חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
Forbes Israel Logo

שינויים בהרגלי השיתוף: כך הפכה הרשת אמנים אנונימיים לכוכבים

"אנחנו יוצרים את הכלים שלנו ואחר כך הכלים שלנו יוצרים אותנו" (מרשל מקלוהן)

גם בכל הנוגע לקשר בין הכלים הטכנולוגיים העומדים לרשותנו לבין הכלכלה השיתופית המתפתחת, נדמה שהדטרמיניזם הטכנולוגי של מרשל מקלוהן, החוקר שטבע את מושגי המפתח "המדיום הוא המסר״ ו״הכפר הגלובלי״ והשכיל להבין את הקשר ההדוק בין שינויים טכנולוגיים באמצעי התקשורת לשינויים בחברה ובכלכלה, מוכיח את עצמו שוב ושוב. האם יכולים היו האביב הערבי, מחאת הקוטג׳, Airbnb והצלחות רשת מוזיקליות כמו אסף אבידן ללא המדיה החברתית, שמהווה אמצעי תקשורת זמין, רב־כיווני, מהיר ו־ויראלי?

שוברים את הכללים

"מייסד פייסבוק מארק צוקרברג עשה מהפכה גדולה יותר מלנין ומסטלין״ (שמעון פרס)

עד תחילת שנות ה־2000 שינה הדור הראשון של האינטרנט את האנושות באמצעות הנגשת ידע אינסופי להמונים במהירות מסחררת. הרשת יצרה אפשרויות חדשות לתקשורת, ביטלה את הפערים הגיאוגרפיים ויצרה גרסה מעודכנת של "עולם ללא גבולות״. אבל רק בדור השני של האינטרנט, ווב 2.0, השתנו כללי המשחק והמידע התחיל לזרום גם מכיוון הגולשים, שהיו עד כה פסיביים לכאורה. המשתמשים הפכו לא רק לצרכני תוכן, כי אם גם ליצרנים שלו.

משנים את כללי המשחק: הכלכלה השיתופית כובשת את העולם

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק

אפשר לראות מה קרה לעולם המוזיקה מאז מייספייס ועד יוטיוב: ג׳סטין ביבר נולד ביו־טיוב. גם אסף אבידן הפך להצלחה פנומנלית בעקבות די.ג׳יי גרמני, שהעלה לרשת רמיקס לאחד משיריו והפך אותו ללהיט עם כמעט 100 מיליון צפיות. כך שהיום גם אמן קטן ממדינה קטנה יכול להצליח בצורה אדירה, בלי התיווך המסורתי של חברות הפקה, תקליטים ומשווקים. הערך המוסף מבחינת הצרכן הוא תחושה מוגברת של אותנטיות וצריכה – אדם לא קונה עוד אלבום חדש של מדונה משום שיצא אלבום חדש של מדונה. הוא דוגם את יצירתו של אמן אינדי מישראל, ואם מוצא חן בעיניו – מוריד את השירים שלו מאיי־טיונז או מאפליקציה דומה.

הכוח שניתן לגולש באמצעות יישומי הווב 2.0 העצים את האדם הפשוט, אפשר לו להשמיע דעה ולחולל שינוי וגם לקחת אחריות על פרנסתו ולהחזיר את השליטה הכלכלית לחייו. מושג מפתח בהקשר זה הוא "התלכדות״ – אם בעבר נזקקנו לשלל מכשירים כדי לבצע מספר פעולות, היום הסמארטפונים מרכזים אינספור פונקציות תחת מכשיר אחד: מצלמת סטילס, מצלמת וידיאו, טלפון, פקס, אינטרנט, רדיו, GPS, קונסולת מחשבים, קולנוע ועוד. הגישה המיידית לכל הפונקציות האלו הופכת את המיקום הפיזי של עבודתנו ללא רלוונטי ומשנה מיום ליום את צורת העבודה שהורגלנו בה. שכירים רבים יותר עובדים גם מהבית, עצמאים יכולים להציע את שירותיהם בזמינות גבוהה יותר ובהפחתת מרשימה של עלויות.

