רק קצת יותר מ-5% מהטייסים ברחבי העולם הן נשים, כך לפי נתוני 'החברה הבינלאומית של טייסות בחברות תעופה'. משמעות הדבר היא שמתוך כל 20 טיסות שתטוסו בהן, רק אחת תוטס על ידי אישה. לומר שזה מביך תהיה לשון המעטה: זה לגמרי לא בסדר. ובכל זאת, במדינה אחת הנתון הזה מרקיע ל-13%, וזו מובילה מפתיעה למדי ככל שמדובר בשוויון לנשים. המדינה הזו היא הודו.
הטיסות בהודו צמחו לאחרונה בקצב מהיר ביותר. בששת החודשים הראשונים של השנה הנוכחית תעבורת טיסות הפנים בהודו צמחה ב-22%, מה שהפך אותה לשוק התעופה הצומח במהירות הגבוהה ביותר בעולם. על מנת לענות על ביקוש פנימי בוער כל כך, חברות כמו SpiceJet ו-IndiGo מגייסות טייסים חדשים בקצב יוצא דופן, ורבים מהם הן נשים. שיעור הנשים בצי הטייסים הקיים בשתי החברות כבר עומד על 12-13%, ו-SpiceJet מרימה כעת את הרף אפילו יותר, כשלפי תכנוניה היא תעסיק צי טייסים ששליש ממנו הן נשים בתוך שלוש שנים בלבד.
גם השמיים הם לא גבול | צילום: Shutterstock
למרות שיתכן שזה נשמע כמו שינוי מהיר באופן בלתי אפשרי כמעט, המעבר עשוי למעשה להיות פשוט בהרבה ממה שניתן לשער. אחת הסיבות המרכזיות לכך שיש כל כך הרבה יותר טייסים גברים כיום היא שרבים מה גדלו במחצית השנייה של המאה ה-20, תקופה שבה נשים היו מנודות מהשמיים באופן גורף כמעט. אך כעת, כשדור חדש של טייסים עושה את צעדיו הראשונים בתחום, הגישה הזו פשוט לא מחזיקה יותר מעמד. במועדונים ובבתי ספר לטיסה מסביב לעולם ניתן למצוא יותר ויותר תלמידות בהשוואה לכל תקופה אחרת; לפי רשות התעופה האמריקאית (FAA) למעלה מ-12% מתלמידי הטיסה הן נשים, ובהודו הנתון הזה אפילו כפול.
ובכל זאת, ההובלה של הודו בתחום נתפסת אצל רבים כהפתעה, בהינתן שב-2012 היא דורגה בתור מדינת ה-G20 שהכי גרוע לנשים לחיות בה (קנדה דורגה אז במקום הראשון). העניינים הופכים לפחות מפתיעים כשמבינים שמקצוע הטייס הוא רק אחד מבין מקצועות מעטים מאוד בהודו שאין בהם פער שכר מגדרי משמעותי. היות ששכר הטייסים נקבע על סמך הסכמים עם איגודי העובדים ומבוסס על תחשיב המשלב שעות טיסה וותק, יש להטיה מגדרית מעט מאוד מקום להשפיע. כתוצאה מכך, נשים הודיות צעירות רואות בקריירה כטייסת הזדמנות נדירה גם להיות מאוד מוערכת וגם לזכות בשכר הוגן.
בחלקים אחרים של העולם הדברים אינם ורודים כל כך. בעוד שרק מעט מעל ל-5% מהטייסים בכל רחבי העולם הן נשים, בארצות הברית הנתון הזה אפילו נמוך יותר – 4.4% בלבד. ובכל זאת, לא כל חברות התעופה זהות ביחס שלהן לסוגיה, וכמה מחברות התעופה האמריקניות מעסיקות למעשה נשים בשיעור גבוה בהרבה ביחס למתחרותיהן. מבין חברות התעופה הגדולות בעולם, ב- United Airlines עובד המספר הגבוה ביותר של טייסות – 7.4% – בעוד שחברות אחרות, כמו Southwest, מושכות את הממוצע האמריקאי למטה (3.6%). American Airlines, שעמדה לאחרונה מול לחצים כבדים מאוד לאחר שדיילותיה טענו שמדיניות השירות החדשה של החברה היא "בלתי אנושית", עומדת בדיוק על הממוצע הלאומי, עם 4.4% נשים בצי הטייסים שלה. British Airways ו-Lufthansa סוגרות את שלושת המקומות הראשונים.
ומה בנוגע לישראל? שיעור הנשים שמטיסות את מטוסי אל-על, ארקיע וישראייר אינו מרשים כלל, לפי נתוני 'החברה הבינלאומית של טייסות בחברות תעופה'. על פי הנתונים, ביולי האחרון רק 2 מתוך 80 הטייסים של ארקיע (2.5%) היו נשים, רק אישה אחת, מתוך כ-60 טייסים, הטיסה את המטוסים של ישראייר (1.67%) ובאל-על מדובר היה בפחות מאחוז אחד בלבד – רק 4 טייסות מתוך כ-500 טייסים.
נתונים: International Society of Women Airline Pilots
שאלה מטרידה למדי היא מדוע שינוי עולמי לכיוון העסקה של יותר נשים בענף הטייס לא התרחש מוקדם יותר? סקר שנערך ב-2010 בקרב 157 נשים טייסות זיהה את העלות הגבוהה מדי של אימוני טיסה בתור הגורם מספר אחד לכך שנשים לא פונות לקריירה במקצוע. בעוד שתשלומים גבוהים הם ללא ספק עניין משמעותי – 'האקדמיה לתעופה של אמריקה' גובה למעלה מ-50,000 דולר לשנת לימוד אחת – צריך לזכור שגם גברים צריכים לשלם. מה שעשוי להיות מעט יותר מאיר עיניים הם היחסים השונים בתכלית שיש לגברים ולנשים עם מכונות: בעוד שבנים מעודדים לעתים קרובות ללכלך את הידיים ולהתנסות בתפעול של חפצים מכניים כבר בגיל צעיר, רוב הבנות לא זוכות לעידוד כזה. זה אולי נראה חסר חשיבות, אבל ככל שהסנטימנט הזה כלפי מכונות הופך למורכב עם השנים, הוא גם הולך והופך למשפיע יותר על נטיות מקצועיות בגילאים מאוחרים. זה לא קל לפתח קריירה של התמחות במכונות מורכבות כשלאורך כל החיים נאמר לך שמכונות הן לא בשבילך.
בסופו של דבר, מה שבאמת משנה, כמובן, הוא לא המגדר של הטייסים, אלא כיצד הם מתפקדים בפועל; אם הטייס של American Airlines שקנה בשבוע שעבר פיצה של פאפא-ג'ונס לכל הנוסעים שלו (סיפור אמיתי) היה אישה, זה לא היה הופך את המעשה לנדיב יותר או פחות. התעשייה משתנה ללא ספק, אם כי אין שום הבטחה שהיא תשתנה מהר. הדרך לשוויון היא דרך רבת מהמורות, ובענף התעופה היא עוד ארוכה מאוד.
|
|