שכנים שכנים: מה סין יכולה ללמוד מההיסטוריה הכלכלית של יפן?

הדמיון בין סין ובין יפן של 1989, כבר זוהה על ידי כלכלנים בולטים כמו פול קרוגמן. בועת המחירים שהתפוצצה ביפן באותה השנה, גרמה להשפעה שלילית במשך עשור שלם. קיי קז'יטאני, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת קובה ביפן ומומחה לכלכלה הסינית, הזהיר כי סין מתמודדת כעת עם הסכנה של דפלציית מחירים כללית: שיעור האינפלציה של סין עדיין עולה לפי מדד המחירים לצרכן, אך הוא כבר נופל במונחים של מדד מחירי היצרנים. כאשר תתפתח דפלציה, המגזר הפיננסי יפגע והייצור והתעסוקה ירדו.

ההיסטוריה היפנית משתקפת במציאות הסינית של ימינו | צילום: thinkstock

אך סין עוברת שינוי נוסף, ברמה עמוקה יותר – וכאן יש הקבלה נוספת ליפן, בפעם של 1971. ההקבלה הזו פחות מוכרת, אך גם עליה כבר נכתב. יפן חוותה את המעבר ממדינה מתפתחת למדינה מפותחת בתחילת שנות ה-70. במקביל, היתה זו גם סופה של תקופת הצמיחה הגבוהה: בין 1955 ל-1971, הצמיחה הממוצעת של יפן עמדה על 8% בשנה. בין 1971 ל-1989 הנתון צנח ל-4% בלבד.

הסיבה המרכזית לירידה הזו בצמיחה יוחסה לצמצום ההגירה מהאזורים הכפריים אל הערים. זה שלב שמכונה בקרב כלכלנים "נקודת המפנה של לואיס" (על שם זוכה פרס הנובל וו. ארתור לואיס). האם סין עברה את נקודת המפנה? כרגע אין קונצנזוס אקדמי לגבי זה, אך סין בהחלט מראה הרבה מהסימנים לכך: השכר הריאלי עולה במהירות, וכוח העבודה במגמת ירידה. אם סין אכן עוברת את המפנה הזה, אנחנו לא יכולים לצפות לחזרה של נתוני הצמיחה הגבוהים שהכרנו.

עד כמה ירדה הצמיחה בסין? המספר הרשמי של הממשל הסיני הוא 7%, אך ההודעות האלו ידועות כלא מאוד אמינות. לפי הערכת סוכנות הייעוץ Fathom, הצמיחה האמתית בסין עומדת על 3.1% בלבד. יואישי טקהאשי, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת קאטסו ויועצו הקרוב של ראש ממשלת יפן, אבה, מעריך ששיעור הצמיחה כרגע הוא שלילי. שיעור הצמיחה השלילי הוא בוודאי עניין זמני, אך זה לא הזוי לצפות שהצמיחה בסין לא תעבור את ה-2%, בהתבסס על הנתונים הנוכחיים.

יתכן שהמשבר שעוברת סין עמוק ממנה שנדמה | צילום: thinkstock

ההנהגה הסינית בהחלט מכירה את הניסיון היפני. הם בוודאי לא מעוניינים לחזור על הטעויות של השכנה מ-1989. זה מסביר את הניסיון של סין לתמוך בשוק המניות ולתמרץ את הכלכלה. בנוסף, ההאטה בצמיחה ביפן בתחילת שנות ה-70, הגיעה במקביל לקריסתה של מערכת קביעת ערכי המטבעות של ברטון-וודס. העליה בערך היין מול הדולר, רק הקשתה על ההתמודדות של יפן עם המצב החדש. זה מסביר מדוע סין מנסה לשמור על שער חליפין נוח ליואן מבחינתה.

אך יותר מהכל, על מנת להתמודד עם המפנה הכלכלי השני, על סין לאמץ מדיניות צמיחה ראויה ורפורמות כלכליות. בתור התחלה, סין יכולה לעגן את זכויות הקניין ואת פעילותה התקינה של כלכלת השוק. ההתערבות האחרונה שלה בשוק ההון כבר הפרה את העיקרון הזה.

גם לשמירה על ערך חליפין נוח ליואן יש מגבלות והמשימה הופכת לקשה יותר ויותר. בסופו של דבר, סין תצטרך לשנות את מדיניותה מקיבוע ערך היואן לשיטה גמישה יותר ולוותר מעט על השליטה.

האם סין באמת יכולה לבצע את השינויים הללו? בהינתן המערכת הפוליטית הנוכחית קשה להיות אופטימיים.