אבידן | צילום: רויטרס

הבעלות והגישה לאמצעי הפרסום עברו מהידיים של חברות הפרסום המסורתיות לידיים של כלל הציבור. אמצעי המדיה החדשים מאפשרים לעסקים קטנים וגדולים להגיע ללקוחות באופן בלתי אמצעי וללא צורך בהוצאות עתק. שם המשחק הוא יצירתיות ותוכן אינטראקטיבי ולא תקציבי ענק.

מצריכה ליצרכנות 

המושג יצרכנות (Proncumer) נטבע על ידי החוקר אלווין טופלר כבר ב־1980, כשילוב המילים צרכן ויצרן. התפיסה העתידנית של טופלר חזתה עידן בו הגבולות שבין היצרן לצרכן יטשטשו, יחסי הגומלין ישתנו, והכוח יעבור לידיו של הצרכן שישפיע על מהות המוצר, עיצובו ואפילו ייצורו בפועל. נדמה שאנחנו שם, או לפחות מתקרבים. 

השיתוף, מילת המפתח של הרשתות החברתיות, זלגה מחוץ למרחב הווירטואלי ויצרה שינוי תודעתי עמוק – חזרה לאידיאלים סוציאליסטיים, גם אם מפוכחים יותר, מגובים בטכנולוגיה ובמשבר כלכלי עמוק. לא עוד אזרח בודד מול ממשלות ותאגידים מנוכרים, אלא קהילות חברים, צרכנים, או ידע, חזקות ובעלות השפעה, שדורשות את מה שמגיע להן. הצרכנים והמשתמשים הם "הכוח החברתי החדש״, הם באים ליצור סדר עולמי חדש, לשנות את הרגלי הצריכה, ליצור כלכלה הוגנת והגונה יותר, לנצל את הקיים בצורה נבונה יותר, להשפיע על מחירי המוצרים והשירותים ולהכתיב מדיניות ממשלתית. 

אנחנו כבר לא צריכים להיות הבעלים של מוצר. הרשת מציעה לנו מודלים אלטרנטיביים של השאלות, השכרות, החלפות, בארטרים ועוד. כך צמחה הרשת הישראלית Lendu שמאפשרת לחברים ושכנים להשאיל חפצים זה לזה, המגה־אפליקציה waze שמאפשרת לכולנו לחלוק מידע כדי לחמוק מפקקים, swap.com שמציע לגולשים להחליף ספרים, מוזיקה, משחקים ועוד, וגם אתרים שכבר הפכו לקלאסיקה, כמו "זאפ״, שמאפשרים לצרכנים להיחשף למנעד מחירים וביקורות לפני שהם מקבלים החלטה באשר למוצר מסוים. 

הסטנדרט החדש מחלחל גם אל נציגי הציבור שלנו. ממשלת ישראל הקימה את המיזם "שיתוף הציבור", שמטרתו לשתף את הציבור בסוגיות שבהן עוסקת הממשלה. "הטכנולוגיה מעמידה כלים לדיאלוג בין האזרח לשלטון, לא רק פעם בארבע שנים באמצעות פתק הבחירות, אלא גם באורח שוטף ובהתייחס לבעיות שונות שהממשלות צריכות לפתור לטובת האזרחים״, אמר השר לשעבר מיכאל איתן, יוזם האתר. 

דף הפייסבוק "הכיכר המרכזית", שהוקם ב־2004 וצבר תאוצה באחרונה, מחבר בין פוסטים של אזרחים ברשתות החברתיות לבין חברי כנסת שעוסקים בתחומים הרלוונטיים, ומבקש לשמש בתור הלוביסט של כלל אזרחי ישראל – בכנסת.

גם העולם התאגידי מבקש להצטרף לעגלה המשותפת ולהיתפס כשחקן שווה והוגן בקרב השחקנים שלו. החברות הגדולות בעולם מגלות נוכחות פעילה בפייסבוק, ומראות שמה שקורה על הקיר הציבורי חשוב לפעמים הרבה יותר מאשר אינטראקציה אחד־על־אחד עם הלקוח. כל אלה מעידים על התפתחותו הבלתי נגמרת של שיח צרכני חדש, שיח של התייעצות עם קבוצת השווים, השוואת מחירים, בדיקת אלטרנטיבות ומודעות צרכנית ברמה גבוהה הרבה יותר מבעבר.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן