שלום לבנקאי: כיצד עומדת הממשלה להסיר את החסם הגדול ביותר העומד בפני העסק הקטן – השגת מימון

בסניף של רשת "עשה זאת בעצמך", מרחק עשר דקות נסיעה מביתי, יש כל מה שצריך כדי לתקן ולחדש כל אחד מחדרי הבית, מכשירי חשמל זולים, ריהוט וציוד לאמבט, מסמרים ומקדחות מכל סוג שהוא ועוד. אבל באופן אישי אני מעדיף לרדת לטמבורייה של אברם, ולא מפני שאצלו תמיד הכל יותר זול. הוא בוודאי לא "גנב" – כינוי שאמי הייתה מדביקה לסוחר שנתפס על ידה כשהוא מוכר במחיר גבוה מעט מעל מחיר השוק – אבל אני לא יכול לצפות מאברם שיכופף את זרועו של ספק, כפי שיכולות לעשות הום סנטר או אייס.

אני גם לא יורד לטמבורייה רק כי אני מכיר את אברם שנים, והוא יודע שצריך להסביר לי בשקט ולאט איך בדיוק להרכיב את המדפים, ולשאול אם אני עומד לתקוע את המסמר בקיר גבס או בקיר חיצוני, ואם מדובר בלוח תעשייתי או בקיר לבנים. אני קונה אצל אברם כי אני חושש שאם לא אקנה אצלו, פשוט לא תהיה טמבורייה בשכונה שלי. ואין בעיר שכונה ראויה לשמה בלי טמבורייה, ספר שמכיר את כולם, מתווך דירות שיודע לשתוק כשצריך, ירקן, ועוד ירקן – שמוכר קצת יותר ביוקר, אבל הסחורה שלו יפה והשכנים בקומות העליונות עושים אצלו משלוחים.

לפני הצהריים לבעלי העסקים ברחוב יש שעות פנויות. אם גם לכם יש שעה פנויה תוכלו לגלות שמאחורי כל עסק יש סיפורים מרתקים, סאגות משפחתיות ודרמות עסקיות שלא היו מביישות את הטייקונים שפרצופיהם מעטרים את המדורים הכלכליים.

העסקים הקטנים, אלה שאתם מתוודעים אליהם בעיקר דרך העלונים בתיבות הדואר (שגם הם מופצים על ידי בעלי עסקים קטנים), הם 97% מסך העסקים במדינה, ואחראים ל-40% מהתוצר העסקי שלנו. בעתות צרה ובנאומים חגיגיים אומרים הפוליטיקאים שבעסקים אלה טמון פוטנציאל הצמיחה הגדול ביותר, והם הפתרון לבעיית האבטלה של עובדים מבוגרים, אלה שנפלטו מחברות גדולות המעדיפות צעירים ברמות שכר נמוכות.

עסק קטן יכול להיות ענק. מפעל ישקר שנמכר במיליארדי דולרים היה פעם מחרטה קטנה, טבע הייתה בית מרקחת, וחברת ההייטק הבינלאומית צ'ק-פוינט התחילה כסטארט־אפ ירושלמי קטן. 

גיל שוויד – גם צ'קפוינט התחילה כסטארטאפ קטן בירושלים | צילום: יונתן בלום

אבל עסקים קטנים בישראל הם בעיקר סיפור של מאבק הישרדות. רוב העסקים החדשים נסגרים בשנה הראשונה לקיומם, ורוב בעלי העסקים הקטנים משתכרים פחות מהשכר הממוצע במשק למשרת שכיר. אין להם קרנות השתלמות, אין השתתפות מעסיק בקרן פנסיה, המוסד לביטוח לאומי לא משלם להם דמי אבטלה כשהעסק נקלע לצרות, שירות מילואים ממושך יכול להרוס את מפעל חייהם, וגם ימי המחלה והחופשה שלהם הם בעיקר גורמי סיכון.
הבנקים נזהרים מאוד במתן אשראי ליזמים, המגיעים למנהל הסניף עם סיפור יפה של יזמות, אבל לרוב אין להם ערבויות והון עצמי, ובחלק מהמקרים גם לא ניסיון שאפשר להישען עליו בניהול עסק כלשהו.

ללא אשראי אין כמעט עסקים קטנים. גם כאשר העסק לא זקוק להשקעה גדולה במיוחד, הוא תלוי באשראי להון חוזר: עסקים המספקים שירותים לחברות גדולות ומוסדות ציבוריים נתקלים חיש מהר במשוכת ה"שוטף פלוס" – לקוחות גדולים וחזקים מרשים לעצמם לדחות תשלומים לשלושה ואף ארבעה חודשים ויותר, ובינתיים צריך לממן את העסק, לשלם חשבונות, דמי שכירות, משכורות לעובדים. ללא אשראי בנקאי גמיש ורגיש, גם עסק משגשג יכול לקרוס בתוך ימים.

עסקים קטנים, רווחים גדולים

ללא ערבויות וללא עבר עסקי ארוך, רואים הבנקאים את האשראי לעסקים קטנים כמסוכן, ויש להם שתי דרכים להתמודד עם הבעיה: למנוע אשראי במקרה שקיים חשש לעתיד העסק, או לגבות ריבית מטורפת המפצה אותם על הסיכון. כמה מטורפת? מדוחות הבנקים קשה ללמוד על שיעור הריבית שהם גובים מעסקים קטנים, ובעיקר באיזו מידה הריבית מפצה אותם על הסיכון הגבוה. אבל אפשר לקבל מושג מהדוחות השנתיים.

בנק מזרחי טפחות נחשב לרווחי ביותר במערכת הבנקאית. הוא השיג בשנה האחרונה תשואה נהדרת על הונו, בשיעור הקרוב ל-11%. התשואה על ההון משקפת את הרווח של הבנק, בעיקר מריבית ומעמלות, יחסית להון המושקע בו. אבל כאשר מבודדים את התשואה על ההון מעסקי האשראי למגזר העסקים הקטנים, מתברר שהבנק השיג יותר מתשואה כפולה: 26.3%. האמת היא שזו הייתה שנה די חלשה – בשנה הקודמת הייתה התשואה כמעט 39%.

ביצועיו של בנק דיסקונט בתחום הרווחיות והתשואה להון טובים הרבה פחות מאלה של מזרחי טפחות. דיסקונט נחשב לבנק הפחות רווחי במערכת והתשואה על הונו העצמי היא 7.1% בלבד. אבל במגזר העסקים הקטנים קופצת התשואה של פעילות הבנק ל-21%.

מזרחי ודיסקונט הם הבנקים המצטיינים בתחום התשואה על ההון בעסקים קטנים, אבל גם לאומי ופועלים רושמים במגזר תשואות שמנהליהם יכולים רק לחלום עליהן במרבית המגזרים האחרים. מבין חמשת הבנקים הגדולים, רק הבינלאומי הציג תשואה נמוכה על פעילותו במגזר. ייתכן שהדבר קשור בעובדה שהיקף האשראי שהעמיד בשנה שעברה לעסקים קטנים קוצץ ביותר מ-25% .

לבנקים נוח לטעון שהריבית הגבוהה שמשלמים העסקים הקטנים משקפת את הסיכון הגבוה יותר שלהם. בחצי פה הם מודים שיש גם מחיר לתשומת הלב הניהולית המיוחדת שעליהם להקדיש למתן האשראי ולבקרת האשראי לעסקים אלה, שכן זהו אשראי הדורש התמחות מיוחדת ומעקב צמוד יותר.

הבנקים הם המרוויחים הגדולים מהסיכון של עסק קטן | צילום: ארטיום דגל

אבל העסקים הקטנים נופלים קורבן לבעיה נוספת: חוסר תחרותיות. כל הבנקים מדווחים על עלייה בתחרות על מגזר העסקים הקטנים, והגברת הפעילות השיווקית שלהם בתחום אכן ניכרת, אבל בפועל מדובר בתחרות מוגבלת מאוד. העסקים הגדולים למדו מזמן שיש תחליף למימון בנקאי, ושהם יכולים לגייס בעצמם את האשראי הדרוש להם מהציבור בבורסה, מקרנות הפנסיה, ובשעת הצורך גם לנצל את האשראי הזול המוצע בחו"ל.

בשנתיים האחרונות חדלו הבנקים להיות ספק האשראי העיקרי של המגזר הפרטי, ואת מקומם תפסו קרנות הפנסיה, חברות הביטוח וגורמים מוסדיים אחרים. התחרות על העסקים הגדולים מורידה פלאים את עלויות האשראי שלהם, ובניגוד לעסקים הקטנים, הבנקים מספקים להם לא פעם אשראי זול המשקף בעיקר את מערכת היחסים בין הלקוח המכובד לבנק, ולא את הסיכון ועלויות האשראי הכרוכות בעסקה.

כך נאלצו הבנקים למחוק מאות מיליוני שקלים ולפרוס מחדש הלוואות לטייקונים בדימוס דוגמת נוחי דנקנר, מוטי זיסר ואילן בן דב, בעוד העסקים הקטנים מזרימים להם ריבית ועמלות בתשואות מיתולוגיות. אין פלא אם כן שבלאומי עלה בשנה שעברה נפח האשראי לעסקים קטנים ב-7% , בעוד כמות האשראי ליתר המגזר העסקי ירדה. בנק הפועלים, שפעילות האשראי שלו לעסקים קטנים היא הגדולה ביותר, דיווח על עלייה של 7% באשראי לעסקים קטנים, לעומת ירידה של כמעט 8% באשראי לכלל המגזר העסקי.

בסך הכל מסתכם אשראי המערכת הבנקאית לעסקים קטנים בכ-63 מיליארד שקל. מדובר בסכומים קטנים מאוד יחסית לצרכים, ולהקצאה נמוכה גם בהשוואות בינלאומיות למדינות ה-OECD.

תוכנית ברוורמן

רק בשנים האחרונות התעוררה גם מודעות המדינה לפער הגדול בין היקף העסקים הקטנים במדינה לפוטנציאל הצמיחה שלהם, ולאפלייתם לרעה כמעט בכל היבט אפשרי. המדינה מפעילה קרנות סיוע ומקציבה תמיכה בערבויות ובאשראי לעסקים קטנים, תוך שימוש במערכת הבנקאית כצינור שבאמצעותו ניתן לקבל את האשראי המסובסד.

במקביל נערכו כמה שיפורים בחקיקה ובהסדרים, כמו קיצור תקופת ההמתנה של ספקים לתשלומים המגיעים להם מהמדינה (אבל לא מגופים ציבוריים כמו רשויות מקומיות, שהן אחד המאיצים של הידרדרות מוסר התשלומים במדינה).

הציע פתרון יצירתי לגיוס כסף ללא הבנקים, פרופ' אבישי ברוורמן | צילום: אתר הכנסת

בשנה האחרונה החלו להתגלגל שתי יוזמות חדשניות, שנועדו לאפשר לראשונה לעסקים הקטנים לעקוף את המערכת הבנקאית. את אחת היוזמות מוביל יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, פרופ' אבישי ברוורמן: התוכנית נועדה לאפשר לעסקים קטנים לגייס הון בהנפקת ניירות ערך למשקיעים, בדומה לגיוס הון בבורסה של חברות גדולות. ההנפקה תיעשה באמצעות אתר אינטרנט, דוגמת האתר לגיוס הון מהמונים "קיקסטארטר" או "הד סטארט" הישראלי, המשמש בינתיים בעיקר למימון הוצאות של אמנים המבקשים להוציא דיסק או ספר.

בשיתוף עם יו"ר רשות ניירות ערך, פרופ' שמואל האוזר, גיבש ברוורמן תוכנית שתפתור את הבעיות הנובעות מהחוק, המגבילות את האפשרות להנפיק מניות להמונים ללא תשקיף. הרשות תפקח על נוהלי ההנפקה המקילים, על מנת להגביל את הסיכונים למשקיעים. החברות שיגייסו הון באמצעות המערכת החדשה יצטרכו לקבל אישור "כשרות" מאחד הגופים הציבוריים המתמחים בליווי פיננסי ואשראי לעסקים קטנים, כגון מט"י (מרכז לטיפוח יזמות).

היזם שיבקש לגייס הון יצטרך לגייס לצדו גם "משקיע עוגן" – משקיע גדול ומוכר שיספק אינדיקציה נוספת לרצינות העסק. חלקים מסוימים בהצעה טרם גובשו סופית, אבל ברוורמן שואף להביא בקרוב הצעת חוק מוגמרת לוועדת שרים לענייני חקיקה.

גם במשרד האוצר מגבשים תוכנית עוקפת-בנקים שתאפשר לעסקים קטנים לגייס הון ישירות מהציבור. גם כאן מדובר ברעיון מהפכני הנמצא עדיין בשלבים גולמיים. מיד לאחר החג, מבטיחים באוצר, תוקם ועדה שתגבש את עקרונותיו. על פי התוכניות יוקמו קרנות מיוחדות להשקעה בעסקים קטנים, שיגייסו את ההון מהציבור, ולמעשה ממשקיעים מוסדיים כמו קרנות הפנסיה. כיוון שמדובר בגופים רגישים לסיכון, תעניק להם המדינה ביטחונות מסוימים על השקעתם. היקפי התמיכה הממשלתית, כמו גם גודל הקרנות, טרם נקבע. במשרד האוצר מדברים על צורך בקרנות בהיקף של מיליארדים.

בתנאים מסוימים יכולה היוזמה להפוך לבוננזה של ממש לעסקים קטנים שיזכו לאשראי נוח וקל יותר, ובעיקר לעסקים גדולים שיקימו את הקרנות בסבסוד המדינה.