצי הוא כ־130 קילומטר. בעשור הזה הפך הגז הטבעי לדלק המועדף לייצור חשמל. יתרונותיו רבים מבחינה כלכלית, תפעולית וסביבתית. באופן ישיר ועקיף מהפכת הגז אינה עוצרת רק בהפקת חשמל; היא בונה סביבה ענף שלם הפותח אופציות תעסוקה לאלפי אנשים, מקדמת ענפי מחקר חדשים ומאפשרת למכללות, בתי ספר ואוניברסיטאות לפתוח מגמות לימוד חדשות.
לנו זה עולה פחות
ב־2001 זה עוד נראה חלום רחוק. אז הפחם היה מקור החשמל המרכזי של ישראל (כ־50%), היתר התבסס על סולר או מזוט. באמצע העשור הקודם החל הגז לזרום לאיטו, וב־2005 כ־13% מייצור החשמל התבסס על גז (היתר: 48% פחם ו־40% מזוט וסולר). החל מ־2010 ייצור החשמל בגז התעצם ועמד על כמעט 40%, לעומת 60% פחם. כיום יותר מ־50% מהחשמל בישראל מיוצר על ידי גז טבעי, בזכות גילוי הגז בשטח הימי של ישראל – והיד עוד נטויה. על פי הערכות, עד שנת 2030 אחוז ייצור החשמל מגז טבעי יגיע ל־80%. במינהל החשמל במשרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים מעריכים כי בסוף העשור הנוכחי תמהיל ייצור החשמל בישראל יעמוד על כ־65% מגז טבעי, כ־25% מפחם וכ־10% מאנרגיות מתחדשות.
"לכל תקופה יש מקור אנרגיה דומיננטי – במאה ה־19 היה זה הפחם, המאה ה־20 תיזכר כתקופת הנפט והמאה ה־21 כבר הוכתרה כמאה של הגז הטבעי", מסבירה פרופ' ברנדה שפר, מומחית למדיניות אנרגיה מאוניברסיטת חיפה. לדבריה, לאורך השנים השימושים במקורות האנרגיה השתנו. כך למשל היא צופה כי השימוש בגז הטבעי לא יעצור רק בתעשייה ובייצור חשמל, אלא גם יהווה תחליף מרכזי לנפט בענף התחבורה. לטענתה, מדובר במהלך חשוב וחיובי. "הגז פחות מזהם מפחם ומנפט ומשפיע פחות על שינויי האקלים. כמו כן, השימוש בו זול יותר מהשימוש בשניהם". יחד עם זאת, מזכירה שפר כי השינוע שלו יקר ומורכב יותר, ולכן חשוב להגדיר מדיניות חכמה. "המדיניות חייבת להיות מחושבת", היא מדגישה, "כך שנוכל להרוויח באמת מהיתרונות הרבים של הגז הטבעי".
הכתבה המלאה מופיעה בגיליון ספטמבר של פורבס ישראל
– לרכישת המגזין חייגו 077-5273355
– לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל
|
|
